צילום: ליעוז שי

סיפורו של גבר: זה באוויר

זוגיות הפכה להיות טרנד חדש בקהילה, אבל ליעוז שי לא ממש מתרגש מהחידוש - וגם לא ממש רוצה להידבק בו

ליעוז שי
ליעוז שי. צילום: גיל גרין.

אני חושב שאני בחור שיודע לזהות טרנדים ואופנות.
אני עובד בזה, זה התחום שלי. קניין אופנה.
הרבה לפני שרוב האנשים יודעים מה הם ילבשו בחורף הבא, אני כבר שם, חם על הטרנד הזה וממצה אותו.
בשבוע האחרון שמתי לב לטרנד חדש שמתפתח בעיר ומאיים להחליף באופן סופי את הטוניקות השחורות לגברים ואת נעלי הניו באלנס.
זוגיות.
רק ביום חמישי האחרון התמלא הפיד בפייסבוק שלי בתמונות מארבע חתונות גאות שונות שהתרחשו במקביל. 
כולם יפים, כולם מחייכים ולכולם יש אלבום של מגנטים עם אביזרים משונים, שהתפרסם כמה ימים אחר כך וקצת גרם לי להרגיש יותר בנוח שלא הוזמנתי לקחת חלק באף אחת מהשמחות.
על שינויי סטטוסים מ-Single ל-In a Relationship ששוטפים אותי מכל כיוון בשבועות האחרונים אני אפילו לא מתעכב. 
זה מקסים בעיניי ואני שמח בשביל כל אותם אנשים שמוצאים אהבה ורצים לנופף בה מול כולם באופן הכי ויראלי.
כן, אני מדבר על מגפה ויראלית ממש. כמעט כמו חיידק, כזה שעובר באוויר.
לאן שאני לא מסתכל בימים האחרונים אני רואה אנשים שהחליטו שלשמוע את המוזיקה שלהם בסטראו זה הרבה יותר טוב.
נראה היה שהזוגיות מקיפה אותי מכל עבר. 
כמה מחבריי הטובים שהתחילו לצאת עם בחורים במהלך החודש האחרון עשו כבר קולות של "זה רציני מאוד" ולי נותר עכשיו להביט בהם מהצד ולקוות שהפעם זה באמת יצליח.

"האהבה נמצאת באוויר עכשיו"
"אז אולי הגיע הזמן שנעשה הפסקה עם המזגן ונצא החוצה לשאוף קצת אוויר?"
"מאמי, אם עד עכשיו החיידק הוויראלי הזה לא תפס אותנו כנראה ששנינו מחוסנים נגדו ממש טוב"

צהריי יום שבת חמים במיוחד, אני ומ', חבר טוב ורווק נצחי, יושבים אצלי בדירה.
לא נעים להודות, אבל נשארנו הרווקים היחידים בחבורה, שמהר מאוד אימצה את הטרנד הזוגי ששטף את העיר והקהילה.
אני מחליט שהשמש הזאת, חמה ככל שתהיה, לא תעצור אותי מליהנות מהיום שלי ומציע למ' שנלך לתפוס קצת קרניים על חוף הים.
הוא מבין שזה הסיכוי הכי טוב שלו להנות מהשבת הזאת, ולמרות שהוא מתעקש שלא נצא אל האוויר הפתוח, אנחנו מתארגנים ויוצאים לכיוון החוף.
מגיעים ומתמקמים. 
מגבת. קרם הגנה. שני בקבוקי בירה.
מעלינו זוג שמשחק מטקות, לפנינו הים, ומשני צדדינו יושבים זוגות מאוהבים שמוציאים לנו את העיניים.
מ' אומר שהסיטואציה הזאת מעלה בו בחילה, מה שגורם לו להזיע ולחול של הים להדבק אליו, וזה הופך את המצב להרבה יותר גרוע. 
אני דווקא די נהנה מהאווירה המאוהבת הזאת באוויר ומנסה להראות כמה שיותר פנוי וכמה שפחות קשור למ'.

"אני חושב שאני ציני מידי"
"אני גם חושב שאתה ציני מידי, בדיוק בגלל זה אנחנו חברים"
"יופי סתומה, זה הדבר האחרון שרציתי לשמוע ממך"
"סורי... נו, אתה יודע שאני אוהב אותך כמו שאתה!"

אני ממשיך להנות מהשמש ומ' בנתיים פותח את הגריינדר ומתעדכן מי פנוי ברדיוס הקרוב.
אחרי שיחה קצרה והחלפת תמונות מ' מחליט שהוא מיצה את הים ואת הרוח החמה שנושבת, והוא מחליט לזרום עם הבחור מהגריינדר לדירה שלו.

"טוב, אני מתקפל. תהני חמודה"
"זהו, גם אתה נדבקת?"
"מה לעשות... כנראה שאפילו המערכת החיסונית שלי לא עומדת בזה. תסתדר כאן גם בלי הציניות שלי?"
"ברור... לך להפיץ קצת אהבה באוויר"

אני נשאר לשבת מול הים, תחת השמש שבדיוק מתחילה להיעלם ונהנה משארית הבירה שלי.
השעה הזאת רומנטית ונעימה כל כך, והרוח שנושבת מכיוון הים מלטפת.
אני נשאר שם עוד קצת, נותן למחשבות שלי על הנגיף הויראלי הזה, להציף את הראש רגע לפני שאני מתקפל ועולה בחזרה במעלה הטיילת לכיוון דרום.
המחשבה הזאת, שאהבה שוטפת את רחובות העיר והופכת להיות כל כך פופולורית נראית לי עכשיו כמו טרנד שאף אחד לא יכול לצפות אותו לפני כמה חודשים.
הקיץ שמביא איתו טמפרטורות גבוהות במיוחד, גוף שטוף זיעה והורמונים, והמון תיירים, לא נראה לי כמו התקופה המתאימה ביותר לקדחת אהבה המונית.
אני מסיים את הבירה, מקפל את המגבת ועושה את דרכי בחזרה לכיוון הבית.
שולח הודעה בקבוצת הווטסאפ של החברים לברר מי פנוי הערב לדרינק אבל מסתבר שלכולם יש כבר תוכניות.
בלי דייט ובלי חברים לחלוק איתם אלכוהול, אני מבין שהערב זה הוא רק שלי.
אחרי התלבטות קצרה אני מחליט להיות ספונטני ולקחת את עצמי הערב לדייט רשמי, בקולנוע.
אני עומד מול הכניסה לאולם ומסתכל על הפוסטרים שתלויים בחוץ. אני מחפש את הסרט הכי רומנטי ודביק שיתאים לדייט, קונה כרטיס ופופקורן, ונכנס לאולם הגדול.
שעה וחצי של סיפור אהבה רומנטי בין השחקן הכי חתיך לבין השחקנית הכי בלונדינית עוברים לי די מהר, והפופקורן הזה עושה את העבודה וסוגר לי את הפינה של ארוחת הערב.
ביציאה מהסרט אני מבחין בעוד בחור שעומד לבד ומחכה שתורו יגיע לצאת מהדלת של העולם הבדיוני הזה, לכיוון העולם התל אביבי החם שנמצא שם בחוץ.
גם הוא מבחין בי. מבטינו נפגשים וחיוך של מבוכה נשלח ממנו אליי.
כשאני יוצא החוצה אני מתיישב על ספסל ומדליק סיגריה.
הבחור מהתור מתקרב לכיווני ומתיישב על הספסל.
הוא מוציא סיגריה, אני שולף מצית ומדליק לו אותה.

"גם אתה פה בדייט עם עצמך?"
"כן. דייט ראשון עם עצמי לבד בקולנוע"
"ואיך מתקדם הדייט שלכם עד כה?"
"לא רע. אני חושב שיש מצב שנחזור ביחד אליי לדירה"
"נשמע מעניין... אני יכול להצטרף אליכם?"

חייכתי. מודה שאפילו קצת הסמקתי.
הוא היה כן וישיר, ובעיקר מלא בטחון עצמי, ואלה בדיוק הדברים שעושים לי את זה כשאני מסתכל על הבחור.
אני לא יודע אם זה היה הערב החם הזה של תחילת הקיץ או אולי הרוח הנעימה שהגיעה מכיוון הים לספסל בכיכר דיזנגוף, אבל אני חושב שיכול להיות שהחיידק הטרנדי והוויראלי הזה החליט לתקוף גם אותי עכשיו.
אבל מה שהוא לא יודע, החיידק הזה, זה שאני היפוכונדר. אני הולך לקבל חיסון בכל שנה נגד שפעת ועוד כל מיני חיידקים נלווים.
לוקח זמן להכניע את המערכת החיסונית שלי.
וגם מטרנדים הפסקתי להתרגש. אני בחור של ג'ינס וטישירט.
אבל ההצעה הזאת עשתה לי טוב.
התקרבתי אל הבחור, הסתכלתי לו בעיניים ונתתי לו נשיקה.

"שיהיה לך לילה טוב"
"זהו? אתה הולך בסוף לבד?"
"אני ממש לא לבד"

הערב הזה יש לי אותי.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    נא להמתין... נא להמתין...