דיבורים על גאווה

לילך אינה מסתפקת בהתייצבות עם זוגתה הוויקינגית במצעד הגאווה, ומקפידה לגייס לטובת המאורע החשוב את כל מכריה. כפי שניתן לצפות, התשובות מגוונות ומעניינות. לקחת נשימה עמוקה וללכת לקרוא לכל החברים

אינני יודעת כמה מכם זוכרים את הסרט "כשהארי פגש את סאלי" לפרטיו האיזוטרים, אבל מי מכם שראה את הסרט וודאי זוכר את קטעי המעבר שבו, בהם נראים זוגות קשישים המספרים את סיפור התאהבותם ("...nine extra floors"), כל זאת כרקע לחייהם וסיפור התאהבותם המוזר של הארי וסאלי עצמם. הטור הבא נכתב על בסיס אותו רעיון (או כמו שסטיב ג'ונס נהג לומר - "good artists copy, but great artists steal.").

כשרק הכרנו, שטחה בפני היפה שלי את תורתה בנוגע למצעד הגאווה. בדרכה ההחלטית היא הודיעה לי שזה מיני, בוטה, והיא נגד. העובדה שהיא הייתה אז עוד סטרייטית עם סטיית תקן שהיא אני, רק חיזקה אותה בעמדתה. אלא שהזמן עושה את שלו, ואירועי הגאווה הבאים עלינו לטובה החלו מעלים אצל הוויקינגית שלי תהיות. וכשהוויקינגית שלי תוהה, היא שואלת. את מי שבא ליד, למעשה. הטור הבא הוא לקט מהתשובות שניתנו בתגובה לשאלה - "אתם באים למצעד הגאווה?." החלטתי להפוך אותן לטור כי הן מייצגות לא מעט מהדעות הרווחות בקרב האוכלוסייה הסטרייטית ביחס למצעד.

הערה קטנה. כל התשובות שניתנו למאמר הנדון אמיתיות לחלוטין פרט לאחד, והוא הראיון עם אבא שלי. אותו הוספתי פשוט כי זה נראה לי משעשע. במציאות אני מניחה שהראיון היה מסתיים ב "לילך, תפסיקי לבלבל לי את המוח ובואי לעזור לי לסחוב את העציץ הזה ארבעה סנטימטר שמאלה. הוא צריך יותר צל."

***

משמר הכבוד של הוויקינגית - באש ובמים

ווידוי קטן. מעולם לא היו לי חברות טובות. אם אנבר בנפשי וודאי אמצא לכך נימוקים שונים ומרתקים שבדרך זו או אחרת קשורים באמא שלי, אך האמת היא שמעולם לא ראיתי בבנות עם נאמן במיוחד. חבריי הטובים בעולם היו והנם בנים, והם היו שם בדיוק במידה שהייתי צריכה אותם. לא פחות ולא יותר. היפה שלי, לעומת זאת, מוקפת במשמר כבוד שאין לי אלא להתקנא בו. חבורת בנות מגובשת אשר תלך עמה באש ובמים, אך לא תחסוך ביקורת כשצריך.

תשובתן הייתה מהירה והחלטית, והחיוך שנסוך על פניה של היפה שלי למשמע התשובה בצידו האחר של הטלפון ייתרה את הצורך שלה לומר לי - "הם יהיו שם."

בירור קצר מאוחר יותר הבהיר גם את הנימוק הבנאלי, אך היפה מכולם. אם היא שואלת אז היא צריכה אותנו שם, ואם היא צריכה אותנו שם, אנחנו שם - איפה השאלה פה בכלל?

***

ערן וירון - פשוט לא

קל לשפוט אותם, את שני חבריי הטובים, על תשובתם השלילית, ואני בטוחה שרבים מכם תוהה מדוע אני מגדירה אותם כחברים כאלה טובים אם הם סרבו לי, אך האמת הפשוטה היא - אני מעולם לא רציתי אותם שם. או ליתר דיוק מעולם לא הבעתי נזקקות שכזו. אני מניחה שאם הם היו עוברים איתי את כל שלבי היציאה מהארון, וערים לקשיי, ייתכן והיו מתייצבים לצידי, או לפחות מנסים לברר מדוע אני שואלת אותם את השאלה התמוהה הזאת. אבל אני בחרתי לעבור את דרכי לגאווה לבד, והם נותרו בדעתם שאף אחד לא יכול עלי.

הנימוק גם הוא היה ברור לי. ירון מפחד שיראו אותו שם. גם ככה יש לו בעיות עם הדימוי העצמי שלו, והחשש שיזהו אותו במצעד גדול מכדי להתמודד. ערן פשוט לא מבין מה יש לו לחפש שם. הנימוקים הקלאסיים וחסרי האידיאולוגיה נראים לי סבירים. אני יודעת שיש בינכם מי שיחלוק עלי, אבל אני מאמינה בזכותם לסרב, כמו שאני מאמינה בזכותי לצעוד.


***

אדי - ליברלית גאה

תשובתה של אדי לשאלה האם היא תצטרף אלינו למצעד הייתה ברורה לחלוטין, ולמעשה אפילו לא נתבקשה. הוויקינגית שלי פשוט הודיעה לה שהיא מתייצבת, ובכך הסתיימה השיחה. אלא שכשביקשתי לברר מדוע בעצם היא רוצה להיות נוכחת באירוע, קיבלתי נימוק שהיה אולי המרתק והמורכב מכולם.

אדי צעירה ממני בשלוש שנים לערך, אך היא שייכת לדור קצת אחר מזה של הוויקנגית וחברותיה, וקרובה יותר לדור שלי. הדור שטען בתוקף ש"אין לו שום בעיה עם זה... ושייעשו מה שהם רוצים... אבל למה לידנו?" חשוב להבין, אדי היא שמאלנית ככל שהיד משגת. כבת התנועה הקיבוצית היא ראתה בליברליות שלה משהו טבעי לחלוטין. כך, עד שפגשה בי, ונאלצה להתמודד עם העובדה שחברתה הטובה ביותר פצחה, ללא יותר מדי שאלות, במערכת יחסים לסבית לחלוטין.

שיחות רבות מאוחר יותר התוודתה אדי לעובדה שלמעשה היא הייתה ליבלית מן השפה אל החוץ בלבד. כך, היא חשבה שזכותם של הגאים לעשות מה שהם רוצים, אך היא גם הייתה שותפה לעמדה הרווחת של "זה מוזר", או "זה שונה". במילים אחרות - "התלמיד עולה כיתה, אך לא בבית ספרנו."

היום, כעשרה חודשים מאוחר יותר, כל משפט די בנאלי על לסביות מקפיץ אותה. פתאום היא מבינה, באמת, עד כמה זכותם של שני אנשים לאהוב היא זכות אמיתית ומלאה. פתאום, היא אומרת, זה לא סתם קונספט. זה שתי החברות הכי טובות שלה. ועכשיו, מסבירה לי אדי בלהט אופייני, היא הבינה שהיא הייתה שייכת לאותה קבוצת אנשים שהקשתה כל כך על חיי, ולכן היא מרגישה חובה להתייצב במצעד הגאווה ולכפר על חטאיה. כי כשזה נוגע ממש קרוב, אתה מבין דברים שלא הבנת קודם, היא אומרת. ודברים שרואים מכאן, לא רואים משם.

***

אמא של הוויקינגית - כי ככה צריך

את אמא של הוויקינגית צריך להכיר. אני לא אומרת את זה סתם. פשוט, עד שלא מכירים, לא מאמינים. מבטא שוודי כבד, חוסר הבנה בסיסי לזכר ונקבה בשפה העברית והלב הכי רחב שיצא לי לפגוש. באמת. דמות קומית, אך מבריקה. פולנייה ליברלית. כמות השילובים הבילתי אפשריים באישה הם אולי ההסבר לתשובתה החיובית והמהירה.

בשיחה רצינית היא ודאי תסביר שהיא רוצה להראות תמיכה בבתה על בחירתה האמיצה באהבה. בשיחה קלילה יותר היא מבהירה שזה מלהיב. עשרות גברים מסוקסים וחשופי חזרה במפגן של מוסיקה וצבע. מה רע? "...ולילך, אתה לוקחת כובע, כי השמש מרביץ בראש! ולשתות הרבה מים אחרת את מתייבש."

***

אמא שלי - משפט מחוץ

"לא. כי אולי זו לא בושה, אבל זה גם לא גאווה גדולה."

***

אבא שלי - ראיון הזוי

"אבא, אתה בא איתי למצעד הגאווה?"

"מה?"

"אבא, אתה בא איתי למצעד הגאווה?"

"מה, זה עם כל הגברים הערומים?"

"כן."

"וכל הבחורות האלה עם הציצים בחוץ?"

"כן."

"והדגלים האלה, והמשאיות שעושות פקק בכל תל אביב?"

"כן."

"לא."

"למה?"

"תגידי לי, ירדת מהפסים? ומה יש להם לרקוד כל כך הרבה? ומה זה הרעש הזה? ולמה ערומים? ומה זה הבגדים הנוצצים האלה? אני אומר לך, גועל נפש. גברים חסונים מפזזים כמו בחורות. שייקחו טוריה וילכו לעבוד."

"אז לא?"

"לא."

"אוקיי."

***

הוייקינגית - מסקנה סופית

"נו יפה, אז הולכים למצעד הגאווה?"

"אחרי כל הבלגאן שעשיתי, נראה לך שלא נלך?"

נא להמתין... נא להמתין...