חברת הכנסת שלי יחימוביץ' הנמנית עם תומכי רון חולדאי, עוררה ויכוח ראוי כשתהתה ברבים האם השקפותיו ופועלו של ח"כ דב חנין פוסלים אותו מלכהן בתפקיד ראש הראשות המקומית הגדולה בישראל. יחימוביץ' אינה פוסלת את לגיטימיות השקפותיו של חנין האדם, כחלק מכללי המשחק הדמוקרטי. היא מבקשת לצאת חוצץ, בשאלת הייצוגיות. ראש הרשות המקומית הוא לא סתם פקיד. הוא שופרם ושלוחם של תושביו. האם אלה באמת רוצים להיות מיוצגים על-ידי מי שמגלה אכפתיות לנדכאים, אך בה בעת מסייע בידם של סרבני שרות? מי שנואם בלהט בזכות ההגדרה העצמית של הפלסטינים, אך בה בעת יוצא נגד "התקווה", שמילותיה הן אולי הסמל המובהק ביותר לזכות ההגדרה העצמית של העם השכן ממערב?
לשאלת ה"יצוג" שאותה מעלה יחמוביץ' יש רלוונטיות גם לבני ובנות הקהילה בת"א. החלק הארי של המילים הנכתבות כאן באתר, על שלל טוריו ורשימותיו מוקדש לשאלות של "יצוג". לזכותה של יחימוביץ' ייאמר כי הסגותיה לגבי חנין אינן מבקשות להתנצח עם הגדרת ה-"ישראליות" (יפה או כעורה?) או ה-"ציונות"? (טהורה, או שמא מזויפת?). היא מציעה דיון מעשי בשאלה מה זה להיות ישראלי. ברוח זו גם השיח העכשווי בקהילה זונח את הדיון המוכר בהגדרת ה"ההומוסקסואליות", שחרגה כבר מזמן מגבולות המילון, ומתרכז יותר בשאלות של סמל ויצוג. במילים אחרות: מה זה להיות הומו? או לסבית? מה זה להיות הומו בישראל? ובת"א בפרט? התשובות הרב גוניות משקפות קשת של התנהגויות והשקפות עולם.
לפיכך להיות הומו או לסבית בישראל אין משמעו למשל, תמיכה במפלגה מסוימת, אף שאמנם יש מפלגות המצטיינות יותר בדאגתן לרווחת הקהילה. הסיבה לכך היא כי ההומו המקומי אינו יצור פלאקטי הרואה אך ורק את רווחתו הפרטית וצרכיו המידיים. להפך, הוא מגלם מכלול של זהויות הקשורות בהיבטים המגוונים של חיינו כאן. מכלכלה וביטחון ועד תרבות ודת. הייצוג של הקהילה הגאה כחבורה אנוכית החיה בבועה, נתמך באופן לא מפתיע על ידי שני הקצוות של הקשת הפוליטית. מחד, מחרחרי ש"ס ומנגד מפלגות השמאל הקיצוני הנמלאות פליאה בכל פעם מחדש, כיצד זה הקול הגאה לא מונח בכיסן.
בצדק רב מבקשת יחימוביץ' לקשור בין השקפותיו החברתיות הפוליטיות והמדיניות של המועמד לראשות העיר ובין יתר כישוריו. המועמד העשוי להפוך גם ראש העיר, הוא כאמור לא רב-פקיד העסוק בגביית ארנונה והענקת אישורי בניה. לחנין אכן הישגים נאים בקידום זכויות האזרח שיש להם הקרנה ישירה על רווחת הקהילה. ואולם הציפייה של תומכי חנין כי הבוחר יתעלה ויתעלם מתפיסות המועמד שלהם בנושאים אקס-מוניציפליים טהורים, גם אם אינו שלם איתם, היא מזלזלת ומעליבה. זוהי גישה השומטת הלכה למעשה את טענתו הבסיסית של חנין עצמו ולפיה ת"א הולכת והופכת בועה כלכלית ותרבותית. במילים פשוטות מה איכפת לך אם ה"מועמד" שלך תומך בסרבנות העיקר שימשיך לממן בנדיבות את מצעד הגאווה. שיסתייג עד מחר מסמלי המדינה העיקר שיטרפד את בנית המגדל שעלול להוריד לך את ערך הדירה. לא! זה פשוט לא עובד כך.
תושבי העיר הזו ובהם גם בני הקהילה, הם אנשים חושבים ומודעים שאמנם מקללים מדי יום ביומו בגלל בעיות חניה, זיהום אויר וגובה שכר הדירה, אך בשעת מבחן ליבם קשוב לאחיהם המופגזים בשדרות. חלקם בנים ובנות לניצולי שואה ושירת ההמנון בעבורם היא צוואת הוריהם שקמו מעפר. כדי שבנו של דוב חנין יוכל לשחרר מנשרים פציפיסטים באין מפריע, הם מאבדים סמסטר באוניברסיטה, מאבדים כסף, מקריבים את יקיריהם ואת עצמם. לכן מה לעשות, לא מתאים להם ובצדק כי מי שמייצג את עירם נחמד ליברל ואיכפתי ככל שיהיה, הוא איש המרוחק לחלוטין מערכיהם הבסיסיים ביותר ומתפיסת עולמם.
זו לא קטנוניות כפי שמנסים להציג זאת תומכי חנין. לא סתימת פיות וגם לא ספין. כבוד דיעותיו של חנין במקומו מונח. לציבור שיחימוביץ' מייצגת כעת באומץ, מסר גדול מזה בהרבה לשמירת היתרון האיכותי של הדמוקרטיה הישראלית. מסר של ראיה מקיפה ואחריות רחבה לגורל המקום הזה.כן, גם מעבר למה שנגלה מאחורי מסתור האשפה הקרוב או הסימון הבא בכחול לבן.
נא להמתין...