כוחנו באחדותנו, ובהתנדבותנו

אם כבר לתעל את הכוחות שלנו, אז למה לא עבור הקהילה אליה אנו שייכים? מעכשיו הבחירה בידיכם: לבזבז הרבה כסף על מסיבה של שירזי בשישי בערב או להעביר הרצאה בחוש"ן פעם בחודש

כשנכנסתי לעולם הגייז, הדבר היחיד שראיתי היה תרבות המועדונים, המהולה באווירת סקס וסמים. באופק לא נראו אהבה, זוגיות או כבוד. המבוגרים הצטיירו באותו עולם כבזויים ונלעגים. המסר שהפנמתי היה "אין עתיד להיות הומו". היום אני מבין שחיפשתי משהו אחר. הייתי זקוק לחוויה אחרת, נעימה יותר. את החוויה הזאת מצאתי רק כשגיליתי את הקהילה.

בחרתי בחג הפסח, החג בו עם ישראל הפך לקהילה, כדי לכתוב קצת על המשמעות של המילה הזו. תמיד היה נראה לי מוזר שבכל פעם בה אני כותב את המילה "קהילה" בהקשר של אוכלוסיית ההומואים, הלסביות, הבי והטרנס מציפות את הטוקבקים תגובות... איך אומר בעדינות? ביקורתיות.

"מלקת הביצה היקרה, איך, בטפשותך, את עדיין מעזה להגדיר את הגייז המנוכרים כ'קהילה'? נכון שלגייז קיים מכנה משותף, אבל זה עדיין לא הופך אותנו לקהילה. אנחנו רחוקים אלף שנות אור ממצב בו שיתוף הפעולה בין החברים יהיה חזק דיו כדי לטעון שיש פה בסיס כלשהו לבנות משהו".

עוד מעט אני אתייחס לטיעון המופיע בסוף התגובה, אבל קודם אני רוצה לסקור את ההגדרות המילונית למונח "קהילה":

1. קבוצת אנשים הגרים באזור גיאוגרפי מסוים, תחת אותו שלטון.
2. קבוצה שחבריה הם בעלי עניין משותף.
3. קבוצת בעלי עניינים משותפים (אינטרסים ו/או דעות), הפריה הדדית והרגשת שותפות.
4. קבוצת פרטים שיצרו קשרים חברתיים הפועלים בגבולות מסוימים ויש להם מאפיין, רצון או עניין משותפים.
5. קבוצה חברתית בכל גודל שחבריה חיים במקום מוגדר והם בעלי מורשת תרבותית והיסטורית משותפת.

כמו שניתן לראות, גם מבחינה טכנית לא חייבים לפעול באופן גורף כדי להיקרא "קהילה". קהילה יכולה להיות קבוצת בעלי עניין משותף, ובהדרגה יכולה גם להגיע עד לרמה של שותפות מלאה.

"יופי, אריאלה! אפשר לסמן וי על הטיעון שלך ואפשר לכנות את הגייז 'קהילה'. אחלה! זה עדיין חסר משמעות עבורי. זה עדיין לא משכנע למה אני צריך לראות את עצמי חלק מקהילה כלשהי, בעיקר אם אני לחלוטין לא מרגיש צורך בה".

למרות השוני בהגדרות הקהילה, המשותף לסוגי הקהילות הוא הרגשת הזהות של חברי הקהילה. זו יוצרת תחושה שהאדם אינו לבד. אני מציע שנחזור שוב אחורה, לשיעור הבסיס בסוציולוגיה, ונתרענן בידיעה כי בני אדם צריכים מסגרות קהילתיות כי אנחנו יצורים חברתיים, כי קהילתיות מקנה לנו ביטחון וכוח וכי השתייכות לקהילה היא חלק מהטבע האנושי ומהצרכים הבסיסיים שלנו.

כבר במחקרים הסוציולוגיים הראשונים הבינו את הצורך העז של האדם בחברה ובקהילה. דורקהיים, סוציולוג צרפתי מסוף המאה ה- 19, אחד מאבות הסוציולוגיה, ניסה באחד ממחקריו להבין מהם הגורמים המנבאים מצבי דיכאון והתאבדות. הוא מצא שככל שהקשר שלך עם הסביבה הטבעית שלך חזק יותר, כך הסבירות שתחוש יותר שייך ולא תרצה לעזוב גדולה יותר.

הרצון שלנו להשתייך לקהילה כלשהי הוא ממש כמו הרצון שלנו לאכול או לשתות, או ממש כמו כל רצון טבעי - אנושי אחר. כמובן שלא כל אוחץ' ובוץ' חייב/ת לעזוב אוטומטית את שאר הסובבים אותו/ה ולנהור לחברתם של גייז ולקהילה הגאה. ברור שלכל אדם יש מרכיבים נוספים בזהות ויש לו עוד מעגלים חברתיים, מעבר לאלה הגאים.

באמת שניסיתי, אבל לא הצלחתי לרדת לסוף דעתם של אלה המתנגדים לראות בחברי האוכלוסיה הגאה כבני קהילה אחת. ובכל זאת, אני מניח שזה נובע משלוש סיבות, ואלה הן:

1. הומופוביה עצמית - מה פתאום שהעיסוקים המיניים שלי יהפכו למרכיב משמעותי בזהות שלי? כמובן שלא האקט המיני הוא המרכיב בזהות שלך, אלא היחס של החברה בשל אותו אקט מיני. מי שרוצה הרחבה מוזמן לפנות לטורים הקודמים שלי, שם כבר כתבתי על זה.

2. נראות - התרבות הקהילתית הגאה נתפסת כתרבות של מסיבות, מין מזדמן, אינטרנט ושוק בשר. אנשים רבים מדירים עצמם בשל כך מה"קהילה". התרבות הזאת בטלה בשישים ביחס לאחוז הקהילה בישראל (כמה קלאברים או מנויים לאטרף-דייטינג יש לעומת כמות הגייז בישראל? אפילו לא עשירית).

3. הנטייה שלנו לבחור בדרך הקלה - במקום לפעול בצורה אקטיבית ולשנות, הרבה יותר קל לקום וללכת. הרי לכל אחד יש מעגלים חברתיים מעבר לקהילה הגאה, אז ניתן להתחבר אליהם.

"סבבה, אריאל. הבנו - יש קהילה גאה. מה אני צריך את זה? למה זה חשוב בכלל?"

זה חשוב כי אין לנו ברירה אחרת. הסיכוי היחיד שלנו לשנות את החברה הוא כקהילה. אמנם אנשים פרטיים השיגו הישגים מרשימים, אבל אלה יהיו תמיד נקודתיים. הסיכוי לשנות את התפיסה הכללית של החברה לגבי גייז יהיה כשאנחנו, כקהילה, נתבע את הזכויות שלנו.

נא להמתין... נא להמתין...