משהו ישן וטוב

מלקת הביצה גילתה שבכל הקשור לזוגיות, הידבקות לערכים המסורתיים היא היא הפיתרון האולטימטיבי. ובהתחשב במצב הלא טוב במיוחד של הזוגיות בקהילה, היא מציעה לנו כמה פיתרונות מסורתיים - מעשיים למצב

לפני זמן מה פורסם כאן, ב- GoGay, ראיון שערכתי עם דנה אינטרנשיונל במהלך צילומי הקליפ שלה ושל עידן יניב, "סרט הודי". דנה דיברה בראיון על הקליפ החדש, על תקרית "מר בימאית מולכו", על איידס, על הקהילה הגאה בארץ ועל זוגיות בין גברים. בעיניי זה היה ראיון הורס, מצחיק, פרוע, פרובוקטיבי, ייחודי, סאטירי ושנון.

אחרי שצפיתי בו בפעם המאה, ואחרי שסיימתי להתגלגל מצחוק ולסנן "איזו מלכה" בכל פעם מחדש, ראיתי בראיון הזה לפתע משהו מאוד עצוב. דנה הביעה בו תסכול מאוד גדול על היעדרה של אופציית הזוגיות בקהילה ההומוסקסואלית בישראל. "אין זוגיות, גברת", היא נזפה בי בדרכה הייחודית. "תצאי מהאשליה".

בהתחלה לא ייחסתי לדברים האלה חשיבות, וראיתי בהם אפילו עיוות מסוים של המציאות. "האנשים מסביבה הם בעיקר הומואיות קלאבריות", פטרתי את דבריה בהינף יד. והרי זה ידוע ש"מי שמסתובב עם שניצלים, סופו לטבוע בפירורי לחם".

דו-שיח עם עצמי

אז נפל לי האסימון: "אוחצ'ה, לפני שאת ככה מנפנפת את הדברים שלה", הרהרתי ביני לבין עצמי, "מתי בדיוק הייתה לך זוגיות יציבה לאחרונה? את יודעת מה? עזבי זוגיות. מתי בכלל יצאת עם גבר לאחרונה?"

"האמת היא שלפני די הרבה זמן", המשכתי את השיחה ביני לבין עצמי. "הרבה מאוד זמן... מממ... שנה וחצי, אולי שנתיים?"

כן, עברה יותר משנה וחצי מאז הפעם האחרונה בה יצאתי עם גבר. אל דאגה, בנות, זה לא נבע ממסכנות או מתוך אילוץ כלשהו, אלא מבחירה נטו.

את ההחלטה עשיתי ברגע שמיציתי את פרויקט "חבר לחורף". "הפעם אתה הולך לחפש משהו איכותי, עם מישהו יציב, שמעוניין ומסוגל לאהוב ולהעניק קצת מעבר", הודעתי לעצמי. וכן, כל אותם המחפשים "שרירי ומצוייד לקשר רציני" לא ממש עונים על ההגדרה הזו.

סקס מעולם לא היווה בעיה עבורי. למזלי, אלוהים ברא אקסים. כך המשכתי להיות נחושה בדעתי: "אולי זה ייקח קצת זמן, אבל לפחות הפעם - לקשר יהיה סיכוי לעבור את החודשיים-שלושה".

לא טומנת ידי בצלחת

בנקודה הזו חשוב לי להדגיש שאני מתנדבת במספר ארגונים של הקהילה, מפיקה ליין גייז די מצליח בפריפריה, הבילויים שלי הם, לרוב, במקומות של גייז, יש לי כרטיס פעיל באטרף (היו תקופות שהיו גם שניים). למרות המפורט לעיל, מבלי שהפסקתי להבין מה קורה סביבי, חלפו להן כמעט שנתיים בהן לא היה לי ולו דייט אחד.

הדשא אצל השכן לא ירוק יותר

"אוחצ'ה, אולי הבעיה בך?", המשכתי עם החקירה העצמית. "אולי...". אלא שבמבט חטוף על כל החברות ההומואיות שלי, ובכלל על כל מה שאני רואה מסביב - גם שם המצב לא נראה מזהיר במיוחד. או שהן רווקות כמוני או שהן בזוגיות שלדעתי לא הכי בריאה, וממש לא הייתי רוצה להיות באחת כזו. לעומת זאת, בקרב חברותיי הלסביות, הרוב המוחלט נמצא בזוגיות ארוכת טווח. בעיניי, קשרים אלה הם מאוד בריאים, ובהחלט יכול הייתי לראות את עצמי ביחסים כאלה. אלא שאז אני נזכרת שזה גם אומר ללקק כוס, ואז אני מיד מתאפסת ומוותרת על העניין.

אין ברירה, בנות. אם אנחנו רוצות זוגיות בריאה, אנחנו חייבות לשנות אסטרטגית לחימה. עם כל הכבוד לפוסט-מודרניזם ולמתירנות המינית, בכל מה שקשור לזוגיות וליציבות בחיים - הגישות האלה לא ממש מוכיחות את עצמן. החלטתי שפה אני חוזרת למסורת ולשורשים. בדיעבד, אני רואה הגיון פסיכולוגי עמוק מאחורי ההחלטות שעשו כבר לפני 2,000 שנה. בחנתי לעומק את הסוגיה, על היבטיה השונים, ולהפתעתי גיליתי שמסורת ופמיניזם פעמים רבות הולכות יד ביד. וכך אנחנו צריכות לנקוט.

אז, הנה כי כן, חשבתי על כמה דברים רווחים בקהילה בענייני היכרויות ודייטים למיניהם, ועל הדרכים המסורתיות לפתור אותם:

מקומות להיכרויות

דרכי ההיכרויות של הקהילה הגאה הוכיחו את כישלונן המוחץ. נכון שפה ושם אפשר לראות איזה זוג שהכיר באטרף או במסיבה, אבל, תעשו לי טובה - איך אפשר לפתח עניין בבן אדם כשכל מה שיש מסביב זה אווירת סקס מהולה במוזיקה קצבית וריח של גראס?

באטרף המצב חמור עוד יותר. אתרי ההיכרויות והצ'טים מציגים את האדם כאוסף נתונים ומשטיחים את האישיות שלו. איך אפשר לפתח משהו עם עומק כשהאדם שמולך מצטייר כרשימת מכולת ותו לא? ובארגונים הוולונטריים - כל הטובות כבר נשואות. תאמינו לי.

אנו מתנצלים: עקב תקלה טכנית המשך הכתבה אינו זמין לקריאה. 

נא להמתין... נא להמתין...