לזכרו של חלוץ

במלאות 202 שנים להולדתו של הנס כריסטאין אנדרסן, מלקת הביצה כותבת הפעם על הסופר שרצה להיות זמר ורקדן, לא נכנע לתכתיבי החברה חינך לסובלנות כלפי הומוסקסואליות, ומציעה גירסא קווירית ל"בת הים הקטנה"

בשבוע הבא ימלאו 202 שנים להולדתו של מחבר אגדות הילדים הידוע, הנס כריסטיאן אנדרסן. בשל קישורו לעולם הילדים הרך, חוקרי הספרות ממעטים לפרט על הביוגרפיה אמיתית של אנדרסן, ובהתאמה רבים מהם מנסים לטשטש את הסיפורים האוטוביוגרפיים שעומדים מאחורי אגדות הילדים הידועות שלו, בהן "הברווזון המכוער", "בת הים הקטנה" ואחרים. חלק מהם טוענים שהוא היה סטרייט. לאחר בדיקה מעמיקה, גיליתי שלא רק שהוא לא היה סטרייט, אלא שהוא היה הומוסקסואל, ולא סתם הומוסקסואל, כי אם אוחץ' נשי לא קטן - דבר שהיה בהחלט נדיר באותה התקופה.

בניגוד לסיפוריהם הרדודים והשוביניסטיים של האחים גרים, סיפוריו של אנדרסן הם בעלי מוסר השכל מעמיק, וכוללים ביקורות נוקבות על החברה האנושית. אנדרסן ידע שילדים מושפעים רבות מהתרבות סביבם, וככל הנראה ניסה להשתמש באגדות הילדים שכתב ככלי לקידום החינוך והסובלנות.

אנדרסן נולד בדנמרק, התייתם מאביו בילדותו, וכבר בגיל 11 נשלח לעבוד בבית חרושת. שם לא הפסיקו לצחוק על כיעורו ועל נשיותו המתפרצת. האוחץ' הצעיר לא הצליח להשתלב בעבודת כפיים ועזב, בסופו של דבר, את המפעל. במקום עבודת החרושת, הוא בנה תיאטרון בובות והתחיל לתפור בגדים ושמלות. כך או כך, חלומו האמיתי היה להפוך לרקדן או זמר. על זה נאמר: "אוחץ', מה איתך?". כשהיה בן 14 החליט לנסות להגשים את חלומו. לשם כך, נסע אנדרסן לבדו עם מעט כסף לקופנהגן, התל אביב של דנמרק, עיר בה לא הכיר איש. לאחר ניסיונות כושלים רבים בתחום השירה והריקוד, התייאש אנדרסן ופנה לכתיבה.

בגיל 17 הוא כבר כתב את מחזהו הראשון. לאחר שהמחזות והאגדות שכתב התפרסמו בארצו ובעולם כולו, הפך לאחד ממכובדי דנמרק ואף הוענקו לו תארי כבוד שונים, בהם התואר "יועץ המדינה". מילד דחוי ושנוא הפך הנס שלנו למבוגר מוערך, מכובד ומקובל בעיני כל, אפילו בקרב בעלי המעמד הגבוה, מלכים וראשי מדינה.

חוקרי ספרות סוברים כי סיפוריו של אנדרסן הם אוטוביוגרפיים. למען האמת, לא צריך להיות מומחה כדי לראות את הדמיון בין סיפור חיו לבין סיפורו של הברווזון המכוער אותו כתב. קשה גם שלא לראות את הדמיון בין סירובו המתמיד של אנדרסן להתחתן לבין סירובה העיקש של אצבעונית להינשא. אצבעונית בוחרת לברוח מהצעות הנישואים הכפויות באמצעות פרפר או ציפור סמליים, המביאים אותה אל חופש הבחירה המיוחל. אנדרסן ואצבעונית מתעקשים שלא להיכנע לתכתיבי החברה התובעניים, הדורשים חתונה גם אם היא לא באה מאהבה.

בת הים הקטנה - הגירסא הקווירית

כאשר אנדרסן ניסה לחנך לסובלנות כלפי הומוסקסואליות, הוא נתקל בהתנגדות. סיפורו "הפעמון", המתאר התאהבות בין שני נערים, נדחק הצידה. אך אנדרסן לא ויתר להתנגדויות אלה בקלות. לאחר שהתאהב בחברו הסטרייט, אדוארד קולין, הוא מחליט לשבור את השתיקה. אלא שהפעם הבין שעליו לפעול בדרכים מתוחכמות יותר.

במקום לספר על אהבה חד-צדדית בין הומו לסטרייט, אנדרסן בחר לספר הפעם על אהבה בין גבר ליצור מיתי בעל מיניות מטושטשת. זנב הדג של בת הים הקטנה מכסה את איבר מינה, ודה פקטו, מונע מבעדנו לשייכה למגדר כלשהו באופן מובהק.

הסיפור מספר על בת ים המאוהבת נואשות בנסיך אנושי אותו היא מצילה מטביעה. הנסיך מתיידד עימה כאשר היא בתחפושת אנושית, ורואה בה ידידת אמת. זאת אף על פי שהוא אינו יודע את שמה או את זהותה האמיתית. הוא גם מרבה לנשק ולחבק אותה, אך הוא אינו אוהב אותה בצורה אירוטית, וגם מעולם לא מעלה בדעתו להינשא לה. לבסוף, אותו בחור מתאהב באישה אמיתית, ובוחר להתחתן איתה.

כאשר חברת "וולט דיסני" ראתה שהסיפור על בת הים הקטנה לא נגמר בחתונה, היא החליטה לשנותו לגמרי, ועוד בנוסחת האושר של "אגדות האחים גרים". אם אנדרסן היה רואה את סרט הקולנוע שעשו מסיפורו, ודאי היה מתהפך בקברו. החלטתי להקדיש את הטור לזכרו של אנדרסן. חשוב לי לתת זווית נוספת לגרסה המקורית, כפי שייתכן שהוא עצמו היה רוצה מאוד שיזכרו.

ב"בת הים הקטנה" ישנם יצורים מיתיים שונים, וניתן להעניק לכל אחד מהם משמעות חברתית-קווירית שונה. בני האדם הינם הסטרייטים, אלה החיים בגלוי, ללא כל בושה, על היבשה. בני האוויר, דמויות בלתי נראות העשויות אוויר, מסמלים את ההומואים שיצאו מהארון באותה התקופה. הם אמנם חיו בגלוי, אבל החברה לא הייתה מוכנה "לראות" אותם בכלל, ומבחינתה - הם לא היו קיימים. אחרונים חביבים הם בני הים, המייצגים את ההומואים הארוניסטים, אלה החיים בסתר, נחבאים בין גלי הים. 

נא להמתין... נא להמתין...