צילום: יחסי ציבור

לקרוא את אוסקר ווילד בטהרן

"כתבתי סיפורים בהם דיברתי על זהותי, אבל חלק מהזהות הזו היה הומוסקסואליות, וזה נושא שאסור לדבר ולכתוב על זה". אילן חלפון ראיין את הסופר והמשורר האירני פיאם פילי, החי בגלות בטורקיה עקב רדיפת השלטונות, עם יציאת ספרו המהפכני בעברית

פיאם פילי. צילום: יחסי ציבור.

לפני שאני מתחיל לדבר איתו על הספר, אני שואל את פיאם פילי שאלה מאוד פשוטה – מי אתה? אך כסופר ומשורר הומו שנולד וחג באירן עד לאחרונה, השאלה פשוטה רק לכאורה.

"התחלת עם שאלה קשה. אם הייתי עונה תשובה צפויה, הייתי משיב שאני פיאם פילי, מאיראן, אך זה לא כזה פשוט. אני לא ממש פיאם, ואירן זה לא בדיוק המקום ממנו באתי. 

"הגעתי מהמקום שיצרתי בעצמי לעצמי. כשאני מתבונן על החיים שלי, אני רואה שאני עדין הילד המבודד ושקט שהולך לאיבוד בצלילים ואותיות של מוזיקת העולם. 

"למעשה, אני מושרש בתוך הצלילים ואותיות של אותו עולם בשביל להגיע לאן שהגעתי עד עכשיו, במקום שאני יכול להציג את עולמי בעזרת אותן מילים וצלילים. לו הייתי גדל בסביבה ואוירה של החברה האירנית, המצב היה שונה עכשיו. 

"אני חושב שהיה לי את המעט שבמועט בקשר עם ארצי והחברה בה. זה בעצם ממשיך את הסיבה שציינתי. לדוגמא, גדלתי בקבוצת מיעוט מכל היבט, ולמדתי על העולם מ״אדם״ שאחרים לא ממש מכירים או רוצים להכיר. אחרים/אנשים לא ממש רוצים לדעת מה ״הוא״ חושב, או מה ״הוא״ מגדיר כנכון או לא נכון. 

"כתוצאה מכך בשנים האחרונות, החברה מצד אחד והממשלה מהצד האחר, ניסו לבודד/למדר אותי יותר. כל אחד מהצדדים לפי הכוונות/אג׳נדה שלו, ניסו לשנות אותי למי שמצנזר את עצמו. 

"הממשלה ניסתה לעשות זאת דרך איומים והסגרים, והחברה רצתה למנוע ממני מלהישמע או להיראות על ידי אלימות והשפלה. בוא נדמיין/נניח ששתיהן נכשלו, אבל עצם העובדה שאם אני רוצה לדבר על עצמי, אני חייב להודות שחלק גדול מחיי היה מלחמה על הזכות לקיום הזהות שלי/הזכות לקיומי. להוכיח את עצמי בסביבה שאף אחד לא מעוניין לשמוע את קולו של האחר". 

אתה יכול לספר על הספר שלך, ״אני אצמח, אצמח ואניב פירות; תאנים״? אני ממש מחכה שייצא לאור בתרגום לעברית. 

"אני לא יודע איך אני יכול לספר לך על הספר מעבר לעובדה שכתבתי אותו. הסיפור הוא מה שכתבתי. זה מה שאני אוהב לכתוב. אני כן יכול עכשיו לומר שזה מסמן את התחלתה של תקופה חדשה בחיי. תקופה חדשה בתוכי. כתיבת הספר הזה התקרבתי יותר לעצמי. למדתי לסמוך על עצמי יותר ולמדתי להיות יותר המספר של עצמי". 

כסופר אירני וכגבר הומוסקסואל, האם אנחנו נחשפים לאישיות/זהותו של פיאם בכתיבה שלך?

"זה לא ממש משנה. כן, אתה יכול להכיר כי אני חושף את עצמי בכתיבה. רצוי שאומר שאתה בעצם יכול להכיר אותי טוב יותר מהכתיבה שלי מאשר לו היית גר איתי כמה שנים, כיוון שבכתיבה שלי אני מתאר את עצמי ואת העולם שלי בשפה שאני בשום דרך אחרת לא יכול לבטא". 

מה היית רוצה שאנחנו הקוראים נקבל מקריאה בספר? 

"זה תלוי בכם. אני רק מקווה שיקראו אותו ללא שיפוטיות מיותרת בגלל מוצאי או זהותי המינית". 

"אני אמשיך בדרך שלי"

יציאתו לאור של הספר באירן סימלה את קץ הסובלנות של השלטונות כלפי פילי. הוא עזב את חבריו ובני משפחתו ומתגורר מאז בטורקיה. כאשר אני שואל אותו איך זה להיות הומוסקסואל באירן, ואיך זה להיות סופר הומו באיראן, הוא אומר "אני חבר במיעוט שהדבר הכי טבעי שלו, זכויות האדם הכי בסיסיות, לא הוכרו על ידי ממשלת אירן וחלקים חשובים בחברה עצמה. פשוט כי הקיום עם זהותי המינית שלי נחשבת ל'פשע'. החיים שלי נחשבים לסטיה ושחיתות. המערכת המשפטית רואה בהומוסקסואליות פשע שמצריך עונש מקסימלי והדין ממוצא. 

"הדת שמאפיינת/מחזיקה בחלק משמעותי במערכת האמונות של אירן מתנגדת לחלוטין להומוסקסואליות, וכתוצאה מכך החברה לא מתייחסת באופן הוגן למי ששונה מהכלל. 

"הממשלה מדברת על קבוצת המיעוט אליה אני משתייך בצורה מבישה כמו 'מתרוממים' במקום 'הומוסקסואלים'. ואם ממש לענות לשאלתך, אני צריך לאמר שאני נמצאתי 'אשם' ב'פשע' אחר. כתבתי סיפורים בהם דיברתי על 'זהותי' עד כמה שידעתי עליה. אבל חלק מה'זהות' הזו היה הומוסקסואליות, וזה נושא שאסור לדבר ולכתוב על זה".

אם תינתן ההזדמנות לעזוב את אירן ולעבור לגור בכל מקום אחר בעולם, מקום עם החופש להיות מי ומה שאתה, איפה זה יהיה אם בכלל, ומדוע דווקא שם?

"עכשיו מחוץ לאירן אני אותו אדם שהייתי באירן. כמובן שאף אחד לא מציע לי כזו הצעה/הזדמנות אז עדיף לא לדבר על הבלתי אפשרי. למרות שרצוי לומר, אני לא ממש מצפה לכזו הצעה, כיוון שבזמן שהיה לי עשיתי מה שיכולתי, אמרתי את מה שחשבתי. אני אמשיך הדרך שלי במקום לשבת ולחכות להזדמנות כזו". 

האם חשובה לך הכרה מצד הקהילה הלהט"בית?

"אני חושב שפחות או יותר זה כבר קרה. אני לא ממקד את עצמי לקבוצה ספציפית כזו או אחרת. אני חושב שלאורך חיי המקצועיים, זה מאוד טבעי שללא קשר לקבוצת המיעוט אליה אני שייך, המון אנשים ילמדו ולמדו להכיר את הכתיבה שלי. 

"דבר אחד אני כן מקווה ומאחל לקהילה זה שהיא/הם ימצאו את האמון שאיבדו בגלל האלימות וההשפלה מצד החברה, והם יוכלו למצוא מנגנון כפי שאני מצאתי, להתמודד עם כל האכזריות בחברה ולסמוך שוב על עצמם". 

מי הסופר/ת האהוב/ה עליך?

"אני אוהב את Jean-Paul Sartre ואת קאמו יותר מאחרים. את רוב נעורי העברתי בעולמם. כמובן שאני אוהב את Sadegh Hedayat כמו שאני אוהב אותם". 

האם יש לך אייקון קווירי שמעורר בך השראה?

"בהתחשב בנסיבות וסיבות של חיי באירן, ההומוסקסואל היחיד שיכול היה לעורר בי השראה היה אני. הייתי ואני עדיין לבד, והייתי חייב לחזק את כוחי מעצמי. רציתי להיות מוביל דרך בעצמי, לעורר השראה באחרים לבטא את עצמם גם תחת קיפוח ומידור. אני מקווה שזה יקרה". 

חמש שנים מהראיון הזה, היכן אתה חושב שתהיה?

"אני לא יודע, ואני לא רוצה לחשוב על זה. זה חשוב שאכתוב בכל מקום שאני נמצא". 

חמש שנים מעכשיו, היכן אתה חושב שקהילת להט"ב באירן תהיה?

"אני לא יודע למה אנחנו צריכים לדבר על חמש שנים קדימה, אבל מצב הקהילה באירן הוא ממש שלילי ומושפע לחלוטין מהטיפשות וההתנהגות השתלטנית של המשטר האיסלאמי. 

"אני לא ממש אופטימי לגבי המצב בשנים הקרובות באירן. הממשלה באירן זזה רגרסיבית ולוקחת יחד איתה את האזרחים. אני מקווה שהטעויות הקטלניות והשיפוטיות שלהם יביאו לכם שהם יצמצמו את הניסיונות שלהם למשוך את העם. כמובן שזה רק הממשלה האירנית שמדכאת את קבוצות המיעוט, אבל גם חלק חשוב מהחברה האירנית חייב ללמוד לקבל ולהכיל את קבוצות המיעוט ואת הרעיון האחר מה'מיינסטרים'". 

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    נא להמתין... נא להמתין...