צילום: Albin Olsson, CC-BY-SA-3.0,ויקיפדיה

Melodifestivalen - לא (רק) לגייז

שגיא בן-פורת נסע עם בן זוגו לצפות באחת מהתחרויות המרכיבות את קדם האירוויון השבדי, והבין מה צריך כדי להצליח בתחרות כמו שבדיה. התשובה מזכירה קצת את באר שבע

שגיא בן-פורת
שגיא בן-פורת. צילום: גיא גלעד.

כשחושבים על שבדיה והאירוויזיון, חושבים בעיקר על ABBA. אבל הקשר בין שבדיה לבין האירוויזיון חזק הרבה יותר מהלהקה ההיא, שהביאה לה את הזכייה הראשונה שלה.

שבדיה היא המדינה המצליחה ביותר בתולדות התחרות. נכון שהיא זכתה חמש פעמים, פעמיים פחות מאירלנד, אבל בעוד הזכייה האחרונה של אירלנד הייתה לפני 20 שנה, שבדיה זכתה בתואר ב-4 עשורים שונים, מתוכם פעמיים ב-4 השנים האחרונות.

בנוסף, שבדיה מחזיקה באינספור מספרים מרשימים: מתוך 55 הפעמים שהיא השתתפה בתחרות שבדיה דורגה 37 פעמים בעשירייה הראשונה, 22 פעמים בחמישייה הראשונה ו-12 פעמים בשלישייה הראשונה, וחמש זכיות, כאמור.

מספר הזכיות מרשים עוד יותר כאשר מבינים ששבדיה היא המדינה היחידה שזכתה ב-4 עשורים שונים. אז מה שבדיה עושה נכון? שבדיה לוקחת את התחרות ברצינות. וכחלק מזה, הם מארגנים בכל שנה את ה-Melodifestivalen.

פרט לשנה הראשונה בה השתתפה שבדיה באירוויזיון, 1958, את יתר שיריה היא בחרה בעזרת צוות שופטים בתחרות ה-Melodifestivalen, קדם האירוויזיון שלהם, אם תרצו. אבל ה-Melodi הוא אינו קדם אירוויזיון רגיל. זוהי תכנית הטלוויזיה הנצפית ביותר בשבדיה ב-15 השנים האחרונות, כאשר את תוכנית הגמר שלה רואים כ-4 מיליון שבדים, כמחצית מהאוכלוסיה.

בשנת 1999 הוסיפו למשדר הצבעות טלפוניות מהבית ובשנת 2002 הנהיגו בו, מלבד תוכנית הגמר, גם ארבע תוכניות semi final ועוד תוכנית גלגל הצלה, ובכך הפכו את המופע לשש תוכניות המשודרת על פני חודש וחצי. ה-Melodi היה הקדם הראשון שהנהיג תוכניות semi final, ובשנים שלאחר מכן מדינות רבות הלכו בדרכו, כולל תחרות האירוויזיון עצמה, שהנהיגה בתחילה משדר חי גמר אחד ולאחר מכן שני משדרי חצי גמר.

עבור האומנים עצמם התחרות נחשבת כקרש קפיצה למצעדי הפזמונים במדינה, וכמעט בכל שנה, עשרת השירים במקומות הראשונים במצעדים בשבדיה הם שירים מתוך התחרות.

עבור העם השבדי, ה-Melodi נחשב למסיבה אחת גדולה של מוסיקה וכיף. בכל שנה נערכות שש התוכניות של המלודי בערים שונות ברחבי שבדיה (כאשר הגמר נערך תמיד בשטוקהולם), באולמות של 8,000-15,000 צופים, על מנת לתת לכמה שיותר תושבים אפשרות להשתתף בה. ניתן לקנות כרטיסים לכל מופע וגם לשתי חזרות גנרליות של כל מופע שנערכות יום קודם לכן. הכרטיסים לחזרות הגנרליות אוזלים באותה המהירות בה אוזלים הכרטיסים למופע החי, ובממוצע נמכרים לכל אחד מהמשדרים בין 25,000 ל-45,000 כרטיסים, בהתאם לגודל האולם.

אם לא הייתם מספרים לצופה מבחוץ שמטרתו של ה-Melodi הינה בחירת שיר לאירוויזיון, כנראה שהוא לא היה מנחש זאת. המופע נראה ונשמע כמו חגיגת מוסיקה גדולה, עמוסה בשירי פופ כתובים, מולחנים ומבוצעים היטב, חלקם על ידי אמנים שבדים מוכרים וחלקם על ידי אמנים חדשים המנסים לפרוץ. השתתפות ב-Melodi עבור אמן שבדי היא סוג של כבוד, ורבים האמנים המשתתפים בתחרות שלוש, חמש ולעתים גם עשר פעמים.

השיר Framling של Carola, זוכת ה-Melodi לשנת 1983, הינו הסינגל הנמכר ביותר בכל הזמנים בשבדיה. Carola, אגב, השתתפה בתחרות בתור זמרת 4 פעמים נוספות, הנחתה אותה 3 פעמים נוספות והשתתפה בעוד שנה באחד מהקטעים האומנותיים. והיא לא היחידה שחוזרת לשם שוב ושוב.

 הגענו לבאר שבע

אני ובן זוגי צופים בכל ששת המשדרים בכל שנה, וכאשר שמענו שהשנה תנחה את אחד המשדרים Charlotte Perrelli (זוכת אירוויזיון 2000 שנערך בישראל ושהשתתפה גם באירוויזיון 2008 ובאינסוף משדרי Melodi), קנינו זוג כרטיסים למשדר השני מבין ארבעת המשדרים המקדימים שהתקיים בעיר Malmo.

כיאה לחובבי אירוויזיון נלהבים, היינו בטוחים כי נגיע לעיר שכולה חגיגה אחת גדולה של אירוויזיון ו-Melodi. מאות גייז צועדים ברחובות ושירים של ABBA שמתנגנים מכל עבר הם רק חלק ממה שעבר לנו בראש כשחשבנו על מאלמו. אחרי רכבת לדנמרק ועוד מעבורת לשבדיה, מצאנו את עצמנו 24 שעות לפני התחרות באחת הערים המשמימות ביותר באירופה. באר שבע – אם תרצו.

חיפשנו אותם ברחוב – את הגייז החוגגים, המאופרים והמקושטים בדגלי גאווה. כל מה שמצאנו היו כמה סבתות שבדיות והרבה ערבים. גם סיבוב בקניון הגדול והחדש של מאלמו, היושב צמוד לאולם, גילה לנו שהגענו בסך הכל לעיר רגילה עם משפחות צעירות והרבה ערבים שהחליטו שהם אוהבים את שבדיה למרות הקור.

24 שעות לאחר מכן הגענו לאולם. כבר ברחבת הכניסה לאולם הבנו שטעינו בגדול. אפילו הומו אחד לא ראינו שם. מה כן? הורים עם ילדים קטנים (או גדולים), זוגות צעירים, זוגות בני 60 לבושים בחליפות ושמלות, חברות שהגיעו יחד, אחים, אחיות. בקיצור – העם השבדי. בלי סטיגמות ובלי התנשאות. כולם הגיעו לשמוע מוסיקה טובה ולחגוג.

קנינו לנו תפוצ'יפס ונקניקייה והתיישבנו לצפות בהמון שהתחיל להיכנס לרחבת האצטדיון, נדהמים מהמגוון האנושי. בדוכני המרצ'נדייז עשרות אנשים, צעירים ומבוגרים, עומדים בתור וקונים כובעים מנצנצים, צמידים זוהרים או פריטים אחרים שלכולם מכנה משותף אחד – חגיגה.

נכנסנו לאולם וההתרגשות הגיעה לרגע אחד לשיא. זוהי אותה במה שראינו במשרד בשבוע שלפני כן, ועכשיו אנחנו כאן. פתאום מבינים כמה האולם גדול – 15,000 מקומות ישיבה – ואיזה אירוע גדול זה הולך להיות.

אולם תחרות ה-Melodifestivalen
מתיישבים על הפרקט, שורה 15 מהבמה, קרוב קרוב ורואים איך האולם מתמלא לאיטו. על הכסא של כל אחד חוברת כרומו גדולה ויפה עם מידע על ה-Melodi של השנה הזו ובלון שאנחנו צריכים לנפח. במופע החימום עולה לבמה דיג'יי, שמנגן מיקס של שירי Melodi מהעבר. אנחנו מכירים את כל השירים. הקהל מתלהב, צועק ושר כאילו מדונה בכבודה ובעצמה עלתה על הבמה. אנחנו מרגישים את החשמל באוויר ופתאום מבינים את המשמעות שיש למופע הזה בשבדיה. האירוויזיון הוא לא העניין כאן. כולם מגיעים לשמוע מוסיקה טובה, לראות את הזמרים והכוכבים שהם הכי אוהבים שרים או מנחים ופשוט לעשות שמח במשך 90 דקות. מסתכלים מסביב ורואים את המבוגרים שרים בקולי קולות, לפעמים יותר מהצעירים שבקהל, מנפנפים בבלונים שהמארגנים סיפקו להם.

הדיג'יי יורד מהבמה והמפיק של המשדר עולה ונותן הוראות – מתי מוחאים כפיים, מתי מותר לעמוד ומתי לא. שבדית מקסימה שישבה לידנו מתרגמת לנו את הדברים החשובים והמופע מתחיל. על מסכי הענק שבצידי הבמה רואים את וידאו הפתיחה של המופע, אותו אחד שאנו רואים בכל שבוע בטלויזיה ובסיום הוידאו המשדר עובר לאולם לקטע הפתיחה של Charlotte Perrelli ו-Gina Dirawi, שתי המנחות של הערב. מוסיקה, עשן, תאורה, מצלמות רחף ענקיות שחולפות מעלינו בכל רגע. הקהל באקסטזה. בסיום הקטע מחיאות הכפיים והצעקות מחרישות אוזניים ממש.

המופע האמיתי מתחיל והאמנים עולים לבמה אחד אחרי השני. יש תוכניות Melodi טובות יותר וטובות פחות ואנחנו לשמחתנו נפלנו על אחת התוכניות הטובות ביותר שראינו. כל שיר מועמד ראוי בפני עצמו לאירוויזיון וכל זמר מצליח להקפיץ ולשלהב את הקהל. הגדולה מכולם, בעינינו לפחות, היא זמרת צעירה ואלמונית בשם ויקטוריה, בת 19 בסך הכל, שנותנת הופעה יוצאת דופן לשיר שאין מילה אחרת לתאר אותו מאשר "מדהים". הקהל משתגע בסיום השיר ואנחנו לא מאמינים שאנחנו ממש שם.

המשדר מתוקתק כמו בכל שבוע. 7 שירים, הצבעה, ניפוי ל-5 שירים, עוד הצבעה ו-2 שעולים לגמר ומבצעים את השירים שלהם שוב. כל זה ב-90 דקות כולל קטעים אומנותיים בזמן ההצבעה וללא פרסומות.

המופע נסגר עם העולה השני לתוכנית הגמר. נשארו שניים – ויקטוריה וזמרת אחרת. אחת עולה ואחת לא. כשמכריזים את שמה של ויקטוריה גם אנחנו לא עומדים בזה, נעמדים על הרגליים וצועקים. ויקטוריה עולה לבמה לביצוע שיסיים את המשדר, ובשלב הזה הקהל כבר שכח מזמן את ההוראות של המפיק וכולם עומדים על הרגליים לאורך כל השיר. בסיום השיר אנחנו מסמנים אותה כמועמדת לנצחון ב-Melodi השנה ומסרבים להאמין שהחגיגה נגמרה.

אנחנו מתחילים לזרום החוצה עם כולם ומסתכלים על האנשים מסביב. כולם שמחים, מחייכים, צוחקים, ומדברים על השירים והביצועים שראו על הבמה שנייה לפני שחוזרים אל החיים הרגילים שלהם במאלמו. אני מנסה לחשוב ביציאה למה אפשר להשוות את המופע הזה. הקהל היה כל כך מגוון אך החוויה אצל כולם נדמה שהייתה זהה – ואני מבין שה-Melodi הוא מופע שלא נופל לאף קטגוריה מוכרת, אלא ממציא קטגוריה משל עצמו.

אם יש לכם קצת זמן פנוי בחודש פברואר הבא, קחו איתכם מישהו שאתם אוהבים, לא חשוב הגיל או המין, וסעו לראות את ה-Melodi.

 

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    נא להמתין... נא להמתין...