פשעים נגד הפטריארכיה

מאז העת העתיקה ההבדלים הביולוגיים בין גברים לנשים הצדיקו הטלת שלל מגבלות על נשים בשל היותן סוטות מהמודל השלם והמלא של האדם – הגבר / ספר חדש סוקר את השיטות והכלים שמשמשים לדיכוי נשים ומיעוטים מיניים ומגדריים אחרים

פשעים נגד הפטריארכיה. צילום: כריכת הספר.
צבי טריגר. צילום: אסף אוחיון.

ספר זה מבוסס על סדרת הרצאות ששודרו במסגרת "האוניברסיטה המשודרת" בגלי צה"ל בסוף 2012 ובראשית 2013. ההנחה המוצא שלו היא שהמשפט הישראלי רחוק מאוד – רחוק מדי – מהשתחררות מצורות אפליה קשות ובעייתיות בין גברים לנשים ומאפליה של גברים ונשים כאחד על רקע נטייה מינית.

השורשים העתיקים של צורות רבות של אפליה מגדרית עשויים להסביר הן את שקיפותה של האפליה ואת הקושי לזהותה, והן את הקושי לשרשה. ייתכן גם שהדבר בלתי אפשרי, כל עוד התשתית המשפטית, המדינית והתרבותית היא פטריארכלית, שכן הפטריארכיה שורדת בזכות מנגנוני אפליה מובְנים אלה ועיקר שכלולה הוא בהצגת בחירות אנושיות, פוליטיות בעיקרן, כמצב טבעי והכרחי. בספר זה אני מבקש לחשוף מעט מחוסר ההכרחיות ומחוסר הטבעיות של המצב הקיים.

הפטריארכיה היא מושג אנתרופולוגי שמתאר חברות, תרבויות ומשפחות שבראשן עומד אב. המילה "פטריארכיה" מורכבת מהמילה אב, Pater, ומהמילה הייררכיה. כאשר מדברים על כך שאנו חיים בעולם פטריארכלי, בדרך כלל מתכוונים לכך שגברים שולטים בנשים. אולם הפטריארכיה מורכבת יותר. מדובר לא בשלטון הגבר, אלא בשלטון האב: כלומר הפטריארכיה היא הייררכיה המבוססת לא רק על מין, אלא גם על גיל. הגברים הבכירים, המבוגרים, שולטים בכל הנשים ובבנים, בנערים ובגברים שאינם משתייכים למעמד השליט. הפטריארכיה, אם כן, מכפיפה לא רק נשים, אלא גם חלק מהגברים, לגברים אחרים.

הסדר הפטריארכלי מובנה ונוקשה, והוא מושתת על יצירת הייררכיה בין ערכים שהתרבות מקודדת כ"גבריים" – שהם הערכים העדיפים והעליונים – לבין ערכים שהתרבות מקודדת כ"נשיים" – שנחשבים לערכים הנחותים. עם הערכים שתרבויות רבות מייחסות לגברים ניתן למנות את התרבות, השכל והרוחניות; בין הערכים שנחשבים ל"נשיים": טבע (או טבעיות), היעדר רציונליות, רגש וגשמיות. הנשים מזוהות בתרבות הפטריארכלית עם הטבע הפראי שיש להכניעו, לכובשו ולשלוט בו.

הספר דן בשלוש עבירות ממוגדרות שלדעתי מהוות חלק מהליבה של אכיפת הערכים הפטריארכליים בחברות רבות, באמצעות פיקוח הדוק מאוד על מיניותם של נשים ושל גברים וענישה של אלה שחורגים מגבולות המותר למין שאליו הם משתייכים: ניאוף והפלות, שהן עבירות "נשיות" במהותן, והומוסקסואליות, שנחשבה מאז העת העתיקה ועד ימינו במערכות משפט ובתרבויות רבות לעבירה "גברית". מכיוון שהתפקידים התרבותיים שמוקצים לנשים שונים מאלה המוקצים לגברים, העבירות הללו אינן חלות על שני המינים באופן סימטרי. הסימטריה היחידה שקיימת היא מטרת הגדרת ההתנהגות כעבירה: מניעת זליגה של גברים אל התנהגויות שהתרבות הפטריארכלית מקודדת כהתנהגויות נשיות, ולהפך: מניעת זליגה של נשים להתנהגויות שמקודדות כגבריות. הזליגה הזו מאיימת על הפטריארכיה, ולכן ניאוף, הפלות והומוסקסואליות הן "פשעים נגד הפטריארכיה".

מאז העת העתיקה ההבדלים הביולוגיים בין גברים לנשים הצדיקו הטלת שלל מגבלות על נשים בשל היותן סוטות מהמודל השלם והמלא של האדם – הגבר. לא בכדי נשים נחשבו לגברים פגומים או מסורסים, בשל היעדרו של אבר המין. "הנקבה היא נקבית בשל היעדר תכונות מסוימות... עלינו לראות את אופיין של הנשים כלוקה בפגם טבעי", כתב אריסטו. גם תומס אקווינס סבר שהאישה היא "גבר פגום" ו"יצור מקרי". מפורסם מאמרו של זיגמונד פרויד מ-1933, "האישה כגבר מסורס", שבו  טען שהרגע שבו "הנערה מגלה שהיא מסורסת" הוא "נקודת מפנה בהתפתחותה". עוד הוא דן בקשרים האפשריים שבין המבנה האנטומי השונה של גברים ונשים לבין ה"אופי הנשי" לעומת "האופי הגברי". סימון דה בובואר סיכמה את התפיסה הגברית של הגוף הנשי כך: "גופו [של הגבר] נראה לו כבעל קשר ישיר ונורמלי עם העולם, שאותו הוא קולט באובייקטיביות, לדעתו, בעוד גוף האישה נראה לו מסורבל בכל מאפייניו מכשול, כלא".

בין ההבדלים הפיסיולוגיים ששימשו הצדקה ליצירת חוקים שונים לגברים ולנשים, היה גם ההבדל בחום הגוף: חום הגוף הגברי נחשב גבוה יותר מחום הגוף הנשי עוד מימיו של אריסטו וחיבורו על הביולוגיה. תפיסה זו שרדה מאות רבות של שנים ומופיעה במקורות ספרותיים, מדעיים והיסטוריים רבים גם בתרבויות שונות מאוד מזו של היוונים הקדומים. למשל, בספרו הקאבוס נאמה המליץ השליט והמשורר הפרסי מהמאה ה-11 קאי-קאווס לגברים, שלא להגביל את עצמם לקיום יחסי מין עם אחד המינים. עליהם להרגיש חופשיים לקיים יחסי מין עם נשים או עם נערים. על הגבר לשכב עם מי שבריא לו לשכב, בהתאם לעונות השנה: מכיוון שגופן של נשים צונן, מומלץ לשכב איתן בקיץ, שכן יחסי המין איתן יצננו את גופו; עם נערים עדיף לשכב בחורף, שכן גופם חם ולכן הוא יחמם את הגבר בלילות החורף הקרים.

שימו לב לעניין חשוב החוזר על עצמו שוב ושוב בתרבויות לא מעטות: כמו אצל היוונים, גם בקאבוס נאמה אין איסור גורף על יחסי מין בין גברים, אבל הנורמה היא שגבר בוגר שוכב עם נשים או נערים, ולא עם גברים בוגרים אחרים. עוד מאפיין לא מפתיע של הטקסט הוא נקודת המבט הגברית שלו: העצות המיניות ניתנות לגבר בוגר. הוא מקבל הנחיות או המלצות אשר לזמינותם המינית של נשים ושל נערים.

התנהגותן של נשים מאיימת כאשר מתקיימת פגיעה בעיקרון הבעלות עליהן. הדבר מהווה פגיעה בגבר שהן שייכות לו – אם אינן נשואות זהו בדרך כלל האב, ואם הן נשואות – הבעל. התנהגותם של גברים מאיימת על הסדר הפטריארכלי כאשר הם מוותרים מרצונם החופשי על הפריבילגיות שהגבריות מעניקה להם, ובוחרים להתנהג באופן שהתרבות הפטריארכלית רואה כנשי. קיום יחסי מין עם גבר אחר, ובפרט בתפקיד הפסיבי, הוא מחילה על הכבוד הגברי שהפטריארכיה לא יכולה לעבור עליה בשתיקה.

הפשעים שהפטריארכיה יצרה כנגד עקרונות היסוד שלה קיימים ונאכפים גם כיום, למרות השינויים וגם השיפורים שחלו במשך השנים. נשים אבל גם גברים סובלים מהם, שכן העולם הפטריארכלי מכריח את שני המינים לציית לנורמות התנהגות מינית מוכתבות מראש ולחיות על פי תסריטי נשיות או גבריות שלא ניתנים לשכתוב ולהתאמה אישית, אלא בתשלום מחיר אישי יקר מאוד. כדי להיפטר מהפשעים נגד הפטריארכיה, יש להיפטר מהפטריארכיה שיצרה אותם. ביום שאחרי הפטריארכיה לא תהיה מטריארכיה, שכן גם זו, כפי שמראה הספר, היא צורה של סדר חברתי הייררכי; ביום שאחרי הפטריארכיה תגיע הדמוקרטיה האמיתית, המלאה, זו שבה גם לגברים וגם לנשים יש קול שווה וחירות לעצב את גרסתם האישית לגבריות, לנשיות או לכל שילוב ביניהם שיעלה על רוחם, ולחיות את חייהם לפיה, בלי לפשוע נגד הפטריארכיה.

 

* הספר "פשעים נגד הפטריארכיה: ניאוף, הפלות והומוסקסואליות במשפט ובתרבות" מאת צבי טריגר הופיע לאחרונה בסדרת האוניברסיטה המשודרת של הוצאת משרד הביטחון ומודן. רשימה זו היא עיבוד של קטעים מתוך הספר.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    נא להמתין... נא להמתין...