כוחו של האיפוק

בספרו "עם רדת הערב" מציג מייקל קניגהם סגנון כתיבה הדורש מהקורא להפגין איפוק וריסון, ומציף אותו בתחושותיו הקשות והמורכבות של הגיבור - סוחר אמנות המתאהב באחיה הצעיר והיפייפה של אשתו

עם רדת הערב / מייקל קניגהם. צילום: כריכת הספר.

אם ב"השעות" המופתי הצליח מייקל קניגהם לשזור מסרים בסגנון הכתיבה עצמו, אל מתחת למילים ולרעיונות הישירים ודרך המבע הטכני, הרי שב"עם רדת הערב" הוא עושה זאת שוב. הפעם, הגיבור הראשי של הספר הוא זה שנעדר ממנו, ובכלל זה ספר על היעדרות מרצון, כמו זו שמאפיינת אנשים שחיים את חייהם "ליד" הדבר האמיתי. לא לגמרי כושלים אבל גם לא ממש מצליחים, לא שונאים אבל ממש לא אוהבים, לא מדוכאים, אבל בטח שלא מאושרים.

הביקורת כינתה את זה "איפוק". והגיבור הגשמי, זה שמתואר במילים, הוא אכן אדם מאופק, החי על הגדר מבלי לדעת זאת בכלל. פיטר האריס, סוחר אמנות שמתקרב במהירות אל גיל העמידה, מגלה שהוא מתחיל לפתח רגשות טעונים ביותר לאחיה של אשתו, שזכה - בלי ידיעותו - לשם החיבה "מיצי" (מהמילה Mistake). מיצי הוא מסוג האנשים שיש בהם מיניות מתפרצת, לא מודעת לעצמה, תשוקה עזה לחיים, הבאה לידי ביטוי בחוסר אכפתיות, באנרכיה רגשית ובעיקר, בנטייה להרס עצמי שמתגלגלת בעיקר לשימוש בסמים.

זהו גיבור מרהיב, רחוק ולא מושג, בפרט כשהוא מוצג מול חייו השגרתיים והטכניים משהו של סוחר האמנות, שעיסוקו הוא טכני, גרידא, כמשרתם של לקוחות עשירים החפצים בסנסציות, אינו נוגעת ביופי אלא במה שיעשה רושם. קניגהם ממקם את הגיבורים שלו במרחב יצרי של אמנות, אך מציג שני צדדים מאוד מנוגדים. הראשון הוא העולם עתיר התשוקות והיצרים, שמעורר השראה ומוליד עבודות אמנות והשני הוא עבודתו של הסוחר, המייצג אמנים, מוכר את עבודותיהם ומשמש כבלדר של רעיונות תמורת כסף. הוא האיש שמתרגם את היצר לכסף, וככזה הוא לא יותר מאשר פקיד-שליח שנעוץ בין שני עולמות. האחד עשיר ברגשות ויצירה, השני, ובכן, פשוט עשיר בכסף ותו לא.

נקודת השבר שבתוך נפשו של פיטר האריס, נוצרת - או עולה לתודעה - כשהוא פוגש שוב בגופניות חסרת הבושה של הגבר הצעיר, שכאילו אינו מודע ליופיו הפיזי או סוד השחרור שלו שכל כך קוסם לסוחר האמנות העייף מחייו המשעממים. יש שיגדירו את הנקודה הזו כמקום שבו אדם בוחן את זהותו המינית, ואחרים יגידו שזה משבר חולף. אך לא הזהות המינית, או השאלה למי נמשך הגיבור, אלא מה המשיכה הזו מייצגת. איזה קונפליקט רגשי עמוק היא מציפה החוצה. 

המפגש הוא עתיר תשוקות ועוצמות משום שהוא מקפל בתוכו את המציאות, ואת זו החלופית, שבה האריס היה יכול למצוא את עצמו ברומן סוחף וסוער, מינית כמו גם רגשית, עם אחי אשתו, הצעיר המבולבל, המכור לסמים, בעל גוף האל היווני המושלם. 

אך הגיבור האמיתי הוא, כפי שציינתי בפתיחה, האיפוק, ובשם האלגנטיות וכיבוש-הליבידו, אנחנו מקבלים רומן עם עלילה מאוד קלה, אוורירית במתכוון. רובו ככולו מתנהל בדמיון של הגיבור, חלקו בתת-המודע שלו, שמגולגל אל הצופה כרצף התרחשויות כאילו-שגרתיות ובנאליות. זו אינה משיכה של גבר אל גבר, במובן הרגיל של המילה, אלא שאיפה עמוקה לתיקון, לשינוי, לשיפור. ההומוסקסואליות - לפי המחבר, הומו בעצמו - היא האקזיט של הגיבור שיעזור לו לתקן את חייו, את יחסיו, ולמצוא מחדש את התשוקות הכבויות בתוכו.

היינו מצפים לאיזו סצינה לוהטת של סקס יצרי, או וידוי עתיר הורמונים, או משבר גדול ונוראי. אך כמו בחיים האמיתיים, שום דבר לא קורה בחלק ניכר מהזמן, וגם מן הקורא נדרשת מידה רבה של סבלנות, ואיפוק. שוב אותו איפוק מעצבן, שגרם לי לנוע בכורסה תוך כדי הקריאה. אותו דגדוג מציק, אותה נקודה שדורשת קתרזיס, ולא זוכה לסיפוקה. בכוונה גדולה, המציא קניגהם "כתיבה כמעט טנטרית", בה האיפוק הוא מקור העוצמה, והפורקן הוא רק ההרס המאיים לקלקל את הכל.

זהו מטא-סיפור, המקרין את יחסי הדמויות אל יחסי הקורא והטקסט, ומושך אותו פנימה אל תוך מרחב שמחייב מידה רבה של איפוק וריסון עצמי. כמו הגיבור, כך גם הקורא, עוברים יחד תהליך של דחיית סיפוקים, משהו שאיננו מורגלים בו, ומהמקום הלא נוח והלא מספק הזה, צומחת משמעות חדשה, מופלאה ועמוקה. בין אם הפורקן מגיע במילים האחרונות של הספר, ובין אם לאו, החוויה עצמה מסקרנת והיא מזמינה קריאה נוספת בספר ובחינה מעמיקה של התחושות שהוא גורם בקורא. 

"עם רדת הלילה", מייקל קניגהם, הוצאת כתר.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    נא להמתין... נא להמתין...