לא רק במלחמה

אזעקה לא חייבת להיות מלווה בצפירות עולות ויורדות, וגם שינוי מין לא חייב להיות פיזי. האזעקה יכולה להיות סמלית, כמו רחם שצומח יש מאין

מקרה של אזעקת אמת - צבי טריגר. צילום: עטיפת הספר.

"מקרה של אזעקת אמת" הוא ספרו הראשון של צבי טריגר, שבימים כתיקונם מלמד בבית ספר למשפטים במכללה למנהל. שמו של הספר כבר מרמז על מלחמה, או אסון הזדמנויות בהן אנו שומעים את הצפירות הללו, המבשרות רע, אך במקרה זה הן פנימיות ומתרחשות בדמיונו ובמחשבותיו של גיבור הסיפור. האזעקה המזהירה תהדהד לכל אורך הספר. מישהו עומד על פי תהום, שעשויה להיות אישית-פנימית, או וולקנית-מציאותית, על הר געש מתפרץ. בפתיחת הספר אומר הגיבור, או שמא המחבר, כי "אוצר המלים שלי משתפר מיום ליום". משפט פתיחה שהופך לסוג של מחויבות. עוד לפני שאנו יודעים מי הדובר מצוחצח המדים, הוא מנחית עלינו מורה דרך חדש, ושולח אותנו לקרוא במקום אחר "את הדימום שהתחיל את הכל לא פשוט לשכוח. הוא הופיע בתיאום מלא עם דימום אחר, ספרותי, זה של שרה של רונית מטלון שדיממה על הספה בעמוד אחת עשרה".

המספר מערבב בין עבר לעתיד, ומייד מתגלה כי הוא הומו, לבד בניו יורק, התאהב בישראלי אחר, נדב, שרוצה רק בידידות אך לא באהבה. כעת מדמם המספר, וחושש שאולי יש לו וסת, או שיוכל להרות. הסיפור מסופר בשני זמנים חלקו בעבר, בעת השירות הצבאי ואחריו, בתקופת אהבתם של שמואל ונועם, וחלקו בהווה המדמם בניו יורק ובאהבה לנדב. שמואל, גיבורנו, מגלה בבדיקה רפואית שבתוך גופו צמח רחם, כשם שגרגור סמסה של קפקא התעורר בוקר אחד וגילה שהפך למקק, או כמו אורלנדו של וירג'יניה וולף, שהחל את חייו כגבר, הפך לאישה וחזר אחרי ארבע מאות שנה להיות גבר. מכיוון שכבר בפסקה הראשונה שלח אותנו טריגר לחפש את הדימום אצל רונית מטלון, אני מרשה לעצמי להקביל אותו לגלגולים אחרים בספרות. אך לא רק ספרים אחרים מוזכרים בספר, גם שירים מצוטטים, חווה אלברשטיין ואנני לנוקס מוזכרות, ברברה הצרפתייה ועוד ועוד. הרבה עוגני תרבות ורבדים, בספר המתרחש בין מנהטן בהווה, האי שכולו סמלים פאליים, ובין ישראל שבעבר.

הספר אינו עוסק בטרנסקסואליות. שינוי המין, שכולל בהמשך גם היווצרותה של וגינה, הוא סמלי לחלוטין, למרות שהמאבקים המתוארים הם לכאורה ריאליסטיים, כמו למשל מלחמה בביטוח הרפואי שיכיר בתופעה. נדב מגלה לשמואל שהוא נשוי, ושמואל מכין את עצמו להיות "האישה האחרת", כשברקע מתנגנת לה מדונה, וכשצריך גם פטרישה קאס. טריגר מעביר אותנו, במחי מילה, ממקום למקום, ומזמן לזמן, ואומר "העבר הוא אחד המקומות הכי מכוערים שאני מכיר".

בעמקי זכרונו של שמואל, למרות נדב, צפה ועולה תקרית לא לגמרי ברורה, בה ירה שמואל בחייל אחר. חייל שיהיה לנועם. נועם שיהיה אהבתו של שמואל, נער מדוכא עם נטיות אובדניות. שמואל, שמגדיר עצמו כאחד שאוהב לנסוע, אך לא אוהב להגיע, מלא חרטות, הלקאה עצמית וקהות חודשים לעתים. אופי ונתוני יסוד קשים מלכתחילה, בעיקר לזוגיות, אך גם לחיים. האם זה ניסיון של טריגר להגיד משהו מכליל על "הטיפוסים ההומוסקסואליים"? ופנינה, מי זו פנינה, הצצה, מופיעה ונעלמת? האם זו זהותו הנשית הסודית המתחבאת בתוכו מגיל צעיר? כנראה שכן.

"המים שוטפים ממני את הדם, ואני מבין שאני צריך ללכת להיבדק, אבל איך אומר לרופא שאני מדמם כשאני מחרבן? והנה עכשיו אני מדמם גם מתוך שינה. שתדע: אין שליטה על הדם.
אנחנו צריכים להיות מאוד מודאגים, אומרת ד"ר צ'ה
אלוהים אדירים, לוחש ד"ר רוזנברג בהביטו במסך.
החייל שירית בו לא ירה אפילו ירייה אחת, מפטיר חוקר מצ"ח, צמצמי עיניו מנקבים את מבטי.
לא הייתי צריך לבוא לכאן, לא הייתי צריך להיפרד מנועם..."

הפיסקה הזו היא רק דוגמא אחת לצורת הכתיבה של טריגר. זמנים מקומות ואנשים מעורבים אחד בשני, מקרינים ומשפיעים זה על זה. מתוך הבלבול המתעתע מתרחש אירוע מציאותי מפחיד, קריסת התאומים. מה סמלי יותר מקריסת הסמל הפאלי האולטימטיבי הכפול, לןגינה שנפערת בגופו של שמואל. זה התיאור הספרותי הראשון בעברית המתעד את רגע הקריסה, מפיו של מי שככל הנראה היה שם. יכולת התיאור של טריגר בהחלט ממחישה את האסון, הן ברמה המציאותית, והן ברמה הסמלית.

שמואל הופך להיות הדגם המושלם לדו מיניות. גבר, שהוא גם אישה באותו זמן. איבר מינו זקור, וכמו שאומר לו מאהב שתפס בחנות דיסקים, " יש הרבה עבודה אצלך", ולא נבהל ממנו. הנדידה בזמני הכתיבה הם סיפורי שתי אהבותיו, ואולי סיפורי תלותו הנפשית בגבר שמולו. ואז נעלמת הווגינה, ואיתה הקשר בין דמיון למציאות. מה היה. מי אמיתי. מה ממציא שמואל לנחם את עצמו, מי זו אהבתו האמיתית. מי היה מי. מתחת לרמה הסמלית של שינויי המין העוברים על גיבור הספר, הרקע הכללי הוא מציאותי לחלוטין, עד ששינוי המין, הקורה מעצמו, הופך להיות כמעט טבעי ומובן מאליו. הייתי מצפה אולי לקצת יותר הרחבה בשאלות מגדר, מין, גבריות ונשיות, אך מכיוון שהגיבור ממעיט לחשוב על המשמעות, אין עומק נוסף לתהליך, וכך יש לפנינו ספר רגשי ולא תיאורטי.

טריגר מכיר לעומק את רשימת הכאבים, התחושות והפנטזיות, המלווה חיים של הומוסקסואל, עד לפוגעני ולקשה מכל - אקס מיתולוגי שלך שמתחבר עם האקס האחרון שאהבת. הוא מתאר למעננו תהליכי התאהבות חוזרת. טריגר איננו מנסה להסביר או לדבר על השונות הרגשית, אך כל אחד מאיתנו יזהה בו דברים כל כך מוכרים מחיינו ומחיי אנשים שאנחנו מכירים. ספר מרשים, מרתק ומטלטל נפש. הוא אינו יוצא דופן רק מפני שגרעינו סיפור הומוסקסואלי, אלא גם הכתיבה המודעת לעצמה, החכמה מאוד, הפוסט מודרנית במהותה, שהופכת את הקריאה לחוויה מיוחדת. הרגשות מתוארים בדיוק, קל להזדהות ולטבוע בסיפור ובדמויות. השפה בספר, גם כשהיא רזה ומצומצמת, היא עשירה ורבת רבדים וגוונים. זמנים, סמלי מציאות וסמלים פנימיים מתערבבים בה. כתיבה מצויינת באמת.

בין הספרים המוזכרים בספר אי אפשר להתעלם משירו של קוואפיס "איתקה", שנועם כתב לו פרפרזה מרשימה מאוד משלו, ומחליף את הקיקלופים בתרופה נוגדת דיכאון:
כי תצא בדרך אל איתקה
אם תלך למסע פאבוקסיל,
תזכור אותי
שמעולם לא חזרתי משם
אני עודי שם.
שאל כי תארך דרכך מאוד
אם תיתקע במסע פאבוקסיל
תזכור אותי
אני שלא חזרתי משם
אם תיתקע בדרך אל איתקה
אם תיתקע
עם דעה על עצמך
אם אתה תקוע עם דעה על עצמך
בדוק היטב
אולי לא שבת
ממסע פאבוקסטיל
שנדמה לך
שהוא נגמר מזמן
והוא ממשיך בתוכך...


צבי טריגר, במקרה של אזעקת אמת. הוצאת חרגול, 206 עמ'

תגיות
נא להמתין... נא להמתין...