הניסיון להציג את ראש העיר הנוכחי כאוהב עשירים ואויב הנדכאים היא מגוחכת. הקמה של מגדל דירות יוקרתי אינה בהכרח פשע נגד האנושות, כשם שלא כל שימור של קופסת מגורים מתפוררת בה מתגוררים כמה אמנים או אפילו הפיכתה לגינת משחקים לכלבים מצביעה על איזו חשיבה עירונית מעמיקה וארוכת טווח. הדיון בסוגיות הללו נגוע בקלישאיות שמנוצלת היטב ע"י פוליטקאים מקומיים - את השמן מספקים אזרחים מתוסכלים שמדקלמים מנטרות אופנתיות בהרבה צביעות שמונעת מאינטרסים צרים ואישיים המתכסים בצמר גפן לא ממש מתוק.
תושבי שכונת נווה צדק, למשל, מלינים על האסון שבהקמת מגדל "נחושתן" הסמוך, אך מתעלמים משום מה מהעובדה ששכונתם היא כיום פוחלץ עירוני לתפארת - אם תרצו, השלוחה הנאמנה ביותר של רמת השרון-מערב לאחר שנדחקו באלגנטיות תושביה המקוריים של השכונה. לאן נעלמה הדאגה ל"איזון דמוגראפי" או "רב התרבותיות" של המרקם האנושי בלב העיר? הכל, כנראה, בעיני המתבונן.
כך, בשעה שצעירי לב העיר עסוקים בניסוח מנשרים נזעמים נגד בעלי הבתים בת"א, מוצעות דירות בשכונות הדרום הלא נחשק במחירים שפויים למדי. ביפו ד' למשל יש בתי דירות משופעי שטחים פתוחים הזהים לחלוטין לאלה שאפשר למצוא ברמת אביב הישנה אלא שמשום מה הדירות המאוכלסות בלא מעט ערבים ורוסים אינן נחטפות. מוזר, לא? במיוחד לנוכח העובדה כי בשנים האחרונות גדלו משמעותית ההשקעות בחינוך ובתשתיות בשכונות הדרום וביפו בפרט. האמת? לא מוזר בכלל. יש מי שעושה רווחים מן המצב. כבר לפני מאה שנים היו מי שהתעקשו להמשיך בחיי נחשלות של דוחק, צפיפות ועליבות בליבה של יפו, בעוד אחרים לקחו את גורלם בידם ובראו מציאות חדשה בארץ חולות לא זרועה.
בשנות השבעים היו אלה הפנתרים השחורים שהמיתו על עצמם ועל ילדיהם מסכנות ונחשלות כשהתעקשו להיאחז בפחונים מתפוררים בכפר שלם או בשכונת הארגזים ובכך מנעו ממשפחתם תנאי דיור נאותים, עבודה מכניסה וחינוך הולם. אלה הוצעו להם בשפע בנגב ובגליל שעמדו אז בשיא פריחתם. אז, כמו היום, היו אלה מנהיגים מזן מקומי שעודדו את המסכנות ובציניות דאגו למנף נחשלות לעשיית הון פוליטי.
נחשלות אינטלקטואלית
מאז זרמו הרבה מים בירקון. נחשלות מודל 2008 כבר מזמן לא מדוברת בח' וע'. אין לה מבטא, היא נחשלות אקדמאית, בוגרת "בצלאל" ובית הספר למשפטים של אוניברסיטת ת"א, נחשלות שהולכת לפסיכולוג ומודעת לאופנה. גם מכבסת המילים לא יכולה להסתיר את העובדה כי העיר הזו הפכה בשנים האחרונות נחשלות מנטאלית קשה לסמל חברתי. יש בת"א יותר מדי אנשים צעירים שיעדיפו להפגין על גובה שכר הדירה במקום לקבל עליהם אחריות ולעשות משהו מכונן באמת למען עצמם, לברוא מציאות חדשה בדומה למה שעשו ראשוני העיר העברית הראשונה.
שכונת שפירא, שכונת עזרא, יפו ד' ונווה שאנן משוועות לדם חדש. אם יתיישבו שם מחר אלפי צעירים הם יביאו איתם בתי קפה וגלריות. יהיו שם גם בתי ספר טובים וכמובן, איך לא, מקומות בילוי לגייז. לשם כך דרושה מעט אחריות אישית ואולי קצת מעוף, אפילו לא חזון. עוד לא שמענו אף מועמד לראשות העיר המנגח את חולדאי-אהוב-העשירים, שבישר על החלטתו לעקור ללב נווה שאנן או שכונת שפירא - קל יותר לעודד בפופוליזם זול נחשלות לשמה.
ובאמת, למה לעודד גישה יצירתית עצמאית אם אפשר לשסות את ההמון בדרישת "מגיע לי" ממי שהביא לעיר בשנים האחרונות יותר בתי קפה, מסעדות, חנויות, מפעלי תרבות ורווחה ממה שהיו בה אי פעם?
הפקרה מוחלטת של מחירי הנדל"ן לכוחות השוק גם היא לא התשובה. חייבים להבטיח שזקני עיר, נזקקיה, נכיה וניצולי השואה הגרים בה לא יזרקו חלילה מביתם. מנגד, הפרחת סיסמאות בזכות הגבלה גורפת של גובה שכר הדירה לכולם לא מעידה בהכרח על חוש צדק מפותח - להיפך,כשהיא באה במנותק מסגנון חיים רדוף סמלים חיצוניים של נהנתנות וכסף היא מריחה יותר כמו כסות צבועה לנחשלות בגרסת 2008. אותו ה"מגיע לי" המבקש להיאחז בכל דרך בסיר הבשר של ציר נורדאו - אחד העם - תופעה לגיטימית לחלוטין, אבל גם לא ממש מעורר אמפתיה.
עוד לא אמרנו דבר על הסכנה האורבת לעיר מהחלה של חוקים דרקוניים להגנת הדייר. אנחנו כבר למודי ניסיון. הם כבר היו נהוגים כאן, אמנם מסיבות מוצדקות, בעשורים הראשונים לחיי העיר ויצרו עזובה והזנחה מצד בעלי הבתים שאיבדו בצדק כל מוטיבציה לתחזק את הבתים ולדאוג לשיפוצם. - כך הדרדרה ת"א למצב של הזנחה פושעת.
עקב תקלה טכנית לא ניתן להציג את המשך הכתבה. עמכם הסליחה.
נא להמתין...