פונדקאות היא ההורות האמיתית היחידה

הצורך הכי קדום ובסיסי של כל יצור חי, הוא ליצור עוד אחד חי שהוא קצת כמוהו. לכן כל אלו שמבטלים את הצורך שלי בלהיות אבא (בפונדקאות) עושים עוול לזכות טבעית, בסיסית ואנושית. מספיק להיות יותר קדושים מהאפיפיור: כמו שסטרייטים רוצים ילדים משלהם, כך גם אנחנו

David
אילוסטרציה. צילום: David Leo Veksler, Flickr.

הומואים, ירצו ככל שירצו, לא יכולים להביא ילדים. לא בלי עזרה, בכל אופן. בשביל זה הם משלמים לפעמים למישהי כדי שתכנס להריון בשבילם. קוראים לזה פונדקאות ויש אנשים שממש לא אוהבים את זה מכל מיני סיבות. בכלל, חלק מהאנשים לא רוצים שהומואים יגדלו ילדים, שלהם או לא. (יש גם את אלה שבכלל לא רוצים שהם יהיו הומואים, אבל על זה עוד אפשר לדבר.) 

על הרבה דברים בנושא הזה אפשר להתווכח (והאמינו לי, אני מתכוון לעשות זאת) אבל יש משהו בסיסי שכל האנשים בדיון חייבים להבין לפני שמתחילים בכלל לדבר על זה, בלעדיו כל הויכוח חסר טעם.

הם חייבים להבין עד כמה אני רוצה ילד. לא למה אני רוצה, אלא עד כמה אני רוצה. לא איך כבר שנים אני מדמיין איך אני אארוז לו תיק לבית הספר, ואלמד אותו לקשור שרוכים, ואריב איתו כשהוא יגיע לגיל שהוא מתחיל לשתות אלכוהול, ואנסה לראות אם הוא מקבל את העיניים שלי. שלא יבינו כלום מכל אלו. זה עניינים שלי. אבל להבין שאני רוצה את כל אלו יותר מכל דבר אחר בעולם.

אני לא צריך את ה"פתרונות" שלהם

אבל כנראה שהם לא מבינים את זה. כי מי שהיה מבין את זה לא היו מציע לי "פתרונות". למשל לאמץ או להיכנס להורות משותפת. כל אלו אכן תרחישים שבסופם יש לי קשר כזה או אחר עם ילד כזה או אחר. הם אחלה. אני לא מזלזל אף לא לרגע במי שרוצה לעשות את הדברים האלה. אבל זה לא לגדל את הילד שלך. זו התפשרות על הדבר שאני הכי רוצה בעולם. אין פה מה "לפתור". אני רוצה לגדל את הילד שלי. או שאעשה את זה, או שלא. אימוץ לא פותר שום דבר. אין פה בכלל מה לפתור.

אימוץ זה לא הילד שלי. כשתקפו אותי פעם בנושא אמרו לי - אתה חייב אותו מהזין שלך? אז התשובה היא, כן. מהזין שלי. אפשר להציג את זה ככה, בוטה ומנוכר, ואפשר להציג את זה בתור הצורך הכי קדום של כל יצור חי, ליצור עוד אחד חי שהוא קצת כמוהו. הרי אם נעזוב את עמותת אפרת בצד לרגע, יש מספיק ילדים מסכנים בעולם. למה שעוד מישהו יכנס להריון? למה שלא נאמץ מאפריקה, עזה, סוריה, אריתריאה? חסר ילדים מסכנים? איזה מעשה אגואיסטי וסטרייטי ונורא זה להביא ילד לעולם כשיש ילד מסכן שצריך לאמץ. מספיק, לא צריך להיות תמיד יותר קדושים מהאפיפיור. מותר לסטרייטים לרצות ילדים משלהם. וגם לי.

ילד הוא לא השולחן ביסודי, אי אפשר "להתחלק" בו

אז הורות משותפת? הורות משותפת זה כשאני מוצא בחורה, לרוב לסבית (כי יאללה, אתם שניכם הומואים אז בטח תסתדרו טוב), מכניס אותה להריון בדרכים מקובלות יותר או פחות, ואז מתחלקים בילד חצי חצי, כמו שולחן ביסודי. איך זה בדיוק נשמע לכם כמו לגדל ילד? לראות אותו כל סוף שבוע שני? להכניס אדם נוסף וזר לחיי המשפחה שלנו? לדעת מראש שהבית שלי לעולם לא באמת יהיה הבית של הילד שלי? זה לא לגדל ילד. זה אולי לדאוג לגנים שלי שיעברו הלאה, אבל זה לא מספק את הרצון שלי לראות אותו קופץ לי על המיטה בשבת בשש בבוקר ולנעול אותו בחוץ כדי שאוכל לחזור לישון. אני רוצה ילד עשרים וארבע שעות ביממה. אני רוצה שהוא יהיה מרכז החיים שלי. לא קישוט לימים הזוגיים.

למה זה רצון כל כך בסיסי? אני לא יכול להסביר ואני גם לא צריך.

מבחינתי זה כמו שאני לא צריך להסביר למה אני רוצה לאכול, או לישון בשקט בלילה, או לאהוב מישהו. אני לא מציג את זה כמוסרי או נכון, רק אומר שזה מה שאני רוצה. המילה "אני" חוזרת פה המון. אין ספק שזה רצון אגואיסטי, אבל אם על הרצון הכי חזק שלנו לא נהיה אגואיסטים אז על מה כן?

ועכשיו לחלק הקשה - אתם חייבים לקבל את זה שאני רוצה את זה, אבל אתם יכולים לשים על זה זין. זה בסדר, באמת. אם מישהו אומר שהוא נורא רוצה לגנוב, זה לא אומר שמותר לו. אבל אנחנו לא מסבירים לו למה הוא בעצם רוצה דברים אחרים, למה הצורך שלו לגנוב בעצם מבטא איזה חוסר שהיה לו בילדות. אנחנו פשוט אומרים לו שהוא לא יכול. אז העמדה של - סבבה שאתה רוצה, אבל אי אפשר - היא לגיטימית בעיני. אני לא אקבל אותה, אבל אני יכול להתווכח איתה. עם מישהו שאומר לי, תעשה הורות משותפת, אני לא יכול אפילו לדבר. אין לי איתו שפה משותפת. הוא אפילו לא מבין מה העניין.

אז הויכוח צריך להיות - האם הרצון שלך מצדיק פגיעה פוטנציאלית באחרים? בעיני זו לא פגיעה, ואני גם אסביר למה בהמשך. אבל אל תגידו לי "תאמץ" כאילו אני איזה תלמיד תיכון שכרגע פתרתם לו תרגיל במתמטיקה. להגיד "תאמץ" זה להגיד לי, "כשאתה אומר שאתה רוצה ילד ביולוגי אתה סתם לא מבין" להגיד לי, "הורות משותפת" זה להגיד, "אתה אומר שאתה רוצה לגדל ילד, אבל בעצם להיות איתו רק חצי מהזמן זה גם בסדר".

אולי בסוף אני אאמץ, אני לא יודע, אולי אני אמצא איזה לסבית עם כמיהה לאבא הומו לילד שלה ואגדל אותו ביחד. אבל לא לשם אני מכוון כרגע. אז קבלו את זה שמותר לי לרצות ילד (מהזרע שלי, במשמורת מלאה שלי), ואז נתחיל להתווכח על זה. אבל עד אז אין על מה לדבר.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    נא להמתין... נא להמתין...