דוקו-לידר: יותר טוב כלום מכמעט

דוקו-סלב, מבית היוצר של ערוץ הבידור הישראלי החדש, היא הגירסה הצברית לתכנית התעודה הצהבהבה של ערוץ הבידור E!, הלא היא E True Hollywood Story . לטובת אלו שלא התנוונו אלפי פעמים מולה, נספר כי זו תכנית של 45 דקות (אצל הגויים, לסלבס ארצנו מספיקות 30 דקות), המגוללת באמצעות ראיונות וקטעי ארכיון את סיפור חייו של סלב נבחר מרגע עזב את רחם אימו ועד להווה, עת רודפים אחריו ילדים ברחוב ודורשים חתימות. עליי להודות, עם כל הצער והיגון, כי דוקו-סלב מעט חיוורת, בעיקר בהשוואה למאמא האמריקנית. נראה כי בהחלטה להעלות את התכנית כרו קברניטי הערוץ בור קטן לעצמם, ודי אם נזכיר את העובדה שרוב הסלבס הנחשקים בימינו עוד לא הגיעו למשבר גיל ה-40, כדי להבהיר שסיפור חייהם אינו מספיק בכדי למלא ברצינות 45 דקות. את המכשול הזה ניתן היה לעבור עם יצירת תכנית המתחזה לרצינית, צהובה במידה, ערוכה היטב וראיונות שייעשו בצורה מעניינת ואולי יוכלו להוציא איזשהו צד פחות מוכר או משעשע בחייו/ה של המושא. הרי בכל זאת, קשה לפספס כאשר ניתנת הזדמנות נדירה לבני משפחתו/ה של הטאלנט, שאינם נחשפים בדרך כלל, לדבר ולספר סיפורו/ה מנקודת מבטם. אלא שגם סיפור חייהם של יקירי ארצנו שחצו את גיל המשבר בהצלחה, ונחשבים לסלבס בלי למצמץ, מציבים בעיה מסוימת. במדינה שבה בכל סוף שבוע יוצאים שני מוספים עמוסים בראיונות עומק וצבע, ספק אם נותר אדם במדינה שלא יודע כי ריקי גל נולדה בבית דתי, או שמיקי חיימוביץ' החלה לשדר חדשות בחברת הכבלים (לפני שהפכה סקסית ו-HOT). לפיכך, מראש נגזרה התכנית לתת לנו מידע שקראנו כבר ב"סופשבוע" או ב "7 ימים", ומה שלא נחשף עד כה, סביר שגם לא ייחשף, בטח שלא בערוץ בידור שצבעו הרשמי הוא כצבעה של הקבוצה של המדינה. (אני מתוחכמת, התחמקתי מלכתוב סתם "צהוב). התכנית הנבחרת הייתה "דוקו-סלב: סיפורו של עברי לידר". לידר, אחד היוצרים הצעירים, המוערכים והמוכשרים בארץ, בהחלט מספק חומר לא רע לתכנית רכילות כאילו-דוקומנטרית. הוא החליט לצאת מהארון בשיא הצלחתו, עובדה שמעניקה לו זכות ראשונים על אומץ יוצא דופן, בעיקר בחברה שלנו ובעיקר בתעשיית הבידור שלה. כמובן שבמדינה קטנטונת כמו שלנו, לידר כבר תפס את משבצת ה"הומו" (כמה שאנחנו אוהבים לקטלג ולהדביק תוויות), וכל זמר חדש שרק ינסה לחשוף את האמת על עצמו, מראש נידון להיחשב כחיקוי של... (ראה הוזהרת). למרבה הפתעתי, התכנית לא התמקדה אך ורק ביציאה מהארון של עברי או בנטייתו המינית. זו הייתה הפתעה נעימה. לשם שינוי התעסקה תכנית טלוויזיה ישראלית ביותר מקוריוז שולי, וניגשה לעניינים אמיתיים. הקריירה של לידר נסרקה, החל מהופעותיו כתיכוניסט בלהקה "כך כולן עושות" (רק השם שנתן ללהקה היה יכול להיות רמז עבה מספיק), ועד להצלחותיו המסחריות והמסחררות כמבצע זוכה לתקליטי זהב וככותב להיטים. כמו כן זכינו להכיר את אחותו של לידר ואת אימו מספרות, באופן לא מפתיע במיוחד, איך אהב לנגן בפסנתר, ואיך הן ידעו תמיד שיש לו כישרון, וזה בסדר, כך הן משפחות. אבל משהו היה חסר לי שם. אולי היה זה הרקע המטופש שהתנוסס בקטעי הראיון האולפניים, שהזכיר לי את התפאורה של אולפני "פיצוחים" או "תוסס" משנות השמונים (אין לי משהו נגד, אבל ימי הצורות הורודות המעופפות נגמרו). היה עדיף ללכת על משהו יצירתי יותר, שמיועד לאנשים מעל גיל שש. ניסיתם לרתק אותנו לצבעים ולצורות? האם אנו כלבי פבלוב? הטריקים הללו לא עובדים כבר על ילדים קטנים ובטח לא על אנשים מבוגרים עם I.Q מעל 24. זה לא היה רק הרקע. כמובן שאמא של עברי תגיד שהילד שלה מוכשר. מובן שרוני בראון, שהימר עליו, יחלק מחמאות. לפי התכנית, מאז שסיים לידר את התיכון חייו נסקו רק בכיוון אחד מעלה. דווקא הקטעים שניתן היה לחטט בהם קצת, הלא כל כך נחמדים, התפספסו. "עברי התגייס לצבא אך מהר מאוד הבין שהמסגרת הצבאית אינה בשבילו והשתחרר". ככה? בכזו קלות? אולי היה שם משהו? אולי זה מסר על השתלבות הומוסקסואלים בצבא? למה עברי לא חולק עימנו את ימיו בצה"ל? ככה, פוף, מדלגים מעל מהמורות כאילו לא היו קיימות. ומה עם אביו? הוא לא מוזכר ולו לשנייה. מה עם הימים שאף אחד לא רצה לשמוע עליו? מה עם כל אלו שיעצו לו לא לצאת מן הארון וטענו כי הקריירה תיהרס? מה עם הזמנים הפחות טובים? אפילו לא הייתה לנו הזדמנות לראות אותו יוצא מחוזק. חייו של אדם, ובפרט אדם כמו עברי לידר, אינם נראים כמו קרוסלה של לונה-פארק. הם מורכבים מעליות וממורדות, והיה נחמד אם בערוץ הבידור היו נותנים גם במה למורדות. אחרת זה לא "דוקו-סלב", אלא "אני עברי המושלם". לו אני הייתי אמן שתופס עצמו ברצינות, ושרוצה לשמש דוגמא לבני נוער, לא הייתי רוצה שיציגו אותי כך. בגרסה האמריקנית הבחירה הנבונה היתה לא להיות חושפניים מדי מצד אחד, ומצד שני לא להפוך לתכנית הלל לסלב הנבחר, ולהראות בין היתר גם את הנפילות. אל דאגה, כל תכנית, גם אלו שנעשות על אנשים שפחות מצליחים כיום, נגמרת בנימה אופטימית, ומטופשת לעתים, על חייו המלאים של הסלב. אולי כדאי שבערוץ הבידור ינטשו את המילה הגדולה שכל כך אוהבים בתעשייה כאן, "דוקו", ויציבו רף מעט יותר נמוך, שילך ויעלה ככל שהתכנית תצבור וותק וניסיון. עד ש-"דוקו-סלב" לא תיתן לנו תכנית קצת יותר מאוזנת ומציאותית, אולי כדאי לרדת מהנצנצים ולעשות תיאום ציפיות.