צאו לי מהפריים טיים!

במקום להפנים את האידיאלים המגוחכים של "תעשיית היופי" עמוק עמוק, ובכך לתרום להרס החברה, כדאי שנבין מה קורה פה באמת. בזמן שאנחנו עסוקים בלשנוא את עצמנו, התעשייה הזו עושה הון על גבנו. המלקה נגד טקס מלכות היופי

אוחצ'ות יקרות, עם יד על הלב... מי מכן ראתה את טקס בחירת מלכת היופי? ברור... אף אחת לא!!!

רובנו מוכנות להודות ששמענו על הטקס בדיעבד, בחצי אוזן או אולי בשיחה מקרית בין "אוחץ', מה איתך?" ל"אוחץ', מה איתך את?", כשאנחנו נוסעות בקו 5 בדרך לאחד ממסעות השופינג ה"אינטלקטואליים" שלנו. שיחות שבדרך כלל מסתכמות ב- "חחח... איזו כוניפה בחרו בסוף... ההיא הייתה יותר יפה... אבל איזו שמלה מעלפפפת!"

אף אחד מאיתנו לא ממש רוצה להודות שאפילו בזפזופ מקרי בין ערוץ 8 לנשיונל גיאוגרפיק הוא נתקע, ולו בטעות, בפריים טיים של האטליז היחידי בו "מעט בשר - יותר מובחר", בשידור הישיר של ערוץ 2 (אלא איזה?)

אם התמזל מזלנו ולא נתקענו מול המקלט לאורך כל השידור, אז לפחות נעצור להתעדכן ב- 5 הדקות האחרונות של תחרות הבשר, ולו רק בשביל לראות את ההכרזה על מי ניצחה ומי לקחה את האוטו (C-4 חדשה יימח שמה).

אבל האמת? אנחנו רואים. כולנו רואים. ולא רק רואים, אלא גם מתעדכנים ומושפעים. אחרת איך תסבירו את הרייטינג הגבוה? או את העובדה שאתם זוכרים שמלכת היופי הייתה מספר 4? אחרת איך תסבירו את ההצלחה של תכנית ריאליטי מטופשת כמו ה"דוגמניות"?

גם אם כבר פיתחתם עור של פיל צרכני אל מול הפרסומות הגלויות של הפריים טיים, מגיע טקס בחירת מלכת היופי וכמו יתוש נצחי וטורדני, עושה לנו בית ספר לפרסום. מאחורי כליל השלמות האנורקטי שמבטיח להביא שלום עולמי מסתתרים להם מעצבי דעת קהל מסוכנים. לאיש לא ברור איך הם מצליחים להתחבא כל כך טוב מאחורי גופה שדופה ששוקלת 45 קילו, אבל עובדה. הם עושים את זה בהצלחה רבה כבר מספיק זמן.

מעצבי דעת הקהל, הלוא הם מממני התחרות, הלוא הם בעלי המאה, לא מסתפקים בפרסומות הרגילות של 30 שניות וגמרנו. הם גם בעלי הדעה. לעיתון "לאישה" ולתעשיית היופי יש את הפריבילגיה לקבוע עבור כולנו את אידיאל היופי לאורך שנים, ואז לשים אותו הכי רחוק שהם יכולים מהישג ידינו.

ולמה הם עושים לנו את זה?

א. כי הם יכולים.

ב. כדי שאנחנו, נטולי הגנטיקה המשובחת, נרגיש מכוערים. כן, קראתם נכון - מ כ ו ע ר י ם. תעשיית היופי מתעשרת ככל שההערכה העצמית שלנו הופכת נמוכה יותר.

רק כשנרגיש מספיק מכוערים ושמנים ניכנס למשטר דיאטה אובססיבי, נקנה כדורי הרזיה, תחתונים מחטבים, תיונים משלשלים ומנוי לחדר כושר ונחפש כל פתרון שישיל מאיתנו את הקילוגרמים המיותרים (גם אם הם לא באמת מיותרים).

רק כשנרגיש מספיק מכוערים וזקנים נאלץ לקנות קרמים בכמויות, מסיכות מסריחות ומשחות שלא באמת עובדות, נטשטש גם את קמטי ההבעה שלנו במייק-אפ וקונסילר, נצבע את שני החוטים הכסופים בשיער בצבע עמיד ומלא ברק (לאורך כל היום...).

רק כשנרגיש מספיק מכוערים נחפש בכל סוף שבוע את ההצעות הזולות של סרנגה בעיתון, קוסמטיקאית שמורידה בלי להכאיב, חזיות פוש-אפ, ליפגלוס, ליפסטיק, מכשירי עינוי קטלניים מערוץ הקניות והרשימה עוד ארוכה.

חושבים שאני מגזים? אז איך אתם מסבירים את ארון המקלחת הממוצעים, שלא מביישים שום מעבדה מקצועית של ד"ר פישר?

פס ייצור היופי לא רק מעשיר את כיסיהם של אותם מעצבי דעת קהל, כי אם גם מעסיק את עולם בריאות הנפש. אנורקסיה, בולימיה ושאר הפרעות אכילה, המאפיינות אך ורק חברות מערביות-קפיטליסטיות, תופסות תאוצה, כאחת מן החברות האלה, גם אצלנו. בתור אחד שעובד במחלקה לבריאות הנפש, אני יכול להגיד ולהעיד שהנתונים מאוד מדאיגים. נערות שאיבדו את שפיותן, את נעוריהן ואפילו את חייהן, רק כי רצו להיות דומות לאותה דוגמגישה אהובה. וזה לא מצחיק. וגם לא נוצץ.

רבותיי, הגיע הזמן שהם ייקחו אחריות! הגיע הזמן שאנחנו נתפכח!

נכון שאנחנו עם לפחות שלושה מיליון גנים פחות משובחים ממלכת יופי ממוצעת, אבל נראה לי שאנחנו גם יכולים לפעול יותר בחוכמה מאיך שהיא פועלת. במקום להפנים את האידיאלים המגוחכים של "תעשיית היופי" עמוק עמוק, ובכך לתרום להרס החברה, כדאי שנבין מה קורה פה באמת. בזמן שאנחנו עסוקים בלשנוא את עצמנו, התעשייה הזו עושה הון על גבנו. ואנשיה ימשיכו לעשות זאת, עד שלא נצביע, בשלט ובכיס, אחרת.

אני לא אראה את הטקס גם בשנה הבאה. סביר להניח שבמקום זה, אעדיף לראות תוכנית על הפרעות אכילה בערוץ 8 . מה שבטוח הוא שגם בשנה הבאה כולן באותו טקס יהיו "יפות" ו"חכמות". אבל זוכות אמיתיות יש רק מסוג אחד: חברות הקוסמטיקה שנותנות את חסותן לאירוע.

הטור מוקדש לגב' לובריקנט, היפה מכל.

נא להמתין... נא להמתין...