צילום: Anthony Majanlahti,Flickr

חדש ב-GoGay: הילד הרע שבי

רקדתי במועדונים המלוקקים ושתיתי בירה בברים האפלים, יצאתי עם ההיפסטרים הירושלמים ועם האוחצ'ות התל אביביות. הייתי בקשרים רומנטיים ובזיונים זולים. הייתי ארוניסט ומוחצן, רציני וסטוציונר, מעורבב ומנותק. אני לא אגיד שראיתי הכל. אבל ראיתי הרבה. ועכשיו אני כאן כדי לספר לכם מה דעתי על זה

הילד הרע שבי (צילום אילוסטרציה). צילום: Ahmad Hammoud, Flickr.

הטור הראשון שלי ב-GoGay. מרגש. האמת היא שכתבתי בעבר (מותר לי לעשות קצת יח"צ? לאף, לבלוג שלי, אולי גם לחשבון טוויטר) ואחד הדברים שכתבתי הוא שאני לא רוצה לכתוב על עצמי. אני לא חושב שאני מעניין במיוחד. אני רוצה לתת מחשבות, רעיונות, נקודות מבט, לא רשימת מה-עשיתי-ומי-עשיתי. אבל בכל זאת, נראה לי שלא מנומס להתחיל בלי להציג את עצמי. אז פוסט אחד שהוא כולו אני ואני ואני. אחריו אפסיק עם זה. מבטיח.

אז אני ירושלמי, סטודנט, עובד ובאמצע שנות ה-20. וזהו. זה כל מה שאני יכול לספר לכם על עצמי. כל כך מעט? כן. כי כדי שאני אוכל לספר לכם כמעט הכל אני לא יכול לספר לכם כמעט כלום. כדי שאני אוכל לכתוב בלי לחשוב פעמיים על הכל, על הדברים הכי סודיים ואישיים, אני צריך להסתיר מכם כמה פרטים שוליים, כמו מי אני באמת. אבל עוד נגיע לזה. אולי בכל זאת נחשוף עוד כמה פרטים על עצמי קודם.

נראה לי שהיה ראוי להתחיל מהנקודה בה הבנתי שאני הומו, אבל אני לא חושב שאפשר לשים את האצבע על רגע מדוייק. התחלתי לראות פורנו בגיל מוקדם מדי (כשאתה, אחיך ובני הדודים שלך מתפרשים על טווח גילאים בין 10 ל-15 וזורקים אתכם בחופש לשחק יחדיו, אתה מגלה דברים מוקדם). ראיתי פורנו עוד לפני שהבנתי בכלל מה אני אמור לעשות עם זה. אני זוכר שבפעם הראשונה שבן דוד שלי הסביר לי מה זה להביא ביד, הסתכלתי עליו לרגע במבט מבולבל ואז פלטתי נחרת צחוק.

אז ראיתי פורנו ולאט לאט הבנתי שאני לא מסתכל על הדברים הנכונים. זה היה תהליך ארוך וכואב שהתחיל בלגלות מה מעמיד לי והמשיך בלהבין מה זה אומר. אני רק סקרן. טוב, זה מחרמן אותי, אבל אני אוהב גם בנות. טוב, אני גיי, אבל אני אסתיר את זה כל חיי. אולי אני רק אתנסה קצת עד שאני אתחתן. או שאני אתחתן ואבגוד באישתי. או שאני אתחתן ואביא ילדים ואז אתגרש ואחיה כהומו. אפשר לכתוב על זה תזה שלמה. אבל בואו נרוץ הלאה.

מתישהו לקראת סוף התיכון התחלתי לפגוש בנים. כל פעם שגמרתי נשבעתי שזו הפעם האחרונה שאני פוגש גבר, אז אתם יכולים להבין לבד שלא בדיוק התפתח משם משהו רציני. גם כשכבר הרגשתי משהו לאנשים שפגשתי לא ממש ידעתי איך להתמודד עם זה. מקסימום ידעתי להגיד להם שאני רוצה לשכב איתם שוב. זה לקח עוד בערך שנתיים וחצי עד שיצאתי פעם ראשונה לדייט נורמלי (הוא חתך את זה בדייט השלישי, עד היום יש לי קצת קראש עליו), אחרי זה חבר ראשון, שני וכרגע עם השלישי כבר שנה וקצת. עליו אסור לי לספר הרבה, הוא לא מרשה.

כל התיכון הייתי בארון. אח שלי ידע, כי קשה להסתיר דברים מהאדם שמלמד אותך מה זה למחוק את היסטורית החיפוש, אבל לא הזכרנו את זה. לא ממש הסתרתי, כמו שפשוט לא התעסקתי בזה. למי היה זמן בכלל לחשוב על לספר לחברים שאני הומו או לדבר על זה עם אח שלי? הייתי עסוק מדי בלהבין אם אני תופס את המשבצת של "המצחיק" או "החכם" או אם אני החנון בחבורה של המגניבים או המגניב בחבורה של החנונים.

בצבא התחלתי לספר לחברים קרובים - בערך שנה וחצי אחרי שהחבר הכי טוב שלי סיפר לי שהוא גיי, סיפרתי לו שגם אני. אחרי הצבא גם להורים ולמשפחה. כשהגעתי לאוניברסיטה אמרתי לעצמי שאני לא מסתיר יותר כלום מאף אחד. כמה לא מסתיר? ובכן, יש אנשים שמכירים אותי שם בתור "גד ההומו". בערך. כי לא באמת קוראים לי גד. עוד נגיע לזה.

וזה, תוך קיצור נמרץ ודילוג על כל מה שבאמת חשוב ומעניין, מה שהביא אותי לכאן. רקדתי במועדונים המלוקקים ושתיתי בירה בברים האפלים, יצאתי עם ההיפסטרים הירושלמים ועם האוחצ'ות התל אביביות. הייתי בקשרים רומנטיים ובזיונים זולים. הייתי ארוניסט ומוחצן, רציני וסטוציונר, מעורבב ומנותק. אני לא אגיד שראיתי הכל. אבל ראיתי הרבה. ורציתי לספר לכם מה דעתי על זה.

אבל ארון או לא, לא נעים לספר על השלישיה של אתמול כשאתה יודע שאמא עלולה לקרוא את זה (וההורים שלי, השם יברך אותם, להוטים לקרוא כל שטות שאני משרבט) אז המצאתי את הילד הרע שבי. בגליון פברואר 2012 של המגזין אף הוא כתב את הטור הראשון שלו. אחרי זמן מה הוא גם התחיל לכתוב לבלוג משלו, וביולי של אותה שנה גם פתח טוויטר, מה שהעניק לו קיום קצת יותר רציף מטור פה ופוסט שם. בטוויטר הילד הרע שבי קיבל גם שם אמיתי: גד. גד גולדברג. נעים מאוד.

לגד לא איכפת לספר לכם הכל. מהרגשות הכי כמוסים שלי לבחורים ועד הפרטים הכי מלוכלכים על הסטוץ של אתמול. מה איכפת לו? אף אחד לא יודע מי הוא. גם לא איכפת לו להגיד דברים פרובוקטביים, הוא אפילו די נהנה מזה - עד היום הוא הצליח לקבל רק מייל נאצה אחד, ושואף לעוד. לא קל לשלוט בו. הוא חולה תשומת לב, והוא מתפרע כדי לקבל אותה. הוא יגיד דברים אישיים, קיצוניים, סוטים, מרגיזים-בכוונה. אם תאהבו, אני אתן לו להמשיך. ואם תבואו ותכעסו עלי, לא באמת יהיה לי איכפת.

כי זה לא אני. זה הילד הרע שבי.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    נא להמתין... נא להמתין...