פסיקה ברשלנות, גם של הקהילה

בהחלטה להקל בעונשו של ישי שליסל, נתן בית המשפט לגיטימציה להומופוביה, ולאיש בקהילה זה לא היה אכפת. תמשיכו ככה, הומואיות יקרות. נראה לאן נגיע...

היה לי מאוד עצוב לקרוא בשבוע שעבר שישי שליסל, שדקר שלושה משתתפים במצעד הגאווה בירושלים בשנת 2005, קיבל הקלה בעונשו, וזה קוצר בשנתיים. עונשו המקורי היה 12 שנות מאסר, עם אופציה לניכוי 1/3 על התנהגות טובה, וכעת עונשו עומד על 10 שנות מאסר, עם אותה אופציה לניכוי 1/3 על התנהגות טובה.

ומה הייתה הסיבה לכך שעונשו הוקל? השאלה טובה, התשובה קצת פחות. ובכן, קוראים יקרים, שופטי ישראל הקלו בעונשו של שליסל רק כי אחת הנדקרות לא ראתה שהוא דקר אותה. בגלל זה קבעו השופטים החכמים שלא נעשה כאן ניסיון דקירה ממשי, אלא מדובר "רק" ברשלנות. די לקרוא את דברי בית המשפט עצמם בפסק הדין כדי להבין זאת: "יתכן ומדובר ב-'תוצר לוואי', לא היה זה בטוח לקבוע כי היה למערער (שלא לומר המעורער הערה שלי, א.כ) יסוד נפשי של מחשבה פלילית".

הגיוני מאוד... לא? בן אדם הולך ברחוב עם סכין קצבים ענק, מסתער על ערימת אנשים שהוא אינו מכיר, דוקר שלושה מהם בגלל שנאת השונה, אבל מפני שהנדקרת השלישית לא הבחינה מי התנפל עליה, לא מחייב בכלל שהדוקר ניסה לפגוע בה באופן מכוון. הדמוקרטיה בישראל בשיאה...

ובכן, אני רוצה לחדש לכם, שופטים יקרים וחכמים. מדובר כאן בפשע שנאה, ובפשעי שנאה אין כל כוונה להתנכל לאדם ספציפי, אלא לכל אדם שמייצג את מה שהפוגע תופס כשונות.

מה זה "לדקור ברשלנות"?

ודאי ששליסל לא התכוון לדקור את אותה נדקרת ספציפית. הוא התכוון לדקור את כל מי שרק יצליח לדקור באותו מצעד. נראה לכם הגיוני, שופטים יקרים, ששליסל דקר שני בני אדם שאותם מעולם לא ראה קודם לכן בזדון, ואת השלישית הוא דקר ב-"רשלנות"? מה זה בכלל "לדקור ברשלנות"?

האמת נמצאת בצד ההפוך. זה שהנדקרת לא ראתה מי דקר אותה, לא הבחינה במתרחש ולמרות הכל נדקרה מראה שהדוקר הסתער עליה, שהיא לא נדקרה במקרה, כחלק מהמהומה שהתפתחה במקום.

בושה וחרפה למערכת המשפט!

עם כל הכבוד למילים הקשות שכתבו השופטים נגד שליסל, הם הקלו את עונשו של המתועב הזה בצורה משמעותית, ונהגו בו בסלחנות יתרה. זאת בושה וחרפה למערכת המשפט בישראל!

אני רוצה לראות את השופטים הללו מעיזים להמציא את המונח המגוחך הזה, "דקירה ברשלנות", או מונח דומה, בבואם לשפוט במקרים של פשעי שנאה אחרים, למשל במקרים של אזרחים ישראלים שנהרגו בפיגועי טרור.

מעלים את הקהילה על המזבח, פורצים פתח לסובלנות כלפי הומופוביה

בפסק הדין המזעזע הזה, השופטים נאור, רובינשטיין ואלון מעלים את קהילת הגייז על המזבח הפוליטי של החברה הישראלית ופורצים פתח לסובלנות כלפי ההומופוביה בישראל. עושה רושם שהם גורמים לכל המדינה לדעת שדמם של הגייז שווה פחות ושעל שפיכתו מקבלים הקלות בעונש.

העציבה אותי יותר הקלות בה התקבלה הפסיקה בקהילה

אבל אתם יודעים מה? עם זה אנחנו עוד יכולים להתמודד. מרצחים או גזענים המקבלים את ההומופוביה כלגיטימית תמיד היו ויהיו. היה מאז פרסום הפסיקה משהו שהעציב אותי הרבה יותר: הקלות בה הפסיקה החמורה הזו עברה בקהילה ונעלמה לה. כתבה קטנה ב-GoGay, כמה טוקבקים, וזה הכל. נעלם כלא היה.

בשנת 2001 היינו על פחות מזה יוצאים לרחובות, עושים מהומות, הפגנות, הנציגים שלנו היו נפגשים עם חברי כנסת, הביקורת התקשורתית על מערכת המשפט בישראל הייתה חוגגת, היינו מחתימים עצומות ובקיצור - יוצרים בלגן והד תקשורתי לא קטן.

אנחנו רק ישבנו בצד ואמרנו "אמן"

והיום? היום זה עובר חולף לו, מקסימום כמו איזה זבוב טורדני או משב רוח לא נעים. לא מהומות ולא הפגנות, לא יצירת הד תקשורתי ולא נעליים.

אחרי הישגים כל כך מרשימים שהושגו בשנים האחרונות, הקהילה שלנו רק הולכת אחורה. המנהיגים של הקהילה קיבלו את הלגיטימציה להומופוביה כחלק ממציאות החיים, הידיעה הזאת לא עניינה יותר מדי אנשים. לא הייתה שום התארגנות להפגנה (וגם לו הייתה, אני בספק אם היו מגיעים אליה 50 איש), לא הייתה החתמת עצומה המונית (דבר שהיה רצוי לעשות לפני גזר הדין), שום פנייה לחברי הכנסת, לעיתונות או לאו"ם, ולא, גם לא הועברה שום ביקורת נוקבת וחריפה כלפי החלטת בית המשפט. להפך, ראשי ארגון מסוים בקהילה אף הצהירו בהכנעה שהם מכבדים את גזר הדין הזה.
עקב תקלה טכנית לא ניתן להציג את המשך הכתבה. עמכם הסליחה.

נא להמתין... נא להמתין...