גם יחסים פתוחים יכולים להיות מונוגמיים

מרגיז אותי כשאנשים חושבים שבגלל שאני מאמין שאפשר לשכב עם אחרים בקשר זוגי אז אני לא מונוגמי. המונוגמיה שלי היא בחירה להיות מחוייב לבן הזוג שלי, לדבר איתו, לשמח אותו. אבל בזמן הפנוי שלי, אני נאמן גם לעצמי ולצרכים שלי

זוג גברים. , iStockPhoto.

אולי בהשפעת יותר מדי כתבות של "הארץ", אני אפתח בתיאור של האידיאל הרומנטי בתרבות הרומית העתיקה. בחור חתיך ושרירי רואה נערה ברחוב, ומרוב אהבה וכמיהה אליה, ניחשתם נכון, אונס אותה. חייה של הנערה נהרסו, כי כאישה לא בתולה היא חסרת כל ערך ובדרך כלל היא גם בהריון. אבל אז הבחור הנהדר שלנו מחליט להתחתן איתה, מציל את המצב וכולם חיים באושר ועושר עד עצם נפילת האימפריה.

נשמע מגוחך? אז איך זה שאתם עדיין עובדים לפי אותו מודל? בסדר, אולי אתם לא אונסים, אבל משהו בסיסי מהתפיסה הזאת כן נשמר - האונס מייצג את סיפוק כל הצרכים המיניים של הגבר, האינסטינקט החייתי שלו לזיין ללא מעצור, בעוד החתונה את כל צרכיו האחרים  - לבשל, ללדת ילדים, אתם יודעים, כל מה שנשים ברומא העתיקה ידעו לעשות.

עד היום סיפור האהבה הרומנטי דורש שהאישה תהווה סיפוק לכלל הצרכים של הגבר, המיניים והאינטלקטואלים כאחד. גם אם היום הבחורה בסרט לא גורמת לגבר לאנוס אותה, היא כן מהממת אותו במבט ראשון. ככה אנחנו תופסים עד היום מערכת יחסים זוגית. כי אם בן הזוג שלי לא אמור לספק לי את כל הצרכים המיניים שלי, אז למה רק איתו מותר לי לשכב?

זה הזוי לגמרי. הסיבה הראשונה - למה סקס זה הדבר היחיד שרק בן הזוג שלי יכול לספק לי?

עניין אינטלקטואלי? דבר עם מי שאתה רוצה. אוכל? אפילו תמורת כסף. אוזן קשבת, כיף, צחוק, שותף לטיול, כל אלה מקובל וסביר לקבל מאנשים אחרים. אבל סקס? חלילה וחס שמישהו שהוא לא בן הזוג שלך יעשה את זה. זה כבר זנותי.

הבעיה השנייה היא שמחנכים אותנו (ובצדק) שקשר נשען על הרבה יותר מהמראה החיצוני והמשיכה המינית. שחשוב שיהיה גם אותם, אבל גם עוד הרבה דברים אחרים. בן הזוג שלי לא צריך להיות האדם הכי חתיך שמסכים לשכב איתי, נכון? אז אם אסור לי לבחור את בן הזוג שלי לחיים לפי כמה אני נהנה להזדיין איתו, אבל הוא היחיד שמותר לי להזדיין איתו, המסקנה היחידה היא שליהנות מזיונים למשך כל חייך זה פשוט לא כזה חשוב. ועם זה אני ממש לא מסכים.

מי שבשלב הזה טוען שרק אם מכירים את בן הזוג ויוצרים איתו קשר חזק נהנים מסקס יותר מכל דבר אחר, צריך לחזור לטור הקודם, שם כתבתי על זה. עדיין לא מסכימים? חבל, זה הטור שלי פה. 

אז ממה אנחנו כל כך מפחדים, שאנחנו מוכנים לוותר על סיפוק מיני רק בשביל לא להתמודד איתו?

ובכן, יש את הטאבו החברתי, כמובן. אבל הוא רק חברתי. הרי פעם (אם כבר דיברנו על רומא) אסור היה לאישה נשואה להראות בציבור בכלל. כאלף שש מאות שנה מאוחר יותר, באיטליה של הרנסנס, האהבה הנעלה ביותר הייתה זו בה אהובתך בכלל מתה ואתה לא יכול לדבר איתה, ועד היום בחברה החרדית אם את נשואה אז אין סיבה שגבר אחר יראה לך את השיער. אני לא שופט, אני רק אומר - אלו מוסכמות. ובתור מוסכמות אני רוצה לערער עליהן.

יש את עניין האינטימיות. יש אינטימיות, אין אינטימיות, אסור שתהיה, רצוי שתהיה. לא ברור בדיוק מה אתם רוצים מהאינטימיות הזאת. אם בסקס עם אדם זר אין אינטימיות, אז אני בכלל לא מבין מה הקטע. אתם חייבים אינטימיות בסקס? למה? סקס יכול להיות נהדר גם בלי. סמכו עלי.

או שהבעיה היא שגם בסקס עם מישהו אחר יש אינטימיות. ואז מה הבעיה? אסור שתהיה אינטימיות עם מישהו אחר? אתם לא מפתחים מערכת יחסים אינטימית עם משפחה? עם חברים הכי טובים שלכם? עם פסיכולוג? מה כל כך נורא בלפתח אינטימיות עם עוד אדם? כששאלתי את עצמי את השאלה הזאת הציק לי משהו קטן. אם אני מרשה לעצמי לפתח אינטימיות עם מישהו אחר, מרשה לעצמי לשכב עם אחרים, לדבר איתם, לצחוק איתם, להראות להם את השיער שלי, אם אין שום דבר שמותר לי לעשות עם בן הזוג שלי ואסור לי עם אחרים, אז מה בעצם מייחד אותו כבן הזוג שלי? והתשובה היא אחת, לפחות שלי - מחויבות.

מרגיז אותי כשאנשים חושבים שבגלל שאני מאמין שאפשר לשכב עם אחרים בקשר זוגי אז אני לא מונוגמי. אני מונוגמי להחריד, אבל אני פשוט מעדיף לחשוב על מונוגמיה מהצד של החיוב ולא מהצד של השלילה. אני לא חושב על מה אני *לא* עושה עם אחרים, אלא על מה אני *כן* עושה עם בן הזוג שלי. וזה נורא קל - אני שם בשבילו. אני מדבר איתו כל יום. אני מנסה לשמח אותו. אני לא מצליח להירדם כשאני חושב שהחדר רועש מדי בשבילו.

המונוגמיה שלי נובעת מבחירה, בחירה להיות מחויב לו, לא בחירה להימנע מדברים אחרים. מהבחירה לדאוג לו, להיות איתו, לשמח אותו. איך משהו מהדברים האלה קשור לדברים שאני עושה בזמני הפנוי? 

יהיו כאלה שיגידו שאם אני שוכב עם אחרים כל היום אז אני פחות קשור לחבר שלי. ובכן, זה נכון לגמרי. אבל גם אני כל היום אוכל, כל היום משחק פוקר, כל היום שותה, מעשן, מהמר, רואה פורנו, גם כל אלה פוגעים בחבר שלי. סקס אכן עלול להיות ממכר וצריך לשלוט בו. אבל אפשר לשלוט בו גם עם אנשים אחרים. לשכב עם אחרים לא אומר לזיין כל מה שזז, הוא פשוט פותח לך עוד אופציה ליהנות עם מישהו. אני חושב שהרבה אנשים פוחדים מהתגלית כמה כיף יכול להיות להם סקס עם מישהו אחר, כי אז זה אומר שהם בחרו בבן הזוג הלא נכון. אבל זה מפספס לגמרי את הנקודה. כן, כנראה שיהיה מישהו שהסקס איתו יהיה יותר טוב. גם יהיה מישהו שיכין לכם אוכל יותר טעים, או יצחיק אתכם יותר, או יעניין אתכם יותר, ואולי אפילו כל אלו ביחד. אבל האהבה והמחויבות זה משהו שנבנה, שנובע מבחירה. אם אתם בוחרים לאהוב ולהיות מחויבים לבן הזוג שלכם, סקס מעולה עם מישהו אחר לא אמור להפריע.

אני מציע לכם, אהבו את חבר שלכם. העריכו אותו. הקדישו לו תשומת לב. עשו בשבילו משהו נחמד. ואז, בזמנכם הפנוי, לכו ועשו סקס מדהים עם מישהו אחר. זה יעשה רק טוב לחבר שלכם אם בפעם הבאה תגיעו אליו במצב רוח טוב.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    נא להמתין... נא להמתין...