להתחתן או לא להתחתן?

למה לא? כי מודל הנישואים מדכא אותנו, כמיעוט וכי זה היה נכון להטרוסקסואלים בימי קדם. למה כן? כי גם לנו מגיע וכי נישואים מאריכים את הזוגיות. ובעצם, מי אנחנו שנגיד לאחרים האם להתחתן או לא...?

תמיד שואלים אותי מה דעתי על חתונות של זוגות גייז. האמת היא שכבר הרבה זמן אני שואלת את עצמי את אותה השאלה. מהם המניעים האמתיים של זוגות גאים להתחתן? האם זה כי אנחנו רוצים לדרוש את מה שמגיע לנו כשווים בחברה או כי אנחנו רוצים להתחקות אחר המודל המיין סטרימי?

האם גם לנו בסך הכול חשוב לקיים טקס המביע את אהבתנו לבן זוגנו, או שהאהבה שלנו בכלל לא צריכה את הטכס השגרתי והבנאלי שנחוץ לצורת החיים ההטרוסקסואלית? לכל צד ישנם מספר טיעונים חזקים. אביא את העיקריים שבהם.

למה לא?
הטיעון הראשון נגד אימוץ מודל הנישואים הוא כי מדובר במודל שמדכא אותנו כמיעוט, הן מבחינה חוקתית והן מבחינה חברתית. מיותר לציין את חוסר השוויוניות שיש בין נשים לגברים או בין זוגות נשואים כדת משה וישראל לכאלה שלא (זוגות גאים, כהן וגרושה, ממזר ובת-ישראל וכו'...). מדוע שאנחנו נרצה, לעזאזל, לאמץ מודל שמוקיע אותנו מיסודו?

טיעון נוסף הוא שמקור הנישואים נוצר עבור זוגות הטרוסקסואלים בימי קדם, בתקופה בה העולם היה לא שוויוני (הרבה פחות מהיום), בכדי להבטיח את מחויבותו ודאגתו של הגבר כלפי האישה שאיתה הוא מתחתן. כיום, בעולם שוויוני קצת יותר, לזוגות גאים הטקס הזה מיותר וסתמי.

בנוסף, טקסי נישואים בתפיסה הקולקטיבית הם חלק בלתי נפרד מאורח חייו של הסטרייט הממוצע. בחברה הישראלית, טכס הנישואים הוא מוסכמה חברתית ברורה, ואדם שלא התחתן מצטייר בחברה כאדם בעל חסר ולקות. כשאנחנו מאמצים את ערך הנישואין, אנחנו מחזקים את התפיסה לפיה לטקס הנישואים יש חיוניות עילאית. למה אנחנו צריכים להסכים עם התפיסה הזו? למה אנחנו צריכים לחקות אותם, בתנאים ובסטנדרטים שלהם?

יש, כמובן, עוד אי אילו טיעונים על מבנה ותוכן טכס הנישואים ועל היותו שוביניסטי ופטריארכאלי. אני לא ארחיב על כך, אבל תמיד אציין שאם כבר חייבים טקס, תמיד ניתן לשפץ את המבנה שלו באמצעות טכס אלטרנטיבי.

למה כן?
הטיעונים בעד עריכת טקס נישואים חזקים לא פחות.

קודם כל, בשורה התחתונה, לטקס הנישואים יש משמעות עמוקה שהיא קצת מעבר לטקס דתי. למעשה, הטקס והחגיגה שאחריו מציינים את רצונם של שני בני אדם לקשור את גורלם אחד בשני, את המחויבות שלהם זה כלפי זה ואת כוונתם לחיות חיים משותפים בטוב וברע, וזוהי משמעות נעלה.

טיעון נוסף הוא שככל שיש יותר גורמים הקושרים בין בני הזוג (דוגמת ילדים, נישואים, עסק משותף, רכוש משותף), מערכת היחסים תהיה איתנה יותר וקשה לפירוק. אנשים לא ימהרו לפרק את החבילה בכל פעם שבה יתגלעו חילוקי דעות בין בני הזוג.

פעמים רבות, במערכת זוגית בין שני בני אדם מאותו המין יש פחות גורמים הקושרים בין בני הזוג, ובהתאם - מערכות היחסים שלהם אינן מאריכות שנים. טקס נישואים, מתוקף ההצהרה שבו, מהווה גורם קושר נוסף.

יש גם תפיסה שאומרת שדווקא בגלל ההומופוביה והתפיסה החברתית הרווחת, שלפיה לזוגות גייז אין זכות להתחתן, חובה עלינו לדרוש את הזכות להתחתן.

הטקס של שמשונה ויובב
כפי שראינו, יש טיעונים משכנעים לכאן או לכאן. תמיד העדפתי להימנע מהחלטה חד משמעית בנושא. אלא שלפני כשבועיים, חברותיי היקרות, גברת שמשונה ומר יובב, ערכו בארץ טקס נישואים, לאחר שכבר התחתנו בקנדה. החתונה הזאת יצרה אצלי איזשהו שינוי בתפיסה.

החתונה נערכה באורו במקום בתל אביב עם עיצוב מ-ע-ל-ף! הפרחים שעל כל שולחן היו בתוך נעלי עקב מזכוכית, במקום באגרטלים. השולחנות היו סביב בר ענק ורחבת הריקודים הייתה גדולה דיה להכיל את כל האורחים האנרגטיים. האוכל היה מצוין, ובמהלך הערב אף זכינו לחזות בהופעות דראג אמנותיות בחסותן של בנות ה"געוואלד!"

כל החברות הגיעו, המתנדבות בארגון הנוער הגאה, וגם לא מעט סלבס מהקהילה. אבל, עם כל הכבוד, מה שהיה הכי מיוחד בעיניי בטקס הייתה הנוכחות המלאה של המשפחות משני הצדדים. וכשאני אומרת משפחות, אני לא מתכוונת רק לאחים, אלא גם לדודים-דודות-סבים-סבתות-אחיינים-אחייניות. ילדים קטנים רקדו להם באולם בטבעיות ובהנאה. אפילו שני אחים של שמשונה שגרים בחוץ לארץ הגיעו לארץ עם הילדים שלהם במיוחד לכבוד האירוע (כמה שזה נראה טריוויאלי ומתבקש, עבור רובנו זה כל כך לא).

שמשונה ויובב התעקשו לבחור בטקס עם צביון דתי מובהק בחתונה. החתן והחתן היו לבושים בבגד מעצבים מיוחד, שעוצב בהשראת בגדי הכהן הגדול ואבני החושן. הם גם הזמינו את הרב הידוע אביעד קיסוס לערוך את טקס חתונתם.

כיפות גאווה ושבירת ארונות
כשהתחיל הטקס, שניהם חבשו כיפות גאווה, וסדר הטקס היה מקביל לזה

נא להמתין... נא להמתין...