הילד הרע שבי

אם הומואים צריכים לעבור לעיר הגדולה כדי שיוכלו להיות הומואים בלי לחשוש, זה אומר דבר פשוט: הומואים לא יכולים לחיות עם אנשים ״נורמלים״ בלי לחשוש מהומופוביה / דעה

מ"ילד חייב דמות אם" ועד "זה ניצול קפיטליסטי של נשים" - הנה מצעד מייצג של הטיעונים המופרכים שמתנגדי הפונדקאות אומרים, לרוב על רקע הומופוביה, בורות, או סתם טימטום

הצורך הכי קדום ובסיסי של כל יצור חי, הוא ליצור עוד אחד חי שהוא קצת כמוהו. לכן כל אלו שמבטלים את הצורך שלי בלהיות אבא (בפונדקאות) עושים עוול לזכות טבעית, בסיסית ואנושית. מספיק להיות יותר קדושים מהאפיפיור: כמו שסטרייטים רוצים ילדים משלהם, כך גם אנחנו

המונוגמיה שלי היא בחירה להיות מחוייב לבן הזוג שלי, לדבר איתו, לשמח אותו. אבל בזמן הפנוי שלי, אני נאמן גם לעצמי ולצרכים שלי (וזה כולל סקס מהצד)

מי שבוחר לעשות כל חייו סקס רק עם אדם אחד מפסיד די הרבה. סקס עם אותו בן זוג לא באמת נשאר ״מלא תשוקה״ ומאבד את הקסם שלו מהר מאוד, ועל הדרך גם מפסידים המון הזדמנויות לסקס טוב עם אנשים אחרים

הייתי ארוניסט ומוחצן, רציני וסטוציונר, מעורבב ומנותק. ועכשיו אני כאן כדי לספר לכם מה דעתי על זה