צילום: יניב הלפרין

להיות הומו מחוץ לתל-אביב

אם הומואים צריכים לעבור לעיר הגדולה כדי שיוכלו להיות הומואים בלי לחשוש מהומופוביה, זה אומר דבר פשוט: הומואים לא יכולים לחיות עם אנשים ״נורמלים״ בלי לחשוש. אנחנו צריכים לצאת מהגטו ולהילחם בהומופוביה בכל מקום - ולא רק במרכז הארץ

אילוסטרציה. צילום: sylvar, Flickr.

הפוסט הזה הלך והתבשל בי במשך כמה זמן. אחרי כל פעם שקראתי על איזה תקיפה נגד הומואים או גילוי של הומופוביה בתל אביב. אחרי כל פעם שיש תקיפה כזאת, תמיד יש ראיון עם המותקף ותמיד הוא אומר משהו בסגנון של "לא האמנתי שדבר כזה יכול לקרות בתל אביב". האמת שידעתי תמיד בדיוק מה אני רוצה להגיד, אבל פשוט קצת פחדתי, קצת הרגשתי לא נעים. כי מה שאני רוצה להגיד למי שאומר ״לא האמנתי שתהיה הומופוביה בתל אביב״ זה: ״אז תתחיל להאמין יא זין״

הבהרה: אני לא בעד שאף הומו יעבור בשום מקום תקיפה מינית, או שאף אחד יעבור תקיפה מינית, למעשה. בכלל, אני לא חושב שלאף אחד מגיע לחוות אלימות (בניגוד להומואים מסויימים שחושבים שלהומופובים דווקא מותר וכדאי להרביץ) אבל יש בי ילד קטן ונקמן שחושב לעצמו שאם כבר הייתה תקיפה הומופובית, אז לפחות שתהיה בתל אביב, שתוציא להם קצת את הראש מהתחת.

למה לעצור רק בעיר שלכם?

למשל, בחור אחד שחווה הטרדה הומופובית וכתב "אני לא מוכן לשתוק להומופוביה. לא בעיר שלי." מה זאת אומרת בכלל "לא בעיר שלי"? ובערים אחרות? בערים אחרות כן נשתוק? אני מניח שמבחינתו העניין ברור. ירושלים שווה דוסים שווה הומופוביה פלוס לשבת שבעה. באר שבע שווה בדואים שווה הומופוביה פלוס רצח על רקע חילול כבוד המשפחה. חדרה שווה… לא, חדרה אפילו לא שווה התייחסות מרוב שזה חור. אז על מה יש לדבר בכלל? אולי עדיף לשתוק.

הבחור ציין לפני זה שזו פעם ראשונה שהוא חווה הומופוביה מאז שהוא עבר לתל אביב. חווה הומופוביה גם לפני זה? לא יודעים, כנראה שזה לא משנה, הוא מבחינתו שותק על זה. לא יודע אם לפני זה הוא גר ברושלים, באר שבע, או ישוב בצפון, אבל זו כנראה לא הייתה "העיר שלו". כנראה הוא גדל באותה תחושה עצובה שהומואים רבים גדלים בה, שאין תקווה להומואים בשום מקום שהוא לא תל אביב, שאין מקום להומו ברעננה. אתה הומו? תעבור לתל אביב ותלחם איתנו בהומופוביה, בתל אביב אתה לא שותק, אבל עד אז? תהיה בשקט ותחפש לך חברים בגריינדר.

אותם הומואים של "לא בעיר שלי" הם בדרך כלל ההומואים ששנאו את מקום המגורים שלהם, את המקום בו הם נולדו. ההומואים שמגיל 12 חלמו לעבור לתל אביב כי "שם כל ההומואים". ההומואים שלא טרחו ללכת לאירועי הגאווה בעיר שלהם אבל כן עמדו שעות בפקקים כדי לצעוד עם ההמונים העירומים לחוף גורדון. אלה ההומואים שלא באמת איכפת להם מהומופוביה, איכפת להם רק שלא תגיע אליהם. ההומואים שסירבו להתחיל לחשוב אפילו על איך לשפר את המצב הנוכחי שלהם, כי האפשרות היחידה והמושלמת היא לעבור לתל אביב. בתל אביב הכל יהיה מושלם ועד תל אביב הכל גרוע.

אז הם מתאפקים עד גיל 21 (או אולי 18, בלי צבא) וברגע שהם יכולים הם בורחים לבועה התל אביבית שלהם, מסתגרים בה חזק חזק ומפחדים לצאת ממנה. תנסו פעם, סתם בשביל הכיף, להכנס לאטרף ולהציע לתל אביבי לבוא לירושלים לדייט. אני לא אומר שאף אחד לא יסכים, אבל על כל אחד שיסכים יהיו עשרה שלא יסכימו ושנים שיגידו "חחחחחחחחח מה?". ואין ספק, בבועה הזאת הכל נחמד, יש מלא הומואים ואפשר ללכת יד ביד ברחוב ולהרגיש שייך. אבל כמה שהכל נחמד בבועה הזאת, היא רק מזיקה.

מעבר לכך שזו סתם התנהגות לוזרית, לברוח מהבית שלך במקום להלחם עליו, זו קודם כל גישה שפוגעת בהומואים ברחבי הארץ. במקום לשדר להומו מקרית עקרון ביטחון, משדרים לו שהוא צריך להיות אומלל. שאין לו סיכוי לחיות חיים מלאים כל עוד הוא תקוע עם ההורים שלו, וגם כשהוא יהיה חופשי, זה יהיה חופשי להגיע בדיוק למקום אחד - לתל אביב. ואם הוא אוהב את מצפה רמון? אז סבבה, רק שלא יצפה להיות שם הומו. זו גישה שמחלישה את כל ההומואים בכל מקום שהוא לא תל אביב.

אבל מעבר לכך זו גם גישה שמעודדת הומופוביה, בתוך תל אביב ומחוץ לה. אם הומואים צריכים לעבור לתל אביב כדי שיוכלו להיות הומואים בלי לחשוש מהומופוביה, זה אומר דבר פשוט: הומואים לא יכולים לחיות עם אנשים ״נורמלים״ בלי לחשוש מהומופוביה. כי אם הם היו יכולים, הם לא היו צריכים לברוח לתל אביב, אם הייתה ציפיה שהומו יוכל לגדול כהומו בכל מקום בארץ, הם היו מתרגזים על הומופביה גם בעכו, הם לא היו מוכנים לשתוק להומופוביה גם באריאל, ולא רק ״בעיר שלהם״.

תעבור לתל-אביב, יא הומו!

אז החוץ-תל-אביבים מתנכלים להומואים, כי הם מקבלים את התחושה שהם צריכים להכניס אותם למקומם. מה אתה הולך יד ביד עם חבר שלך בבת-ים, יא הומו? תעבור לתל אביב ומהר. והפנים תל אביבים? גם הם מתחילים להתנכל להומואים, כי ההומואים משדרים להם מסר ברור ״אנחנו לא יכולים לחיות ביחד״ ואז המסקנה ברורה - זה אנחנו או אתם. אם תל אביב היא המקום להומואים, אז היא לא המקום לסטרייטים, כי היא לא יכולה להיות גם וגם. העיר הזאת לא מספיק פתוחה מינית בשביל שנינו. לא העיר שלי.

אבל הבעיה החמורה ביותר: הבועה שלכם תתפוצץ. לא תצליחו ליצור לכם מדינת הומואים. בכל חברה יהיו אדיוטים, יהיו אנשים אלימים, יהיו אנשים חשוכים, ולברוח מהם רק מחזק אותם. הדרך להתמודד היא לא לברוח לעיר אחרת ולהפוך אותה ״לעיר שלך״ אלא להכריז: ״כאן העיר שלי, ואני הומו כאן, אם תרצה ואם לא״. אז אני הומו ירושלמי גאה, ואני מכריז כאן ועכשיו: ירושלים היא העיר שלי. ואני לא אשתוק בה. ומודיעין היא לא העיר שלי, וגם בה אני לא אשתוק. ולא בפרדס חנה ולא במוצקין ולא באילת. אני ארצה שהומואים יחיו בכל עיר בארץ, שיחיו שם חיים מלאים וגאים ואף אחד לא יכריח אותם לברוח לתל אביב בשביל להיות הומואים. לא בעיר שלי ולא בשום מקום אחר.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    נא להמתין... נא להמתין...