לדנה שני אבות

מאוד רציתי לפרגן לספר הילדים של דורון ברונשטיין, אבל האיורים הגרועים, השפה המתיילדת שלא לצורך והרעיונות הרדודים לא מאפשרים לי לעשות זאת

לדנה שני אבות. צילום: עטיפת הספר.

כשקיבלתי אותו לביקורת, מאוד רציתי לפרגן לספר "לדנה שני אבות" מכל הסיבות הנכונות. ראשית, אין ספק שחסרים בארץ ספרים לילדים הגדלים במשפחות גאות בכלל ומשפחות של הומואים בפרט. זה משהו שתמיד יש לו מקום, וכל כותר חדש הוא בעל משמעות כמעט היסטורית. שנית, ספרות גאה היא משהו שמתפרסם בארץ ממילא במשורה, ועד שסופסוף יש ספר שפונה "אלינו" מאוד קשה להיות ביקורתי כלפיו. 

יש בספר הזה את כל המרכיבים הדרושים כדי להפוך אותו לספר פופולרי, מתנה מושלמת להורים ההומואים החדשים או כאלו שבדרך. סיפור על ילדה העונה לשם הכל-ישראלי "דנה", ולה שני אבות. הכותרת מאוד ישירה, ומה שאתה רואה, קורא במקרה הזה, זה מה שאתה מקבל. הנה, חשבתי, כותר פשוט, בגובה העיניים, שייחטף מהמדפים כמו לחמניות חמות.

לצערי, התאכזבתי מאוד מהספר, מהתכנים שלו ומהאיורים שלו. כמה מהבחירות מאוד תמוהות. העיצוב הגרפי לוקה מאוד בחסר, ואף על פי שהוא ספר מאוד מגוון וצבעוני, האיורים - אם להיות עדין - מאוד לא עדינים. הוא אוייר בכישרון רב, אבל יש משהו אפילו דוחה באיורים, שיכולים אולי היו להתאים לז'אנר אחר, אבל עלולים להרתיע את ההורים שמחפשים אווירה יותר רכה, נעימה, שמחה.

לא הצלחתי לשים את האצבע, וחשבתי שזה רק אני, אז יצאתי והראיתי את הספר לחברים, גם הם הורים חד-מיניים, ולשתי חברות סטרייטיות, ליתר ביטחון. כולם ציינו שיש בספר משהו מרחיק, היו שניים שאמרו שהוא אפילו דוחה. 

גם הכתיבה מאוד ילדותית, מתיילדת. בעידן שבו ספרי ילדים מנסים לדבר לילדים של היום בגובה העיניים, זהו ספר שכתוב בצורה מאוד לא נכונה לדעתי. הניסיון שלו להיות מחנך הורס את הסיכוי להיות פשוט כייפי וזורם, והוא על גבול המטיפנות. החרוזים בנאליים ושגרתיים, המסרים מאוד חוזרים על עצמם, ולא הצלחתי למצוא אפילו נקודת אור אחת שתגרום לי להתחבר אליו. ורציתי, באמת שרציתי.

המחבר, דורון בראונשטיין, פרסם בסמוך לספר הילדים הזה שני ספרים נוספים, שניהם בהוצאה פרטית. "המנטליות של הנפש" (הטוען, בין היתר, שיש קשר פילוסופי בין הומוסקסואליות לפדופיליה) וספר שירה נוסף בשם "לכרות עץ זה כמו לכרות רחם". בלי קשר לאיכותם של שני הספרים האחרים, יש משהו מאוד מרחיק בכתיבה של בראונשטיין, ביומרה שמאפיינת את הסגנון שלו ובדלות - אולי אפילו ריקנות - שמאפיינות את ספריו.

אמנם יש חוסר גדול בספרות גאה לילדים, אבל זה בטח לא אומר שאנחנו צריכים להסתפק בתוצרים בינוניים ואף נמוך מזה. תרבות הכתיבה לילדים במשפחות חד-מיניות עדיין בתחילת דרכה, וכדי לדעת לעשות דברים בצורה טובה ונכונה, סביר שיהיו המון כישלונות בדרך. "לדנה שני אבות" הוא אחד מהכישלונות האלה.

לדנה שני אבות, דורון בראונשטיין, הוצאה עצמית.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    נא להמתין... נא להמתין...