איחולים קהילתיים

מלקת הביצה מוקסמת מתהליכי חשבון הנפש וההתאחדות שיש בחגי תשרי, ומאחלת גם לקהילה לעבור תהליכים דומים, שבמסגרתם נדע לשתף פעולה אחד עם השני, לקבל את השונה בקהילה, להיות פחות נבזיים ויותר מעורבים

מאחורי החגים היהודיים עומד רעיון מאוד יפה. זוהי תקופה מצוינת לבקר את עצמנו ולהציב יעדים חדשים. בתחילתם, ראש השנה, אנחנו פותחים שנה חדשה, לאחר מכן, יום הכיפורים, עוברים לאווירה של חשבון הנפש, ומסיימים באיחוד כוחות של משפחות, חברים, קהילות ואולי אפילו עם, תחת קורות הסוכה (סוכות) וסביב חגיגות סיום קריאת התורה ותחילת קריאתה מחדש (שמחת תורה).

לא יזיק גם לנו, כקהילה, לעבור תהליכים דומים. לכן, גיבשתי מספר איחולים, תקוות ואולי אף יעדים עבורנו, כגייז. תמצתי כל פסקה במשפטים השגורים בפיה של חברתי היקרה, מלכת הדראג קסנדרה.

"את אישה ואת אישה ואת אישה" - יותר שיתוף פעולה בין הומואים ללסביות

אמת, לסבית ממוצעת לא תפתור לי את בעיית החרמנות, והומו ממוצע הוא עדיין גבר שהפנים תפיסות שוביניסטיות. אבל, בנות - מספיק להתמקד בשטויות! נכון שקיימת שונות בין הומואים ללסביות והפערים בינינו די גדולים, אבל המכנה המשותף שלנו עולה עשרות מונים על כל הפערים גם יחד. בז'רגון המקצועי, המשותף בינינו נקרא הומופוביה. המחיר שלה הוא פשוט מאוד: אם נתפצל - נהיה חלשים יותר.

"טוב לך איתו? אל תדאגי, זה יעבור..." - יותר נראות של זוגיות הומוסקסואלית

ברור לי שזה לא נכון שאין דבר כזה זוגיות הומוסקסואלית ושזו רק סטיגמה. יש במדינה שלנו זוגות רבים של גברים. גם ברור לי שקיימות צורות חיים נוספות, מעבר לזוגיות. הבעיה מתחילה בנראות, או, יותר נכון, בהיעדרה. כי נראות יוצרת את התרבות הרווחת. אם אין נראות של זוגיות או צורות חיים נוספות, למעט תרבות של סיפוק יצרים - אז התרבות שתתפתח בקהילה תהיה בהתאם. סטוצים זה אחלה ולפעמים גם כיף לא נורמלי. הצרה הגדולה היא שעלולים להיתקע שם.

כאן, יש לי גם בקשה לנשואים: נכון שהביצה מסריחה, אבל תראו את עצמכם, כדי שהסירחון הזה יתחיל להתפוגג. כי אם לא תעשו כן - התפיסה והתרבות הנוכחיות תתקבענה כבלעדיות.

יש לי גם בקשה לסטוציונריות: תפסיקו לחשוב מהזין, תפסיקו לפחד מהמילה "מחויבות" ותתחילו להתמודד עם הרגשות האמיתיים שלכן. בקצב הזה, בעוד כמה שנים תהיו כמו אותן ויאז'ות אותן אתם דוחים מדי שבוע במסיבות.

"לפעמים אני בטוחה שאימא שלי היא בעצם דראג-קווין" - גם אנחנו יכולים להיות הורים

זה בסדר לא לרצות מלכתחילה להיות הורים, אבל זה מגוחך לרצות ילדים ולוותר על זה כי אנחנו הומואים. אחיותינו הלסביות כבר הפנימו מזמן שיש די והותר ערוצים נגישים להורות הומוסקסואלית, ועכשיו תורנו.

מה גם שאני מזועזעת בכל פעם מחדש כשאני שומעת משפטים, כמו: "אבל אני לא רוצה לפגוע בילדים שלי... הרי יצחקו עליהם". ראבאק, כמה הומופוביה הפנמתם? אני בטוחה שהורים אתיופים וערבים לא חושבים כך על הילדים הפוטנציאליים שלהם. ותאמינו לי שבמדינה הזאת, לילדים שלהם יהיה קשה הרבה יותר מלילדים שלנו.

"הבאה להרגך, השכימי להרגה, ויפה שעה אחת קודם" - יותר נוכחות ומעורבות

מוגזם לבקש את זה? חבר'ה, כאשר רומסים את זכויותינו, הייתי מצפה לתגובה אדפטיבית יותר משתיקה רועמת. למשל נושא מצעד הגאווה בירושלים, או האפתיות שרווחה כשרצו (ולא הצליחו, בסופו של דבר) להוציא אותנו מחוץ לחוק הירושה והסירוב לבטל את שלילת הזכות שלנו לתרום דם. עצוב לראות את המספר הרב של הומואים תל אביביים הפוקדים את המסיבות ומקומות הבילוי לעומת ההומואים המעטים שטורחים להזיז אצבע בכל פעם שמישהו מפלה אותנו במדינה הזאת.

"יש טאך, ויש טאך-טאך-טאך" - יחס מחבק לשונות בקהילה

למה אנחנו לא מסוגלים פשוט ללמוד מהנזקים הנגרמים בשל השנאה המופנית כלפינו, ולהתחיל להיות סבלניים כלפי מיעוטים בקהילה שלנו (טרנסג'נדרים, דתיים ואחרים)? אם אני רואה הומו דתי, זה לא אומר שאני צריך להאשים אותו בכל פשעי הדת. וכן, יותר קל לסטרייטים לקבל גייז מאשר טרנסקסואלים, אבל זה לא אומר שגם אנחנו צריכים לאמץ את התפיסה הזו. להזכירכם, עד לפני שנים לא רבות גם הומואים היו נחשבים לחולי נפש.

אנו מתנצלים: עקב תקלה טכנית המשך הכתבה אינו זמין לקריאה. 

נא להמתין... נא להמתין...