ההיסטוריה שלנו בקומיקס

"סיפור ורוד" של אילנה זפרן הוא ספר חשוב, לא רק משום שהוא הראשון מסוגו, אלא גם בכך שהוא מצליח להפוך את ההיסטוריה הגאה שלנו למשהו זמין, קריא ונגיש לכו-לם

סיפור ורוד - אילנה זפרן. צילום: כריכת הספר.

הנה עצה קטנה לעצלנים שלא רוצים לקרוא את הסקירה הזו עד הסוף. רוצו לחנות הקרובה, וקנו עותק מספרה החדש של אילנה זפרן, "סיפור ורוד". בעצם, קנו שלושה. לכם, לחבר הכי טוב שלכם, ולהורים שלכם.

בין אם אתם הומואים, לסביות, ביסקסואלים, טרנסג'נדרים, מתלבטים, או אפילו סטרייטים, הספר הזה יהיה חבר של כבוד בכל מדף ספרים. הסיבות והנימוקים - בהמשך.

מה יש בו, בספר הזה, שמצליח לרגש, לכבוש ולגרום אפילו לציניקן הגדול ביותר להישען לאחור על הכיסא במהלך הקריאה, להיאנח, ולהגיד "וואו"? האם זו ההיסטוריה הקהילתית שלנו, בה היו כל כך הרבה הישגים בכל כך מעט זמן? האם זה ההומור והציורים הציניים-משהו, שמצליחים להעביר מסר נוסף, מבעד לקורותיה של הקהילה? ואולי זה השילוב בין אמירה חברתית, לבין בידור ושעשוע, שהופך את הספר הזה לחובה בכל בית גאה. אינני מכיר אותה, ומעולם לא פגשתי אותה, אבל בדבר אחד אין לי ספק - אילנה זפרן היא חתיכת מציאה. הספר עמוס בשנינויות, יצירתיות מתפרצת, ושפע אינטיליגנציה, שלמרבה הצער הפכה לנדירה במחוזות הספרות הישראלים.

לפי הספר, שיצא למדפים ביום הגאווה התל-אביבי, היא גם תפוסה ומאושרת, למגינת ליבן של הלסביות באשר הן. אבל נחמה, בוודאי, תוכלנה למצוא בין דפי הספר, שמספר את סיפורה של קהילת הלהט"ב, דרך עיניה של זפרן והאירועים שקרו בחייה. תהליך הגילוי העצמי, היציאה מהארון, ההתמודדות וההתחבטות עם זהותה המינית, שזור בסיפור התבגרותה של הקהילה הגאה בישראל. מאבקים חשובים ומרכזיים שבוודאי מוכרים לרובנו, נפגשים עם אירועים שכבר אפילו ותיקי הקהילה ופעיליה הצליחו לשכוח. וזהו יתרונו הגדול של הספר - ביכולת שלו לשים את הדגש על אירועים מרכזיים, על תהליכים חברתיים ופוליטיים שקרו כאן בשנים האחרונות, ולהציג תמונת מצב מעניינת, מצחיקה ועצובה גם יחד, על הקהילה הישראלית.

הספר אינו חף מאי-דיוקים ומבעיות. מנקודת מבטה של זפרן, זוכים אירועי הקהילה הלסבית לדגש מרכזי ומשמעותי, לעתים על חשבון אירועים אחרים שנשכחו, או זכו לאזכור שולי בלבד. אך עלי להודות - יהיה זה קשה להניח את האצבע על האירועים ה"הומואיים" שחסרים שם, ולקבוע האם הם באמת חשובים יותר מאחרים - או שמא זה עניין סובייקטיבי. מהפיכת האינטרנט, לדוגמה, מוזכרת בספר להרף עין, למרות ששינתה את חייהם של רבים מאיתנו מהקצה אל הקצה, לא רק בכל הקשור לסטוצים ולסקס, כפי שהספר רומז. אבל הבעיה הזו של הספר, היא אולי גם היתרון הגדול שלו.

זו הפעם הראשונה שבה ממופה ההיסטוריה הקהילתית באופן חינני כל כך (ובכלל...), באמצעות תחקיר מקצועי ומעמיק, שניכרת בו השקעה וחשיבה רבה. דווקא הבחירה בפריזמה הנשית, הבעייתית לכאורה, היא נפלאה, משום שבדרך כלל את ההיסטוריה כותבים היסטוריונים זכרים - ועיקר התיעוד של ההיסטוריה הקהילתית, כיום, נעשה עד כה בידיהם של גברים - ודרך נקודת מבטם. זפרן עושה כאן משהו חשוב מעין כמוהו, ומציגה את ההיסטוריה בצורה מאוזנת קצת יותר. אולי אפילו קצת יותר לטובת הלסביות. וזה יופי. סצינת חיי הלילה, אמצעי התקשורת הוורודים, הספרות הגאה, טרנסג'נדרים, תיאוריה קווירית, שירות צבאי, סקס, אהבה, חיפוש אחר זוגיות, שאלת היציאה מהארון ואפילו הקשר שבין דת וגאווה, הם חלק מהנושאים העיקריים העולים במהלך הספר.

המאבקים בהומופובים הגדולים להם כבר סלחנו או סתם שכחנו - עזר וייצמן, אריאל זילבר, מאיר אריאל - אינם נשכחים כאן, וגם פניני ההומופוביה של רון חולדאי מככבות לצד סקירה מעניינת ומקיפה על נושא הדראג והפיכתו לחלק מהתרבות הגאה. "סיפור ורוד" הוא ספר חשוב, לא רק משום שהוא ראשון מסוגו, אלא גם בכך שהוא מצליח להפוך את ההיסטוריה הגאה של ישראל, שהיא ברובה משעממת, טעונה בעימותים פוליטיים ורעשי רקע, למשהו זמין, קריא ונגיש. ההיסטוריה אף פעם לא נראתה כל כך צבעונית, מצחיקה ומעניינת.

"סיפור ורוד", אילנה זפרן. הוצאת מפה, 2005

תגיות
נא להמתין... נא להמתין...