צילום: Markus Winkler,Flickr

להשחיר להם את הוודג'

אורי שמילוביץ אינו מופתע מכך שעיריית בית שמש לא עמדה בהתחייבויות שלה כלפי ראשי האגודה. המאבק על התודעה הציבורית, הוא מסביר, צריך להעשות בכל מרחב ציבורי עם הרבה מאוד רעש

אורי שמילוביץ. צילום: יחסי ציבור.

"הישג מזהיר!", כך הכריזו לפני כשנתיים במחוזותינו. עיריית בית שמש ואגודת הלהט"ב סיכמו על שורה של צעדים, שתקיים העירייה למען הקהילה, ויכללו היבטים חינוכיים והסברתיים במסדרונות העירייה, לצד תקצוב ייחודי לענייני הקהילה. מה הביא את ראש העיר החרדי, משה אבוטבול, לבוא כך לקראת הקהילה? אינטרסים, כמובן. איזה אינטרס יש לו בקרב הקהילה, שאיננה קהל בוחריו? מה קיבל בתמורה? על פניו, מחיר פעוט קיבל ראש העיר בתמורה. האגודה לא תפגין כנגדו, לאחר שהתבטא בהומופוביה על כך שאין בעירו, "הקדושה והטהורה", כך לפי דבריו, תופעות כמונו. ובכל זאת, היו גורמים קיצוניים, רדיקאלים, מעצבנים, שהתעקשו "דווקא" להפגין מול העירייה, ולהרים קול מחאה. איזה באסה עם מחריבי המסיבות הללו, נכון? אוּפי!

כמו שאתם יכולים לנחש, עבדכם הנאמן היה בין אותם המעצבנים שהתעקשו להמרות את פי פרנסי הקהילה. הרחקתי עד בית שמש, ביחד עם חבריי, והייתי בין המפגינים. חשתי וגם כתבתי כי מי שהציגו עצמם כ"ארגוני הקהילה", יכלו לבחור בין חרפה למלחמה; הם בחרו בחרפה ויקבלו גם את המלחמה, כפי שאמר צ'רצ'יל בזמנו. במילים אחרות, גם יאכלו את הדגים הסרוחים וגם יגורשו מהעיר. במקרה הזה, מתרפסי הקהילה שהתיימרו לייצגנו, אכן גירשו עצמם מהעיר בית שמש, וגם אכלו את התרגיל המסריח של ראש העיר, אשר הלבין את ההומופוביה שלו.

הפגנת גאווה בבית שמש צילום מסך

בימים האחרונים פורסם כי עיריית בית שמש לא עמדה באף אחת מהתחייבויותיה, ואגודת להט"ב מתרעמת בקול ענות חלושה ומאיימת בפניה לא מעניינת לבית המשפט. לא מעניינת מבחינה ציבורית, לכל הפחות. הספרה הציבורית היא הזירה החשובה כאן. התודעה הציבורית, תשומת הלב וסדר היום הציבוריים - הם החשובים. הם המעצבים את דעת הקהל, ומהווים את התשתית למדיניות החברה ורשויות המדינה. הלך רוח ציבורי זה מעוצב פעמים רבות בעקבות מאבקים ציבוריים, הנצרבים בציבור הכללי. מכאן, נובעת חשיבותם הרבה של מאבקים אלה.

לעיתים, קיימת נטיה לזלזל במאבקים אלה. בהפגנות, במחאות, בעצומות, בראיונות, בהשמעת קול במרחב הציבורי. מדובר בטעות ובחוסר הבנה בדבר המשמעות המכרעת של התודעה הציבורית על חיינו וגורל מאבקינו, בפרט כקהילת מיעוט הנאבקת על זכויותיה.

חשוב שנהיה תמיד עם האצבע על הדופק הציבורי, ונכה בברזל בעודו חם. כאשר מפספסים את הרגע, קשה מאד להחזירו. זו הסיבה שראש עיריית בית שמש עשה הכל על מנת למנוע מקהילת להט"ב ומייצגיה לצאת כנגדו במחאה. הוא קנה את מי שהתיימרו להיות נציגיה בנזיד עדשים, בהבטחות סרק מתחת לשטיח, העיקר שלא ייצאו כנגדו בהפגנה. כנבחר ציבור, הוא הבין את השפעת המאבק הציבורי על התודעה הציבורית. הוא עמד בפני מאבק קשה, משפטי בעקרו, על זיופי הבחירות שבזכותם נבחר ואל מול כוחות שנחשבים ליברלים יותר בעירו. הדבר האחרון שהיה צריך במאבק הזה הוא שגם חטוטרת של הומופוביה חשוכה תכביד על גבו הציבורי.

משפיעים גם על בית המשפט

התודעה הציבורית משפיעה בכל תחום. בטווח הארוך, השפעתה מחלחלת לכל הרשויות, כולל לזו המשפטית. עלינו להכיר במציאות וכקהילה הנאבקת על צדקתה ועל הלגיטימציה שלה, ולתעל תובנות אלה לטובתנו. הקהילה בארה"ב הבינה זאת מזמן. החלטת בית המשפט האמריקאי העליון השנה בדבר החלת נישואים גאים בכל ארצות הברית, הינה תולדה ישירה של תודעה ציבורית משתנה. הרי החוק הפדרלי שלל מפורשות נישואים גאים, ותוך שנים ספורות, פעם אחר פעם, חל כרסום בסטטוס חוקתי-משפטי זה, עד להכרה מלאה של בית המשפט בזכות של אזרחי ארצות הברית הלהט"בים להינשא. ממה נבע מהפך זה? הכיצד פרשו שופטי העליון את החוקה אמריקאית באופן שונה פעם אחר פעם? האמת היא, שגם בית המשפט אינו פועל בחלל ריק. לתודעה הציבורית היתה השפעה מכרעת בעניין. ככל שהסקרים הראו כי הציבור תומך יותר ויותר בנישואים גאים, כך גם אהדו יותר את הנושא בכירי הממשל, כולל נשיא ארצות הברית, וסופו של תהליך בהחלטה הדרמטית של בית המשפט העליון. הקמפיינים, המחאות, הנראות התקשורתית, השינוי בהכרה של הציבור הכללי בדבר העוול שנגרם ללהט"ב, הפילו את חומת האפליה ההומופובית והביאו לנצחון היסטורי.

הדוגמאות אינן רק מעבר לים ולא רק בקהילה שלנו. מאבק יוצאי אתיופיה הוא דוגמה בהתהוות. רבים תהו האם יצא ממנו דבר מה. כוחו של המאבק הזה בכך שטלטל את המדינה, ונצרב בתודעה הציבורית. לא עוד יתעלמו מהאתיופים בישראל. לפתע זמרים אתיופים מושמעים יותר, התקשורת מסקרת חג של העדה האתיופית, נשיא המדינה מגיע להשתתף בחגיגות ומדבר על העוול שהמדינה גרמה להם. בחיפה מקימה העירייה מרכז ליוצאי אתיופיה. תכניות טלוויזיה עוסקות באלימות משטרתית ובמצבם החברתי של בני העדה. תשומת הלב הציבורית נתונה ליוצאי אתיופיה, למצוקות קהילה זו, לדרישותיה, לקיומה. הפגנות הרעידו את המדינה לפני חודשים ספורים ואת הנעשה אין להשיב. הקול האתיופי לא ישכח כל כך מהר בחברה ישראלית.

בלי מאבק אנחנו מפסידים

לשלטון חשוב לייצר ולשדר יציבות. לכן, חשוב למדינה לדכא הפגנות. המשטרה מנסה בימים אלה להטיל מורא על מארגני ההפגנות כנגד מתווה הגז של ממשלת נתניהו, ובכך לצמצם את המחאה הציבורית. פרקטיקה זו של הפחדה הינה טקטיקה ישנה, עליה חוזרת המשטרה פעם אחר פעם, במגוון נושאים. המשטרה חשה כי היא במסגרת תפקידה "להשליט סדר", היא מחוייבת לסדר החברתי הקיים ולשלטון תחתיו היא פועלת. וכאמור, הדרך של השלטון להבטיח לעצמו שקט מדרישה ציבורית לשינוי, היא בהשקטת מחאה והפגנה. הייתי בסרט הזה וחוויתי מדיניות נואלת זו של המשטרה. אסור שזה ירתיע אותנו.

בקהילה אנחנו מפספסים את החשיבות והמשקל של מאבק ציבורי. מעדיפים לסגור דיל זול בשקל ותשעים מאחורי הקלעים מאשר להאבק ציבורית. כך היה לאחר המקרה בו זוג לסביות גורשו מסניף אלנבי בתל אביב של רשת PM:AM, כך היה כאשר רשת מכוני הכושר הולמס פלייס דיבררה את עצמה בהומופוביה. במקום שהנהלות הרשתות הללו תרדופנה אחרינו, נוכח מחאה ציבורית ענפה שיכולנו להרים, היו מבנינו שרדפו אחריה וסיכמו הבנות, וכשבסוף לא קרה דבר, הרשת הרוויחה והקהילה הפסידה.

הכוח שלנו כקהילת מיעוט הוא ברעש ציבורי שאנו יכולים ליצור, בהשפעה על ההוויה הציבורית שאנו מעוררים. כמיעוט, כוחנו ברעשנו. כן, אותו "רעש וצלצולים" מוכר ומושמץ. אז יאללה - בתופים, במחולות, במצילתיים ומכל הבא ליד. מטוקבק, דרך דף מחאה בפייסבוק ועד למשמרת מחאה מול ההומופוב התורן. להתראיין, לדברר ולזעוק על כל עוול הומופובי. מבקשים מכם לשתוק? תצעקו יותר חזק, תעשו להם צריבה תודעתית. אם לא ננצל מנוף זה, נצא מופסדים פעם אחר פעם.

תתחילו לתרגל: לא טוב לך, מר הומופוב? חבל, כי באנו להשחיר לך את הוודג'!

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    נא להמתין... נא להמתין...