חבורת ההומואים הצעירים - 6

בפרקים הקודמים: ההומואים הצעירים תופסים את ההומופוב הנורא בדירתו, ולאחר מאבק קצר הם קושרים אותו ולוקחים אותו אל המועדון החשמלי

פרק 6: הומואים! הומואים!! הומואים!!!
יוני הפאסיבי משך את הסלע הסודי והכניסה הסודית למועדון החשמלי אשר בגן העצמאות נפתחה לרווחה. החברים ירדו למטה, סוחבים על כפיים את כפיר ההומופוב הנורא, כשהוא קשור ברצועות עור.

"אולי כדאי שנסגיר אותו למשטרה?", הציעה יעל הלסבית.
"המשטרה לא תעשה דבר", פסק אלון המנהיג, "אנחנו חייבים ללמד אותו לקח שלא ישכח, לקח כזה שאחריו הוא לא יעיז להתעסק עוד לעולם עם ההומואים הצעירים!"

יוני הפסיבי הביט אל עבר אלון המנהיג בהערצה גלויה, והתחיל במלאכת הקשירה של ההומופוב הנורא לעמודי העץ המקובעים באחורי המועדון החשמלי. ההומופוב החל לגנוח ולנסות לזוז. "אלון!", קרא יוני, "הוא מתעורר!"
"מהר", ענה אלון, "אנחנו חייבים לסמם אותו...יש לי פה אבקת טשטוש - תביא איזה דבר מאכל ונכניס את האבקה לתוכו."
"אין בעיה", אמר יוני ופתח את תיקו, "יש לי כאן גלידה בטעם במבה אדומה מאבן גבירול".
אלון פיזר מעט מהאבקה המיוחדת על הגלידה, ויוני האכיל את ההומופוב הנורא בכפית.

"הומואים, הקשיבו!", הכריז אלון בקולו העמוק, "מחר מתקיימת החגיגה השנתית של ההומואים במדינה, הידועה גם בכינויה 'מצעד הגאווה'. זאת ההזדמנות הטובה ביותר שלנו ללמד את ההומופוב הנורא לקח. חבורת ההומואים הצעירים תהיה הקבוצה הבולטת ביותר במצעד!"

"אני צריכה להכין את הביגוד", אמרה תמרה הטרנסג'נדרית, "איך נתלבש למצעד?"
"בשחור!", ענה אלון, "אף אחד לא יגיע למצעד באמצע יוני בבגדים שחורים, וכך נמשוך אנחנו תשומת לב רבה!"
"בגדי עור?", שאל יוני ועיניו נוצצות.
"כן!", אמר אלון, "אנחנו הולכים להתחפש לקבוצת ה- S&M".

מלמולי התרגשות נשמעו בין החברים הצעירים וזכריה האוחצ'ה התימני אף החליק צ'פחה ידידותית ליעל הלסבית.

"אבל אלון", הקשתה לפתע יעל, "מאיפה נביא משאית?"
"אה, אין בעיה, יש לנו משהו יותר טוב במחסן הציוד!", הכריז אלון וקרץ ליוני.

                                                                                      * * *

12:30 בצהרים. רחבת בית אריאלה בתל אביב.המוני הומואים ולסביות גודשים את המקום. המצעד מתחיל, ההמונים יוצאים לדרך בין משאיות התצוגה.
ובמאסף, ממש בקצה הצעדה, מופיעה לפתע חבורה משונה.

בחזית צועד אלון המנהיג, חשוף חזה, מכנסוני עור שחורים על רגליו, גופו השרירי בוהק בשמש הקופחת. מאחוריו, נוסעת המריצה הצבועה בשחור. "מריצת הסאדו של ההומואים הצעירים", נכתב עליה בצבעים מאירי עיניים. תמרה הטרנסג'נדרית ויעל הלסבית אוחזות יחדיו בידיות המריצה ומסיעות אותה במסלול הצעדה. מאחור צועד זכריה האוחצ'ה התימני.

ועל המריצה, על גבי לוח עץ גדול שנקשר אליה היטב, עומד יוני הפסיבי, כולו עטוף בחליפת עור שחורה ומבריקה, לרגליו מגפי עור מחודדים ובידו הימנית שוט גדול ומרתיע. אל העמוד שבמרכז המריצה קשור ההומופוב הנורא, על פניו רתמת עור המכסה את פיו ואת עיניו.

"אלון!", צרחה תמרה, "אני מת'ה כבר מהבגדי עור האלו! שלא לדבר על כך שאני נראית מזעזע...אולי תבוא אתה ותרים קצת את המריצה?! יוני בטח מת שתרים אותו!"

"הס!", רעם קולו של אלון והחיוך הסכריני לא מש מפניו, "אני חייב לצעוד בראש, כדי שזרקורי המצלמות יופנו אל גופי החטוב!"

לפתע, מן המרחק, נשמעה צעקה. "הנה הם!", צעק מישהו, וחבורת עיתונאים עם מצלמות ומיקרופונים החלו להתקרב בריצה אל ההומואים הצעירים.
"הומואים!", קרא אלון, "שימו לב! התקשורת מגיעה!"

העיתונאים התמקמו אל מול מריצת הסאדו של ההומואים הצעירים והחלו להקריא דברי פרשנות אל תוך המיקרופונים שלהם. אחד העיתונאים התקרב אל יוני הפסיבי והחל לראיין אותו.

"מה בדיוק מסמלת התצוגה שלכם?", שאל העיתונאי.
"אוה, זה פשוט", חייך יוני הפסיבי אל המצלמה, "כפיר כאן הוא במעמד של בוי. הוא יודע שאסור לו לעשות דבר ללא האישור שלי...זאת דרך חיים מאוד מקובלת".
העיתונאי הפנה את המיקרופון שלו אל כפיר, ששתק.
"כפיר יודע שאסור לו לדבר", אמר יוני, "בלי אישור מפורש שלי. הוא בוי מאוד ממושמע!"
"אז בעצם", המשיך העיתונאי בשאלותיו, "כפיר כאן מסמל את הדיכוי שבכיבוש?"
"מה? לא, לא", ענה יוני במבוכה, "הוא קשור כי זה מגביר את ההנאה המי..."
"אז מה שאתם בעצם אומרים", התפרץ עיתונאי אחר, "זה שהממשלה קושרת אותנו במעשים שלה?"
"אה, אלון!", צעק יוני המבולבל, "אולי תבוא אתה לדבר איתם?"

אלון התקרב אל חזית המריצה ונעמד אל מול העיתונאים.
"אתה הומו?", שאל אחד העיתונאים.
"בוודאי", ענה אלון בגאווה, "אני המנהיג של חבורת ההומואים הצעירים!"
"מאיזה גיל ידעת שאתה רוצה להיות בחורה?", שאל עיתונאי חובש כיפה.
"מה?", התבלבל אלון והסמיק, "מה בחורה, אני לא..."

"זאת אני!", צעקה מאחור תמרה הטרנסג'נדרית, "אני רציתי להיות בחורה!". תמרה נופפה בידיה והמריצה כמעט ונפלה.

העיתונאים החלו לאבד עניין, אך אז הם הבחינו בזכריה האוחצ'ה התימני הצועד במאסף ופנו אליו עם מצלמותיהם.
"אתה ערבי?", שאל אחד העיתונאים, "אתה מהשטחים?"
"אה, לא", גמגם זכריה, "לא, אני מיהודה הלוי, אני..."
"ואתה לא מפחד שכשתחזור לשטחים יזהו אותך ויבצעו בך מעשה נקם?"
"אבל אני לא...."

עיתונאי קירח החל להתקרב מכיוון המשאית של וואלה. "אני ממעריב", אמר העיתונאי, "ותמיד רציתי לשאול - האם אחורית באמת כואבת?"

לפתע נשמה צעקה רמה מכיוון המריצה.
"אחותיייייייייייייי!". הייתה זו תמרה.
"תמרה, מספיק עם זה!", גער בה אלון.
"אבל זאת אחותי!", קראה תמרה בהתרגשות, "שם ליד הכספומט, אחותי שולמית!"

תמרה עזבה את המריצה ורצה בהתלהבות אל עבר אחותה. "שולמית!", צעקה תמרה, "זה אני! ירון!". שולמית תמרי חייכה אל עבר תמרה וחיבקה אותה חיבוק אוהב.

אך אבוי - ברגע שתמרה עזבה את הידית השמאלית של המריצה, כל המבנה התמוטט. המריצה התהפכה על צידה, אלון קיבל מכה ונפל על גבי יוני הפסיבי, ההומופוב הנורא התעופף עם העמוד ונפל על גבי העיתונאי ממעריב שהשתטח על בטנו, זכריה התימני לא הספיק לעצור בזמן ונפל על גבי יעל הלסבית.

באותו הרגע חלפו במקום כמה צועדים אוחזים בדגל הגאווה.
""היי, סטרייטים, לא כאן, קישטה", צעקו אל עבר זכריה ויעל.

אלון שכב עדיין על גבי יוני וניסה להתרומם אך לא ממש הצליח כי רצועת עור ממכנסיו של יוני נתקעה בתוך חגורתו. "חכה רגע, זה תקוע", הוא התנשף והזיע כבר מרוב מאמץ, אך לשווא - בכל פעם שניסה להרים את גופו, הרצועה האלסטית הפילה אותו בחזרה על גבי יוני הפסיבי.

באותו הרגע חלפו במקום כמה צועדים בחליפות. "תתביישו!", צעק אחד מהם אל עבר אלון ויוני, "בגללכם הציבור חושב אחר כך שהומואים זה רק סקס! בגללכם המצעד הזה נראה כמו אורגיה!"

תמרה הגיעה סוף סוף בחזרה ונבהלה כשראתה את כל המהומה.
"תמרה!", צעק אלון בזעם, "זה הכל באשמתך! כמעט והחרבת את כל המבצע, עכשיו בואי הנה ותעזרי לי לקום!"
"טוב מה את נואמת, גברת", הפטירה לעברו תמרה, "אני בטוחה שיוני לא מתלונן."

תמרה חיבקה את אלון בחוזקה והחלה למשוך אותו כדי להפרידו מיוני הפסיבי.
"אוי אני מתעלפת!", צעקה לפתע, "הנה שיזף!". בהיסטריה עזבה תמרה את אלון ורצה אל עבר ההומו הנערץ עליה.

אלון נפל בחוזקה, שוב, על גבי יוני הפסיבי שנשמתו כבר נעתקה מזמן.

יעל הלסבית, שהצליחה להתרומם בסופו של דבר, הצילה את המצב. היא ניגשה אל אלון ומשכה אותו בחוזקה.
"אני חושב שתפקידנו כאן הסתיים", הכריז אלון המתנשף, "בואו נחזור מהר אל המועדון החשמלי."

החברים קמו, הסירו מעליהם את אבק הדרך והחלו צועדים אל עבר גן העצמאות.

במרכז הדרך נשאר שכוב ההומופוב הנורא, על גבי העיתונאי ממעריב. כעבור כמה דקות הגיעו אל המקום כמה בחורים חסונים בבגדי עור שחורים. "תראו איזו מקצועיות!", אמר אחד מהם וצקצק בלשונו, "מעניין איפה הלך המאסטר שלו...לא חשוב, בוא חבוב, תצעד איתנו!", והבחורים העמידו את ההומופוב הקשור ביניהם.

העיתונאי ממעריב התרומם בהלם קל. "לא ממש כאב", אמר לעצמו.


באותו הערב, ישבו כל החברים במועדון סביב שולחן עמוס בתקרובת - רביולי ממולא פטריות ברוטב עגבניות, לצד ג'חנון שהביא זכריה התימני וסיר חמין שהביאה יעל הלסבית.

"אני חושב שמגיעה לנו עכשיו מנוחה של כמה ימים!", הכריז אלון בחיוך, "ולכן הזמנתי לכולנו צימר בחולות אשדוד!"
"נהדר!", צעקו כולם.
"הומואים!", צעק אלון וחייך אל החברים. "הומאים! הומואים!! הומואים!!!", ענו כולם.

"והלסבית!", הוסיף אלון וטפח על שכמה של יעל.

נא להמתין... נא להמתין...