חרך הצצה אל חייו של הומו ישראלי

אוצר השירים של אילן שיינפלד, שייראה אור בקרוב, הוא תיעוד מקיף ויוצא דופן של כתיבה הומואית ישראלית גאה, מורכבת ורחבת היקף. בחרנו מתוכה מספר שירים שמזמינים את הקורא למסע אישי ובו בזמן גם אוניברסלי, בעולם היחסים ההומוסקסואלי הישראלי והעברי

אילן שיינפלד. צילום: עדי נס.

אי-אפשר לדבר על היצירה הספרותית ההומוסקסואלית בישראל מבלי לבחון את מקומו של אילן שיינפלד, מראשוני הכותבים העבריים מחוץ לארון, שעסק במישרין בסוגיות הנוגעות להומואים בישראל. ובעצם, אי-אפשר לדבר על שירה עברית, מבלי לדון בטקסטים שכתב ופרסם שיינפלד לאורך השנים, ובקול החדש שהוא הציג בפני הקורא העברי של דורנו. מנעד רחב ומתרחב ללא הרף של נושאים וסוגיות נבדק בדפיו, שירי אהבה ופרידה, בדידות ומין, התקרבות והתרחקות. 

כתיבתו של שיינפלד היא חרך הצצה אל תוך חייו של הומו ישראלי, ייחודי בנוף ובו בזמן מייצג מהימן שלנו. באסופת שירים חדשה שתראה אור בקרוב, מאוגדים עשרות שירים שכתב בין 1975 ל-2005, ומהווים תיעוד מקיף ויוצא דופן של כתיבה הומואית, גאה, מורכבת מאוד ומרגשת מאוד. שיר אחר שיר, מוזמן הקורא להתוודע ולהכיר צדדים נוספים בחייו של המחבר, במסע בין נופים, מקומות וגברים. הרבה מאוד מהם.

עיסוקו של שיינפלד בגברים מובן ומתבקש, אך האופן בו הוא עושה זאת יוצא-דופן ומלהיב. באותה הרגישות וכנות, הוא מסוגל לתאר את כמיהתו להפוך לאב (בשירים שמלפני תקופת אבהותו לזוג תאומים בנים), כמו גם תשוקה מפעמת לנער חתיך שראה בחוף הים. את אותה לשון פיוטית שהוא מניח על גופו עשוי המילים של אהובו, על זיקפתו המפוארת, הוא שומר לשירים כמעט-דתיים, רוחניים מאוד.

השירים שבחרתי להציג כאן מייצגים עבורי את כתיבתו של שיינפלד ביופיה ובכנותה. ב"דבש ממכוורת עיניך" מובא ערב רגיל בחייהם של זוג גברים הומואים, וסצינת מין מפורשת ויצרית מאוד. לאחריו, "עלם מחמדים", המביא את ייסוריו של המשורר ולבטיו בין מערכת היחסים בה הוא נמצא, למשיכתו לגברים צעירים אחרים שכנראה לא מודעים בכלל למבטיו העורגים. 

בשיר הבא יש תיעוד שהוא, בעיניי, חלק בלתי-נפרד מחיינו כהומואים: התהיות האם נוכל להפוך להורים, ומתי, ואיך, וכל הקושי שהאתגר הזה מציב בפנינו. לאחר מכן, "עושים אהבה בלשון", אחד השירים המוכרים של שיינפלד והאהובים עלי ביותר. זהו שיר על אהבה, אבל בעיניי גם על כתיבה, ויש בו צלילות שכותבים יכולים רק להתקנא בה. הלאה, אל שיר מיוחד, דיוקנאי, "טיול עם עצמי", שהוא מעין פיסת יומן מופלאה של יום שהוקפא במילים. זהו שיר מאוד ציורי ועתיר משמעויות ורבדים, שקל מאוד להזדהות איתו. 

על "לעוף חורף", השיר הבא באסופה, לא אכביר מילים. זהו שיר כובש באוניברסליות שלו ובפשטות המרגשת. את "תשובה לתהלים ק"א" בחרתי לכלול למרות שהוא זר לאסופה הקטנה שבניתי, בגלל העיסוק בתנ"ך ובקושי של הסופר למצוא את עצמו בתוך מילות ספר תהלים. ככלל, זה חלק משירים רבים ששיינפלד כותב אל מול ובתגובה לטקסטים דתיים שונים, והם מרשימים ביותר משום שהם מאוד עבריים, ישראליים ויהודיים, ובו בזמן גם מאוד אנושיים והומוסקסואליים. זהו שילוב עתיר מסמנים ועומס פרשני. ולסיום, "מנגינה לילית". שיר כמיהה שתנועתו קלה וניגונו נשמע היטב, בעיניי אחד היפים שנכתבו בעברית בכלל ובספרות הגאה בפרט.

- טל איתן

* * *

דְּבַשׁ מִמִּכְוֶרֶת עֵינֶיךָ

לִפְנֵי הַשֵּׁנָה, לְיַד הַמַּרְאָה הַגְּדוֹלָה בָּאָרוֹן,
נִצַּבְנוּ עֵירֻמִּים, אִישׁ לְיַד רֵעֵהוּ, מִתְלַטְּפִים,
נִצְמָדִים זֶה לַאֲחוֹרָיו שֶׁל זֶה. אֲנִי לִטַּפְתִּי
אֶת בִּטְנִי, וְאַתָּה נִפְנַפְתָּ בְּכָל הַזַּיִן שֶׁלְּךָ לְעֶבְרִי.

נִשְׁכַּבְתִּי בַּמִּטָּה וְהִתְלוֹנַנְתִּי כִּי רֹאשִׁי עָמוּס
מַחֲשָׁבוֹת. אַתָּה שָׁתִיתָ לִי אֶת הַזַּיִן, וְאַחַר־כָּךְ
אוֹנַנְתָּ בִּשְׁנֵי רָאשֵׁי זַיִן כְּדֵי לְנַקּוֹת אֶת רֹאשִׁי.
הִתְמַסַּרְתִּי כָּלִיל לִתְנוּעָתְךָ, לְלִקּוּקֶיךָ, עַד שֶׁהִתְחַלְתָּ

לְאוֹנֵן, מַקְשֶׁה אֶת חָזְךָ, מַבְלִיט שְׁרִירֶיךָ לְמוּלִי,
וְהִשְׁפְּרַצְתָּ לִי עַל יַעַר הֶחָזֶה. אַחַר־כָּךְ חָפַנְתָּ אֶת זַרְעֲךָ
וְעָשִׂיתָ לִי. גָּמַרְתִּי מִמַּגַּע יָדֶיךָ. הִתְקַלַּחְנוּ, וְאַתָּה 

מִהַרְתָּ לִשְׁנָתְךָ. נוֹתַרְתִּי עֵר כְּדֵי לְתַעֵד מִין זֶה.
בַּלַּיְלָה, כְּשֶׁתִּישַׁן וְתִזְלֹג דִּבּוּרִים מִמַּעַיְנוֹת חֲלוֹמוֹתֶיךָ,
אֶגְהַר עָלֶיךָ כְּדֵי לִינֹק דְּבַשׁ מִמִּכְוֶרֶת עֵינֶיךָ.

 * * *

עֶלֶם מַחֲמַדִּים /  לאפי

הַמַּבָּט הַצָּעִיר, הַמְחֻצָּף, הַמְיֻמָּן שֶׁבִּי שִׁלַּחְתָּ,
חוֹשֵׂף אֶת שׁוֹקֶיךָ הַמְחֻטָּבוֹת, הַשְּׂעִירוֹת, בְּעַד
מִכְנְסֵי הַקַּיִץ הַצְּמוּדִים, חֲבִילַת אֲשָׁכֶיךָ, שֶׁנָּחָה
בִּשְׂמֹאל הַמִּפְשָׂעָה שֶׁלְּךָ, חַמָּה וּמְסַקְרֶנֶת,
הַתַּחַת הֶעָגֹל שֶׁלְּךָ שֶׁיָּשַׁב לְמוּלִי,
בְּעוֹדִי עוֹשֶׂה אֶת עַצְמִי מְרֻכָּז בַּשִּׁירִים,
טוֹבֵעַ בַּמְּצוּלוֹת שֶׁל חֹם עֵינֶיךָ —

אַתָּה כֻּלְּךָ עֶלֶם מַחֲמַדִּים, נֶפֶשׁ
רַכָּה, עֲטוּפָה בַּסֻּכָּר הַשָּׁחֹם שֶׁל הַגּוּף.
הָיִיתִי מִזְדַּיֵּן אִתְּךָ יְמָמָה שְׁלֵמָה,
אִם לֹא הָיִיתִי מִתְבַּיֵּשׁ אֲפִלּוּ לְהַצִּיעַ.

אֲבָל אֲנִי מַבִּיט עַל גּוּפִי, שֶׁכְּבָר עָיַף קְצָת,
וְעַל חַיֵּי הַמִּבְטַחִים שֶׁלִּי עִם אֲהוּבִי,
וְיוֹדֵעַ כִּי אֵין לִי אֶלָּא לְוַתֵּר עָלֶיךָ,
חַיָּל שֶׁל שׁוֹקוֹלַד תְּשׁוּקָה, עֶלֶם חֶמֶד, מְשׁוֹרֵר. 

רְאֵה כַּמָּה מַהֵר אֲנִי חוֹסֵם כָּל אֶפְשָׁרוּת לָגֶשֶׁת.
אוּלַי אַתָּה דַּוְקָא נִמְשָׁךְ לְבַגְרוּתִי
וּלְנִסְיוֹנִי רַב־הַשָּׁנִים, אוֹ לְגוּפִי בִּרְפִיסוּתוֹ, שָׂשׂ
לְהַפְגִּין מוּלוֹ אֶת יָפְיְךָ הָרַעֲנָן?
אֵינִי יוֹדֵעַ, וּכְפִי הַנִּרְאֶה גַּם לֹא אֵדַע.
אֲנִי מְמַהֵר לְהָסִיט אוֹתְךָ מִזִּכְרוֹנִי, לְמַרְאֵה

קְבוּצַת נְעָרִים הַסּוֹבְבִים עַל הַחוֹף,
רְטֻבִּים מִשְּׂחִיָּה לֵילִית,
חֲזֵיהֶם חֲשׂוּפִים וְרַק תַּחְתּוֹנִים לְרַגְלֵיהֶם.
שְׂכִיּוֹת חֶמְדָּה שֶׁלִּי, עֲלוּמַי, מִי יִתֵּן וְיָכֹלְתִּי
פָּשׁוּט לִרְכֹּן עַל חַזְכֶם וּלְלַקֵּק וּלְלַקֵּק — — —

אֲנִי מַמָּשׁ הוֹמוֹ. הַיּוֹם אֲפִלּוּ שַׁבְתִּי מִן הַדֶּלֶת,
מְאַחֵר לָעֲבוֹדָה, רַק כְּדֵי לִינֹק יְנִיקָה אַחַת
מִן הַזַּיִן הַזָּקוּר שֶׁל בַּעְלִי, אֲשֶׁר בִּצְבֵּץ מִתַּחְתּוֹנָיו
כְּמוֹ סִיגָר בַּשְׂרָנִי וְתָפוּחַ.

אֲנִי אוֹהֵב גְּבָרִים וַעֲלָמִים וּנְעָרִים,
וְעִם כָּל אֶחָד מִכֶּם יֵשׁ לִי שִׂיחַ אֶרוֹטִי שָׁלֵם.
נָשִׁים מְעוֹרְרוֹת אוֹתִי רַק כְּשֶׁהֵן לְגַמְרֵי עֵירֻמּוֹת,
וּמַזְמִינוֹת אוֹתִי מַמָּשׁ לָסוּר אֲלֵיהֶן.

הַפִּתּוּי, אִם כֵּן, הוּא עֲבוּרִי מִשְׂחָק גַּבְרִי,
הַדְּחִיָּה, הַהֵרָצוּת, הֵן מֵעוֹלָמָן שֶׁל הַנָּשִׁים,
וְהָרְוָיָה שֶׁל יְנִיקַת הַזַּיִן הַיָּחִיד בְּחֵיק הַבַּיִת
הִיא הָרְוָיָה שֶׁל יְנִיקַת הַזַּיִן.

* * *

*

אֲנִי מַחְשֵׁב בָּשָׂר וָדָם
אֲשֶׁר תֻּקַּן לְזוּגִיּוּת מֻשְׁלֶמֶת,
אַךְ רֶצֶף תַּקָּלוֹת בְּמַנְגְּנוֹנָיו
הֱסִיטוּהוּ לְתָכְנִית בְּלֹא פִּרְיוֹן. 

וְהַזְּמַן, שֶׁלִּפְעָמִים הוּא מְרַפֵּא וּלְעִתִּים מַשְׁכִּיחַ,
עוֹרֵר בִּי אֶת תָּכְנִית הָאֲבָהוּת. 

אֵין בִּי כֹּחַ לִחְיוֹת אֶת הָאָמוּר.
אֵין בִּי כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ בְּהַדְחָקַת חַיַּי.
אֲנִי סוֹבֵב כְּמִין יֵשׁוּת קְרוּעָה
שֶׁאֵין לָהּ תַּקָּנָה.

* * *

עוֹשִׂים אַהֲבָה בְּלָשׁוֹן

עוֹשִׂים אַהֲבָה בְּלָשׁוֹן
אַל תִּגַּע
אַל תִּגַּע בִּי עַכְשָׁו
אַל תִּגַּע בִּי בִּכְלָל אַל תִּגַּע
אֲנִי רָחוֹק אֲנִי לֹא כָּאן אֲנִי לֹא אִתְּךָ
אֲנִי
אַתָּה קָרִיר
אַתָּה קַר אֶצְבָּעוֹת.
אַתָּה רַךְ אֶצְבָּעוֹת, רַךְ מְאֹד, רַךְ כָּל־כָּךְ,
נוּחַ.
שִׂים רֹאשְׁךָ עַל חָזִי וְנוּחַ.

כָּעֵת טוֹב.
שְׁמַע פְּעִימוֹת לֵב. כֵּן, לְאַט, לְאַט,
כְּמוֹ אֶשֶׁד
כְּמוֹ גֶּשֶׁם
כְּמוֹ טִפְטוּף,
מַיִם שְׁקוּפִים, מַיִם טְהוֹרִים, מַיִם

לֹא
לֹא לְשַׁיִט
לֹא לִשְׁתִיָּה
לֹא לִרְחִיצָה
לֹא לִטְבִיעָה
לֹא לִשְׁמִיעָה
זַרְזִיף לְזַרְזִיף, פְּעִימָה לִפְעִימָה.

אַתָּה לֹא נִרְגָּע, אֲנִי מַרְגִּישׁ,
אַתָּה לֹא, לֹא, אָה, לְשׁוֹנְךָ עַל חָזִי לוֹקֶקֶת מַיִם
וּפִיךָ הוֹמֶה
וּפִיךָ נִחָת
וּפִיךָ שׁוֹאֵב אוֹתִי לוֹגֵם אוֹתִי גּוֹמֵעַ אוֹתִי

אֲנִי הַמַּיִם.
אֲנִי הַמַּיִם שֶׁעָשִׂיתָ טְהוֹרִים בִּלְגִימָה
אֲנִי הַגֵּבִים וְאַתָּה הַלּוֹגֵם
אֲנִי וְאַתָּה
עוֹשִׂים זֶה לָזֶה אַהֲבָה בְּלָשׁוֹן
עוֹשִׂים זֶה לָזֶה אַהֲבָה בְּשִׁיר
עוֹשִׂים זֶה לָזֶה
טְהוֹרִים זֶה לָזֶה

וְזֶה מְסַפֵּק אוֹתִי.

* * *

טִיּוּל עִם עַצְמִי

הַיְרֹקֶת הַסְּרוּקָה מֻנַּחַת עַל הַסֶּלַע
כְּתִסְפֹּרֶת מְדֻבְלֶלֶת שֶׁל אָדָם בַּיְּשָׁן.
שׁוּם חַיִּים לֹא נִכָּרִים בָּהּ, מִלְּבַד
יַרְקוּתָהּ, וְרֵיחַ הַחַיִּים הַנִּמְלָחִים בָּהּ.

אֲנִי מְדַלֵּג בֵּין הַסְּלָעִים, נִזְהַר שֶׁלֹּא
אֶפֹּל לַמַּיִם, וְשָׁב לַיַּבָּשָׁה, מַבִּיט
בְּמִרְבְּצֵי הַצְּדָפִים אוֹתָם יָרַק הַיָּם בַּחֹרֶף,
בִּפְתוֹתֵי הַזְּכוּכִית הַצִּבְעוֹנִיִּים, אוֹצְרוֹת
יַלְדוּתִי, שְׂרִידֵי אוֹצְרוֹתֵיהֶם שֶׁל שׁוֹדְדֵי־הַיָּם,
נִתְזֵי פְּסֵיפָסִים קַדְמוֹנִים, מְשֻׁיְּפֵי פָּנִים.

רֹבֶד אַחַר רֹבֶד שֶׁל פְּלֵטַת הַיָּם. צְדָפִים
שְׁלֵמִים, שִׁבְרֵי צְדָפִים וּרְסִיסֵי צְדָפִים,
פֵּרוּרֵי צְדָפִים וְעַפְרוֹת צְדָפִים שֶׁנֶּהֶפְכוּ לְחוֹל,
חוֹל הַיָּם הַזָּהֹב, הַחַם, חוֹל הַיָּם
הַמָּלֵא בְּאִזְכּוּרֵי חֲלוֹף וּמָוֶת, חוֹל הַיָּם
הַמְרַמֵּז עַל אֵינְסוֹף הַחַיִּים וּזְרִימָתָם.

הַכֹּל שָׁב אֵלַי: פִּסַּת בַּרְזֶל חָלוּד וּמְכוֹפָף
הִיא קֶרֶס יָדוֹ שֶׁל פִּירָט עִם שָׂפָם. הֶמְיַת
מָטוֹס מַנְמִיךְ טוּס הִיא קוֹל הָרַחַף
שֶׁל עֶצֶם בִּלְתִּי מְזֹהֶה, מֵטִיל אֵימָה,
וּבֵית הַקָּפֶה הַסָּגוּר הוּא בֵּית קָפֶה סָגוּר.

דָּבָר אֵינוֹ מִלְּבַד אָרְחָן שֶׁל נַוָּדִים,
וּבְנֵי־בְּלִי־בַּיִת הַטּוֹעִים בּוֹ לְמַחְסֶה.

שְׂבַע מַרְאוֹת אֲנִי רוֹצֶה לָשׁוּב הַבַּיְתָה.
וְאַתָּה, אֲהוּבִי, יוֹשֵׁב בְּמִטָּתְךָ,
מְעַשֵּׁן נַרְגִּילַת וֶנְטוֹלִין.
רוֹאֶה שְׁחֹרוֹת,
חוֹזֶה אָבְדָן, פְּרִידָה וָקֵץ.

דָּבָר לֹא הִשְׁתַּנָּה מִלְּבַד הַכֹּל.
אֲנִי יוֹתֵר הִנְנִי מִשֶּׁהָיִיתִי, נוֹקֵט
שִׁיטוֹת שֶׁל עִצּוּמִים עִם עַצְמִי,
כְּדֵי לִזְכּוֹת בְּשִׁיבָה אֶל עַצְמִי.

כָּל הִתְכַּנְּסוּת שֶׁלִּי בִּי מַשְׁמָעָהּ בְּעֵינֶיךָ
פְּרִידָה, הִנָּתְקוּת אוֹ אָבְדָן.
אַךְ אֵין זֶה כָּךְ. אֲנִי רַק נוֹקֵט
בְּשִׁנּוּי עַצְמִי, לְמַעַן עַצְמִי, לְשֵׁם שִׁנּוּי.
לֹא בִּשְׁבִילְךָ, לֹא בִּשְׁבִיל אַף אָדָם בָּעוֹלָם,
מִלְּבַד עַצְמִי.

אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ
כְּשֶׁאֲנִי עִם עַצְמִי.

כְּשֶׁאֲנִי עִם עַצְמִי
אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ יוֹתֵר.

* * *

לְעוֹף חוֹרֵף

א
יָפֶה כַּאֲנָפָה, כִּפְלָמִינְגוֹ
דָּחוּף בְּגוּפִיָּה.
וְעֵינִי רְדוּפָה מִנּוֹף שֶׁל גּוּף.

ב
שׁוֹאֵף לִפְלוּמַת פִּין וּפָנִים אָסַפְתִּי
כָּל קְנֵה סוּף רוֹפֵף
בְּפִי וּבְגוּפִי.
וְעֵינִי רְדוּפָה מִנּוֹף שֶׁל גּוּף.

ג
כְּעוֹף חוֹרֵף רָחַפְתָּ,
הָדַפְתָּ סַף,
וְעֵינִי רְדוּפָה מִנּוֹף שֶׁל גּוּף.

ד
הִפְסַדְתָּ כַּף לַפְלִירְט, פָּלַטְתָּ,
טוֹעֵם אֶת הַמִּלִּים, לוֹעֵס אוֹתָן בֵּינוֹת
שְׂפָתַיִם. מְסַגֵּף.
וְעֵינִי רְדוּפָה מִנּוֹף שֶׁל גּוּף.

* * *

תְּשׁוּבָה לִתְהִלִּים ק"א

"לֹא־אָשִׁית לְנֶגֶד עֵינֵי דְּבַר־בְּלִיָּעַל
עֲשֵׂה סֶטִים שָׂנֵאתִי
לֹא יִדְבַּק בִּי."
(תהלים ק"א, 3)

א
וְעוֹדֶנִּי חֲסַר טָהֳרָה יָצְאָה נַפְשִׁי
לָשׁוּט אַחַר כְּמִיהָתָהּ
מֵעַל הָאַטְלָס הַמּוּאָר
כְּעֵין כַּדּוּר זוֹהֵר עָדוּי בַּעֲרָפֶל.

וּפִתְאֹם בִּקְּשׁוּ לִסְטִים
לְעַבֵּר אֶת פִּי גּוּפִי
וְנִסְתַּתַּמְתִּי.

שָׁלשׁ שָׁנִים שָׂרִיתִי עִם מוֹתִי
וְלֹא דָּבַק בִּי.
וּכְבָר תַּם הַזְּמַן, וְאִם לֹא אֶטָּהֵר —
אֻכֶּה וַאֲנֻגַּף.

אֲבָל כָּל בָּחוּר הָיָה לְיֹפִי
בֵּין יָדַי.

ב
אֲבָל לְאָן, לְאָן אוֹלִיךְ אֶת
תְּשׁוּקָתִי

וְעוֹד לֹא הוֹצֵאתִי צֶלַע
לְנֶגְדִּי?

ג
אוֹלִיךְ אֶת תְּשׁוּקָתִי
מֵעִם הַשּׁוּק לִרְאוֹת

כַּמָּה יָהּ יֵשׁ בַּכְּמִיהָה הַזֹּאת.

כ"ג בסיוון התשמ"ו

* * *

מַנְגִּינָה לֵילִית

נַגֵּן אוֹתִי כְּמוֹ
אֶת הַמּוּסִיקָה שֶׁאַתָּה
מְנַגֵּן,

נַגַּן הַנֶּפֶשׁ עַל עֶרְגוֹת הַגּוּף.

נַגֵּן אוֹתִי כְּמוֹ
אֶת הַמּוּסִיקָה שֶׁאַתָּה
מְנַגֵּן, זוֹכֵר
כָּל תָּו

קַשּׁוּב לִתְהוּדַת הַגּוּף.

נַגֵּן אוֹתִי כְּמוֹ
אֶת הַמּוּסִיקָה שֶׁאַתָּה
מְנַגֵּן: פְּרֶלוּד
פּוֹתֵחַ

מַנְגִּינָה לֵילִית עֲלֵי מִקְלֶדֶת גּוּף.

---

הספר "אילן שיינפלד: אוצר שירים" ייראה אור בהוצאת שופרא, המחדשת את פעילותה. גילוי נאות: אילן שיינפלד הוא חבר מערכת ב-GoGay.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    נא להמתין... נא להמתין...