הכתיבה של וקסמן ב"תולדות האמנות" בוטה, משתלחת, אלימה לפרקים, אך באותה נשימה גם רכה, כנה, אמיתית וישירה. המיניות מושפרצת לכל עבר וזועקת מבעד למילים: משהו כאן לא נאמר לגמרי, לא מסופר עד הסוף, לא נחווה עד תום. כוחו האמיתי של הספר הוא במראה הטעונה והלא-נקייה ש
קראו עוד