למרות שניסינו להימנע מסיכומים של 2005, אי אפשר הרי להרהר בשנה החולפת מבלי לחשוב על המושג "תרבות גאה". מה הוא כולל? מה עומד מאחוריו? האם יש בכלל משהו שנקרא "תרבות גאה"? האם אילן שיינפלד, קורין אלאל ועברי לידר הם תרבות גאה? או שמא מדובר במשהו הרבה יותר גדול? אני לא שואלת מתוך זלזול, אם אולי כך השתמע, אלא מתוך תהייה אמיתית - מהי תרבות גאה, ובאיזו מידה היא קיימת בארצנו? האם בישראל של שנת 2006 ניתן בכלל לדבר על תרבות ישראלית גאה?
אם ננסה לעמוד על טיבה של אותה תרבות גאה, בהתייחס לטלוויזיה ולקולנוע, נגלה עד מהרה שלהוציא כמה פריטים בודדים נשארנו עם איתן פוקס והטלנובלות. כן, הטלנובלות. מסתבר שאת ההכרה והחשיפה, שאין אנו ראויים לקבל בפריים-טיים של ערוץ שתיים, זכינו לראות בפצצות הרייטינג (ולא בציניות) של חברות הכבלים והלוויין. "טלנובלה אינה תרבות" יטענו כנגדי, "ואינה ראויה להיכלל כלל במגוון ההגדרות שעוטפת את המילה". יותר מכך, ניתן לשאול, ואולי גם בצדק, האם העדנה לה זכה אורח החיים ההומוסקסואלי בטלנובלות הישראליות, שנכתבו על ידי סטרייטים, נחשבת תרבות גאה?
בשנה האחרונה לא הערכנו, כקהילה, את ציוני הדרך החשובים וחסרי התקדים שנראו על המסך הטלוויזיה שלנו. עד ל"טלנובלה בע"מ" ול"שיר שלנו" הומואים ולסביות הפציעו לעתים נדירות על המסך, על מנת לקשט אותו בצבעוניות ותו לא. די להזכיר את אפרת בוימולד שגילמה לסבית מתפתחת ב"משחק החיים" (שוב, טלנובלה!) ובאיגי המשני מ"פלורנטין", שלזכותו ייאמר רק שאיתן פוקס אכן היה הראשון ששם את ההומו בטלוויזיה.
כאשר החלה "טלנובלה בע"מ" עם קונפליקט זהות מינית, ו"השיר שלנו" הציגה זוגיות הומואית מקרטעת, היה נראה כאילו עוד פעם אנחנו משמשים תפאורה לנינט ויעלי. הדמויות ה"לוקות בהומואיזם" אומנם היו משניות, ולפעמים היה קצת הומור הומופובי, אבל לא ניתן להתעלם מן העובדה שבפעם הראשונה זכו ילדי ישראל להשכיל ולהבין שגם שני בנים יכולים להתנשק, להתחתן ולהתאהב. אפשר לזלזל עד מחר ב"שיר שלנו" ובכישורי המשחק של נינט, אבל בפעם הראשונה בטלוויזיה הישראלית התקיימה חתונה של שני גברים, בשיא הרצינות, והקונצנזוס הכי גדול מאז בן גוריון תפקדה כשושבינה.
עד שנראה חתונה דומה בין שתי בנות עוד חזון למועד, אבל גם כאן הטלנובלות זרעו את התפקידים הלסביים הראשיים, בדמות טליה ב"טלנובלה בע"מ" והסב-טקסט הלסבי הבוטה ב"שיר שלנו". למה דווקא הז'אנר הזה, שנחשב בעיני רבים כנחות, מתפקד כמוביל הדרך הורודה? לא יודעת. אבל לפחות להם היה את האומץ לשים את ההומואים במרכז. החתונה של אביעד קיסוס ויובל אברמוביץ', עליה פיקחה יעל דיין, לא שודרה ב"קשת", לא הוצגה ב"הבימה", וגם לא בוימה על ידי איתן פוקס, אלא שודרה בטלנובלה. נחות נחות, אבל הז'אנר הזה מוביל וקובע דעה, הוא משפיע על ילדים צעירים, ואם זה לא חינוך נכון, אני לא יודעת מה כן.
הטלנובלות של 2005 הן הטקסט התרבותי הפופולרי בעל ההשפעה הרבה ביותר על התרבות הגאה ועל מעמד הגאים במדינה. לא כי הן איכותיות וחזקות, אלא כי הגיעו לכמות גדולה של אנשים. אולי אני מפריזה בחשיבות ובהשפעה שתהיה לעלילות ההומוסקסואליות על התרבות, אבל כציון דרך חשוב הן לא הוזכרו כאן מספיק. כוחן של הטלנובלות לא טמון באיכות שיש או אין להן, אלא בהשפעה האדירה שיש להן בישראל על ילדים ועל מבוגרים כאחד.
"בין הקולבים" כמשל
ועכשיו לחדשות הרעות. הקהילה הגאה עסקה השנה בהרחבה ביציאה מן הארון. את אות הפתיחה נתן עברי לידר לפני מספר שנים והשנה אסי עזר הצית שוב את הוויכוח בינינו האם על מפורסמים גאים לצאת מן הארון ולשמש דוגמא כמו לידר ועזר, או פרטיותם קודשם. למה זה קשור לתרבות? כי חלק לא קטן מקובעי התרבות במדינתנו הם הומואים ולסביות. כאן גם אנחנו מתחברים לגאווה. הרשו לי לחלוק עמכם כמה ממחשבותיי שהתעורר שוב כאשר התחלתי לקרוא את הטור המסקרן המופיע באתר מדי שבוע "בין הקולבים".
ראשית, בואו נעיף משהו מן הדרך אינני יודעת מי הוא האדון. עורך האתר שומר בקנאות על פרטיותו [יש שמועות על חוזה משפטי דרקוני עם הכותב]. אם היה מדובר באתר אחר הייתי מעלה בדעתי אפשרות שכל הטור מפוברק, אבל מהיכרותי עם עורך האתר בטוחני כי אדם אמיתי בשר ודם ואבק כוכבים עומד מאחורי המילים.
הטוקבקים הרבים לכל טור מעידים על כך שחברי קהילתנו עסוקים אין קץ בלנסות ולנחש מיהו עלם החמודות (או החמודים יותר נכון), המסתתר לו שם בין הקולבים. לצערי אני מגלה בכל פעם מחדש את חוסר הפרגון וההבנה להם הוא זוכה מצד הקוראים. בכל פעם עולות מחדש המילים "פחדן", "שפן", ו"צבוע", בווריאציה כזו או אחרת
הקונפליקט לצאת מן הארון או לשקר מעסיק את הקהילה מאז ומתמיד, ולכל צד תומכים ומתנגדים רבים. מצד אחד, למרות שישראל מדינה נאורה בענייני זהות מינית, יחסית למדינות דמוקרטיות-מערביות אחרות (ושוב, בלי ציניות), עדיין יש לא מעט מוסר כפול וצביעות בקשר להומוסקסואלים וללסביות. ישראל של 2006 עדיין מלאה בדעות קדומות ובהומופוביה, שחלק ניכר מהן מתורץ בצביון דתי. אם נשים את הדיון הזה לרגע בצד, רבים בקהילה חשים שלאור המצב הזה, מן הראוי שאם דמות ציבורית מוכרת ואהובה היא במקרה הומו או לסבית, רצוי שתצא מן הארון, כדי שיהיה לילדים המתלבטים דמות לחיקוי, עם מי להזדהות, וכדי שכל ההומופובים יבינו שגם האנשים הנערצים עליהם יכולים להיות הומואים, ולא יקרה כלום. זו גישת "היציאה מן הארון כדרך חינוכית".
מצידו השני של המתרס ישנם, לא רבים ככל הנראה, שמאמינים כי חייו הפרטיים של אדם הם עניינו האישי. מסיבה לא מובנת לי בזמן האחרון הפך המשפט "מה שאתה עושה בבית שלך במיטה שלך הוא עניינך" לסמן של הומופוביה. כאילו שהמילים "עניין פרטי" שקולות ל- "לא רוצים לדעת על הסטיות שלך". השארת החיים הפרטיים כפרטיים אינה נחלתם הבלעדית של אלו המסתירים מן הציבור את נטייתם המינית, אבל נראה כי כל מי ששומר בקנאות על פרטיותו, מיד נחשד בהומוסקסואליות.
שמעתי וקראתי כבר גם את המשפט הטיפשי: "רצית להיות מפורסם - תתמודד", אבל ישנם כאלו שפשוט לא אוהבים חשיפה יתרה. נכון, ישנן "חובות" ציבוריות החלות על מפורסמים צילומים יח"צניים, כתבות בעיתונים, מדי פעם פפרצי לרכילות, אבל מי אמר, למען השם, שחיי המין שלך חייבים להיות פתוחים וחשופים בפני כל? מדוע העובדה שאת/ה זמר/ת או שחקן/נית או סתם סלב (כמו הרוב) מצביעה על כך שיש לנו, הציבור, גישה לא מוגבלת לחדר המיטות שלך? אם זוג סטרייטים מפורסם יתראיין ויפרט בפרטי פרטים מה הם עושים במיטה ובאילו תנוחות, זה ייחשב שמילאו את חובתם למעריצים?
חברי קהילה יקרים אף אחד לא חייב לנו שום דבר! די כבר עם הנזיפות המטופשות במפורסמים שמסתירים את זהותם המינית. חשבתם אולי שישנן סיבות נוספות, מלבד הפחד לאבד קהל? אני, למשל, עדיין משתדלת שלא לחשוף בפני כל המשפחה את זהותי המינית. למה? ככה. כי לא נוח לי שכולם יידעו. ענייני הפרטי. אז מה? אולי לפעמים יש איזו סבתא שלא רוצים לאכזב ולצער (ומה לעשות שאנשים מהדור הישן מתאכזבים מחדשות שכאלו?), אולי יש בני משפחה שלא יקבלו כל כך טוב ויציקו להורים, ואולי הם פשוט לא רוצים ללכת ברחוב ושיצעקו אחריהם. יש אלף ושתיים סיבות שאנחנו לא יודעים, ולא ענייננו לדעת, מדוע מפורסמים לא יוצאים מן הארון. זו לא סיבה לנדות אותם ולכנותם בשמות. על הפעילות החינוכית וההסברתית של הקהילה, במקור, היתה אחראית האגודה, וכיום ארגון חוש"ן, או למעשה כולנו - אלו שכן יצאו מן הארון. אם סלב עושה את זה, זו תוספת נחמדה אבל לא יותר מזה.
נא להמתין...