נובלה ללקרדה

ספר הביכורים של ססיליה צוקים, "כמו דג מחוץ למים", משול לשיחת רכילות ארוכה ומעניינת עם חברה טובה ואהובה במיוחד. אמנם אין לו אמירה ספרותית מיוחדת, אבל הוא בהחלט ישרוף לכם כמה שעות

כמו דג מחוץ למים - ססיליה צוקים. צילום: עטיפת הספר.

"כמו דג מחוץ למים" הוא ספר משעמם למדי של אשה מעניינת מאוד. ססיליה צוקים, המחברת בעלת השם האמיתי שנשמע הכי בדוי, מתחילה את דרכה כשהיא בת חמישים וארבע, לבדה בעיר זרה, בארץ לא מוכרת, מרגישה לא אהובה, לא רצויה. היום, שש שנים אחרי, סיסיליה בת השישים היא אישה פופולארית, אהובה ומוכרת, שמבלה ימים ולילות במקומות הבילוי של הקהילה ההומו-לסבית, תמיד מוקפת בחברים הומואים שטופחים על האגו ומכריחים אותה לחייך ולרקוד בלי לעשות יותר מדי חשבון למוסכמות.

את סיפוריהם האישיים של חבריה, בהם שזורים רסיסים מסיפור חייה הדרמטי, מביאה סיסיליה בספרה. לכאורה, המצע האולטימטיבי לספר מרתק - סיפורי חייהם של הומואים מתחבטים ומתלבטים, קרועים בין הרצון לחיות חיים חופשיים, לבטא את מי ומה שהם - לבין החברה הכובלת, המוסכמות, הקשיים האוביקטיביים של הקיום היומיומי הכמעט בלתי נסבל, בעיר שלא שוכחת ולא סולחת. צוקים בחרה להביא דווקא את הסיפורים הפחות אופטימיים, יותר כואבים, אלה שקשה לקרוא ולא כל כך כיף להזדהות איתם - בחור מסומם, גבר הנגרר למערכת יחסים עם אישה בעל כורחו, קוקסינל קטין, גבר מתאבד, מציצן סוטה ועוד דמויות אפלות, כמעט מדכאות.

הספר הוא סמי-ביוגרפיה של אנשים שונים שעברו בחייה של המחברת ושהשפיעו עליהם. האלמנטים הספרותיים בספר מעטים - אין כאן שימוש במטאפורות מורכבות, אין כאן אמירה ספרותית או סגנון מסוים הראוי לבחינה והתייחסות. הסיפורים נקראים כמעט באותה צורה שבה צוקים סיפרה אותם - כמעט בנשימה אחת, עם תיאורים צבעוניים של הרקע העוטף את הסיפור, פה ושם רמיזות מטרימות של הצפוי להתרחש. בתוקף כך, מדובר בספר מאוד חוויתי, אפילו אישי מאוד, שמבחינה ספרותית אין לו זכות קיום. אם זאת, מדובר בספר שמעניין וכיף לקרוא. כתיבתה של צוקים, על אף היותה בעייתית משהו (ומייד אפרט), היא קולחת. השימוש בשפת היומיום, יחד עם תיאורי מקומות ואנשים שכל אחד מאיתנו מכיר וראה בהזדמנות זו או אחרת, הופכים את הספר למעניין באופן מסוים. כמו הצהובונים, המספרים את קורות האנשים המוכרים בחברה, כך גם הספר, השוטח את סיפוריהם של אנשים מפוברקים מביא סיפורי חיים אמיתיים מורכבים לידי מסכת אחת.

קריאת הספר מספקת צרכים מידיים ובסיסיים, ממש כמו יצר המציצנות הקיים בכל אדם באשר הוא - ההצצה לחייהם של אנשים, לאינטימיות העמוקה ביותר של נפשם, דרך ילדותם ומשפחתם, הרגלי המיטה שלהם והעדפותיהם וכלה באופן שבו הם מנהלים ומסיימים את חייהם בחלק מהמקרים - הצצה זו היא לב ליבו של הספר. צוקים מהלכת בעדינות על החבל הדק שבין תיאור עלילתי גרידא לבין הטפת מוסר. בנסיונותיה לשמור על סטאטוס קוו, מתפתה המחברת להטמיע בספרה אלמנטים חינוכיים לעוסים למדי. "חייך והיה מאושר במה שאתה" הוא המוטו של הספר, ועם כל הכבוד לסיפורים המדכאים והמרשימים במלנכוליות שלהם - יש גבול לכמה שמאלץ אפשר לאכול. אם זאת, מרבית מקרי הקצה בספר חוזרים בהם מההטפה המתבקשת, ומביאים את הסיפור כמות שהוא. העלילה, במקרים רבים, עשויה להיות שטוחה מדי, לפעמים אפילו משעממת - אבל האופן שבו הדברים מובאים, כמו גם הפיקנטריה הרכילותית שבעניין, מעלה את מפלס העניין והופכת את הספר לנחמד לקריאה.

שפת הספר בעייתית מאוד. ישנם מקומות בהם המחברת מעדה בלשונה, ושגיאות אלה נעלמו משום מה מעיני ההגהה. עובדה נוספת ומוזרה שמשכה את תשומת לבי בזמן הקריאה הייתה חוסר הקשר התמוה בין משפטים שונים - לעתים נדמה שהרצף הסיפורי אינו נשמר ושהעברית עצמה (פרט טכני מאוד - אך בעל חשיבות מכרעת) איננה נכונה. בדיעבד הסתבר כי צוקים כתבה את הספר באנגלית, מאחר והיא מתקשה בעברית ואינה דוברת את השפה ברמת שפת אם, והספר תורגם לאחר מכן לעברית על ידי הוצאת הספרים. חלק ניכר מהפגם בהנאה של קריאת הספר, רובו ככולו, נובע דווקא מהעברית הקלוקלת והמרגיזה. שגיאות ניסוח ותחביר, כמו גם שגיאות פיסוק, יכולים להרוס את כל הכיף מספר טוב. ולצערי, זה המצב בספר זה.

השימוש המוגזם במשפטים קצרים, משוללי ייעוד ומטרה, קוטע את המשכיות הסיפור. כמעט כל פסקה מורכבת ממשפטים קצרים וקטועים המחייבים את הקורא לעצור משטף הקריאה אפילו בניגוד לרצונו. עובדה טכנית זו משפיעה פיסית על צורת הקריאה והורסת, לפעמים לחלוטין, את המרקם העדין שבין רעיון לבין יישומו באמצעות המילים. עבודת התרגום שנעשתה היא מסורבלת, חובבנית והרסנית - וללא ספק נעשה עוול של ממש למחברת ולסיפורים.

האם תרגום נכון של הספר היה הופך אותו לטוב יותר? אני מעריך שכן. שכשבאים לכתוב על ספר מסוים, יש לכלול בשקלול הסופי את כל המרכיבים שהפכו את הספר למה שהוא - על כן קשה מאוד להתעלם מהתרגום הקלוקל ולהתבונן ברעיונות בלבד, שהרי שפת הספר והתנהלותו הם המכתיבים את הצלחתו או אי הצלחתו - במודע או שלא במודע. למרות שמדובר בסיפורים מעניינים מאוד, הכתובים בצורה טובה עם ייסוד רחב להצלחה, החלוקה למקטעים קצרים מדי, עם חלוקה בלתי הגיונית בין מוקדי התוכן במשפטים הופכת את הספר לקשה לקריאה.

בימי החורף הקרים יהיה נחמד לשבת מתחת לפוך עם "כמו דג מחוץ למים", לקרוא את הסיפורים הקצרים ולחשוב על המציאות האחרת שמאחורי האנשים שאנו פוגשים לפעמים. סיפורים של חיים שלא ידענו אפילו על קיומם, על קשיים שלא חשבנו שיכולים להתקיים, על פחד, ובעיקר - על בדידות.

ססיליה צוקים, "כמו דג מחוץ למים"
הוצאת אסטרולוג, 2001
173 עמודים

תגיות
נא להמתין... נא להמתין...