איזה נס? כמה גדול?

כל הגולשים באתר הזה, כך אני מקווה לפחות, יודעים כבר שהומוסקסואלים לא מתקשרים בהכרח לבגדים צמודים, התנהגות נשית וחדרי כושר. שלסביות לא מתקשרות בהכרח לאופנועים כבדים, שיער קצוץ או עבודות נגרות. ושטרנסיות לא חייבות להתקשר לאיפור מוגזם, עבודה בזנות או מלכות דראג. רוב האוכלוסייה, למרבה הצער, עדיין משייכת אוטומטית את הסטריאוטיפים האלה למושאיהם. למה? בעיקר בגלל בורות, את זה כולנו יודעים. אלא שהבורות לא נעצרת בכל מה שקשור לקבלת הלא-סטרייטים בחברה. הבורות מקיפה אותנו כמעט מכל עבר, כן גם אותנו, ובנושאים שלא היינו מעלים על דעתנו בכלל. לפני יומיים הדלקנו את הנר הראשון של חנוכה. חג האורים. החג שבו אנו חוגגים את נצחון המכבים על היוונים, ואת נס פך השמן שנעשה לנו. אנחנו מדליקים נרות, שרים "מעוז צור ישועתי" ולא מבינים את המילים, ואוכלים סופגניות עד להתפקע. אלא שעד לפני 100 שנה בערך חנוכה בכלל לא היה החג שאנחנו מכירים היום. לא אכלו סופגניות או לביבות, לא שיחקו בסביבונים, לא נתנו דמי חנוכה, ולא סיפרו על המכבים הגיבורים ועל איך היינו מעטים מול רבים. מה כן עשו? הדליקו נרות, שרו מזמורים, והתפללו תפילת "הלל". ומאיפה כל המנהגים המאגניבים של ימינו? או. יופי ששאלתן. מדי שנה אנו מגלים קירבה חשודה בין חג החנוכה, שנחגג ביום ה-25 לחודש כסלו, לבין חג המולד הנוצרי, שנחגג ביום ה-25 של חודש דצמבר. באופן מפתיע עוד יותר, מגלה בדיקה מדוקדקת שלמרבית ממנהגי החג הכל כך יהודיים שלנו בחנוכה, יש מקבילות בקרב מנהגי חג נוצריים, שפשוט החלטנו לאמץ לנו כדי שהחג שלנו לא יהיה פחות מוצלח מאלה של שכנינו בגולה. בעיקר הדבר אמור לגבי מדינות מרכז אירופה, שבהן החלה במאה ה-19 התבוללות גדולה של יהודים בקרב הנוצרים במדינות השונות, ובייחוד בגרמניה (וכמו שאומר השיר איך זה נגמר בסוף כולם יודעים). לקראת חג המולד מקובל בערים הנוצריות הגדולות לקיים שוק פתוח שבו אפשר לקנות לא רק עצי אשוח וקישוטים לבית, אלא גם מיני ממתקים ומאכלים מיוחדים לחג. בגרמניה, למשל, היו מוכרים בדוכנים בשווקים לביבות מיוחדות מקמח שמרים מטוגן בשמן עמוק שנקראו "ברלינרס". גם בפולין מכרו גרסה דומה לסופגניות האלה, שנקראו "פונצ'יקי", והפלא ופלא בדיוק באותה תקופה החליטו היהודים שהם נורא רוצים לאכול משהו מתוק עם ריבה, וכדי שלא יטענו כנגדם שהם מאמצים מחוקות הגויים, החליטו שבגלל שמטגנים את הסופגניות בשמן, ומכיון שבחנוכה היה לנו נס פך (ולא פח!) השמן, אז אפשר להגיד שהסופגניה מסמלת את השמן ולאכול בכיף. למה ריבה? ולמה אבקת סוכר? אין שום תירוץ. הסביבון גם הוא היה משחק גרמני במקור, ולא סתם משחק אלא אבטיפוס של רולטה. על ששת צדדיו (ולא ארבעה כפי ששרדו בסביבון של היום), היו כתובים שמות המשתתפים, וכל משתתף הימר בסכום כסף על הסיכוי שהסביבון ייעצר על שמו. אי שם במאה ה-16 החליטו היהודים שגם הם רוצים לשחק בסביבון, אבל מה לעשות שהדת היהודית קצת אוסרת על הימורים. ולכן, במקום שמות המשתתפים חרטו על הסביבון אותיות עבריות, וגיירו אותו "נ" "ג" "ה" "ש". במקום לשחק במועדונים ובבארים שיחקו אחרי ארוחת החג עם הילדים, ובמקום כסף הימרו על עוגיות ואגוזים. איפה כן היה הכסף? בדמי החנוכה כמובן. אני חושבת שפה אפילו לא צריך להתאמץ כדי לגלות את מקורו של המנהג. זוכרים שבשנות ה-80 חילקו מטבעות של 10 אגורות בתור דמי חנוכה מקודשים של הרבי מלובביץ'? יכולים לדמיין לכם את הפנים של הרבי-המשיח? עכשיו תדמיינו אותו עם אותם פנים, אבל במקום החליפה השחורה מעיל אדום, ובמקום המגבעת השחורה מצנפת אדומה עם שולי פרווה, ואת מי קיבלתם? נכון, סנטה קלאוס. ודמי החנוכה שלנו הם בעצם המקבילה היהודית למתנות הכריסמס הנוצריות למהדרין. והמכבים? או, זה כבר באמת סיפור מיוחד. קצת לפני יותר ממאה שנה התחילו להתגבש להן קבוצות קצת משיחיות, קצת מוזרות, קצת שוליות, בכל רחבי מזרח ומרכז אירופה, של יהודים שהחליטו שהם "ציונים". שלא רצו להישאר באירופה הרחוקה, אלא לבנות מדינה יהודית חדשה. איפה? בארצישרועל כמובן. היתה רק בעיה קטנה - לא ממש רצו להקשיב להם, והם היו מיעוט שבמיעוט. הרי ידוע שהיהודים הם אנשים דתיים ולא עובדי אדמה, וידוע שהם תמיד היו נתינים במקומות אחרים וכבר אלפיים שנה לא ניסו להילחם על מדינה משלהם, וידוע שממילא בארץ יושב איזה עם אחר, שמדבר בשפה מוזרה שנקראת ערבית, והוא גדול בהרבה מקומץ המטורפים היהודים. אז מה עושים כדי להלהיב את החבר'ה? ממציאים צ'יזבטים ומיתוסים. מספרים שפעם היינו עם של עובדי אדמה ולוחמים. ושכשניסו לדכא אותנו היו מנהיגים שידעו ללכד סביבם את כל העם, ולצאת למרד כנגד הכובש הזר - שהיה רב מאיתנו, ולנצח, ולשחרר את המקדש, ולטהר את השמנים, ולהקים את מלכות חשמונאי לעולם ועד. אלא שהאמת היתה טיפה שונה. המכבים גם הם היו מיעוט שבמיעוט, ולא הצליחו לסחוף במרד שלהם את כל העם, כמו שמספרים לנו מאז הגן (כנראה שכשמתתיהו קרא "מי לה' אליי" - כבר אז לא היו הרבה תומכים לרעיון), והמרד שלהם היה שולי וזניח באימפריה, שבכלל לא היתה יוונית, אלא סורית, ואנטיוכוס לא ישב באתונה, אלא באנטיוכיה, שנמצאת היום במעמקי סוריה של ימינו. ארץ ישראל היתה תחת שלטון יווני מאז ימי אלכסנדר מוקדון, ותחת שלטון הסלווקים, שושלתו של אנטיוכוס, כמעט מאה שנים לפני פרוץ מרד המכבים. במשך מאה שנים אלה אף אחד לא חשב להתקומם כנגד השלטון הזר, והמכבים בסך הכל ניצלו את העובדה שצבאו של אנטיוכוס היה עסוק בלחימה מול ממלכה יוונית אחרת של אותה תקופה - שמרכזה היה בכלל במצרים. גם כל הסיפור של "מעטים מול רבים" טעון בדיקה. ספרי המכבים יודעים לספר לנו שצבאו של יהודה המכבי מנה 12 אלף לוחמים "בלבד" מול צבא יווני של 40 אלף חיילים מאומנים (ולא לשכוח את הפילים). הם רק שוכחים להזכיר שכל צבאו של יהודה היה מרוכז באזור מודיעין, בעוד שהצבא היווני היה פרוס בכל ארץ-ישראל. אנטיוכוס לא באמת הקדיש יותר מדי תשומת לב למתרחש אי שם בכפר שכוח האל מודיעין. גם כשהמכבים האמיצים נכנסו לירושלים ולבית המקדש, כנראה שלא היה אכפת לו יותר מדי - הוא עדיין היה צריך להתמודד עם אויבים יותר רציניים שאיימו לכבוש לו את קפריסין. בסופו של דבר, רק אחרי 20 שנות לחימת גרילה (מישהו אמר לבנון?) ואחרי שאנטיוכוס כבר הלך לעולמו, החליט יורשו, דימיטריוס, שחבל לבזבז על התמהונים האלה ממודיעין עוד זמן וכוחות, והסכים להתפשר איתם. גם יהודה המכבי כבר לא היה בין החיים, וכמובן שגם לא אביו מתתיהו. היחיד ששרד מבין בני המשפחה היה שמעון התרסי, אחיו של יהודה, שהפך למושל מטעמם, והכתיר את עצמו ככהן גדול וכנשיא יהודה. למרות זאת, הוא, ויורשיו (שכבר ויתרו על התארים היהודיים המצחיקים והכריזו על עצמם כשושלת מלוכה) המשיכו להיות כפופים לשלטון היווני-סורי, והמשיך לנהל את העניינים בדיוק כמו קודם. אם ננסה להשוות את זה למציאות של ימינו - כאילו שבוש יסכים ששמעון פרס יהיה ראש הממשלה במקום שרון - לו זה לא באמת משנה, אבל כנראה שבפרובינציה הרחוקה שלו יהיו כמה אנשים שיחשבו שזה ניצחון גדול. ועם זה לא מספיק, הרי שבמהלך מאה שנות שלטון שושלת חשמונאי, המלכים החשמונאים בעצמם הפכו למתיוונים הבולטים ביותר, ואפילו שמותיהם כבר רחוקים מלהזכיר את מוצאם היהודי - הורקנוס, אריסטובלוס, אנטיפטרוס, וכמובן, ואיך לא - אלכסנדר ינאי, המתקרא על שמו של אלכסנדר הגדול. ומה קרה בסוף? כמובן. הרומאים הגיעו, והמצביא הרומאי הגדול פומפאוס חיסל לחלוטין את מה שנשאר מהאימפריה היוונית - אבל זה כבר סיפור לל"ג בעומר. ולסיכום - תשירו כמה שירים שאתם רוצים, תסובבו כמה סביבונים שאתם רוצים, תאכלו כמה לביבות וסופגניות, ואפילו תפנטזו על יהודה המכבי החסון, וכמו שאומר אחד המרצים שלי להסטוריה - רק אל תתנו לעובדות להפריע לכם...