חבורת ההומואים הצעירים - 1

תכירו: אלון המפקד האמיץ, יוני "הפאסיבי", תמרה הטרנסג'נדרית, יעל הבוצ'ה וזכריה האוחצ'ה - חבורת ההומואים הצעירים. חסמב"ה - מאחוריכם !

פרק 1: החבורה מתרחבת
עמוק בתוככי גן העצמאות, מאחורי כמה שיחים עבים במיוחד, מתחת לסלע המרובע עם השפיץ המחודד - שם שוכן לו בסתר המועדון החשמלי, משכנם הסודי של חבורת ההומואים הצעירים. אף אחד ממבקרי הגן לא יודע על המקום הסודי, ואף אחד לעולם לא ינחש מה פשר הנערים הצעירים שמתגנבים בקביעות אל מאחורי השיחים העבים.

בערב בו מתחיל סיפורנו הגיע כהרגלו אלון רימון, מפקד החבורה החסון והאמיץ, אל המועדון החשמלי, כשהוא מלווה בסגנו יוני גרין, המתקרא בידי החבר'ה "יוני הפאסיבי".
הם התגנבו בחשאיות אל בין השיחים, כשמבטיהם של שוכני הגן עוקבים אחריהם, ואלון משך את הסלע עם השפיץ המחודד עד שהגיע אל הזווית הדרושה. או אז נפערה האדמה תחתיהם והשניים ירדו במדרגות החצובות בסלע אל תוך המועדון הסודי.

"מוזר שאף אחד עוד לא הגיע", אמר יוני תוך כדי הירידה במדרגות.
"הם בטח מתעכבים במסיבה של שירזי", ענה לו אלון , בלוריתו הבלונדינית מתנפנפת ברוח, רגליו השריריות מדלגות בקלילות על שתי מדרגות בו זמנית.
"נכון, שכחתי איך תמרה מתחילה להתפרע כשהיא חוגגת", אמר יוני והביט בהערצה אל עבר אלון, מפקדו.

כשהגיעו אל האולם המרכזי של המועדון הסודי, לחץ אלון על המתג והדליק את האורות. יוני החל לסדר על השולחן את הכיבוד שהביא - החברים בטח יגיעו רעבים, וכדאי שיהיה משהו לאכול בפגישה.

"מצוין", שיבח אותו אלון, "הבאת את הסנדביצ'ונים המשולשים עם הפסטרמה שאני כל כך אוהב, וזכריה ישתגע כשהוא יראה שהבאת מעמול. אוה, והבאת גם קרקרים עם גבינת צ'דר וצנימים קלויים מרוחים בחמאה. כל הכבוד יוני!"

יוני זרח מאושר, חזהו מתנפח מגאווה על המחמאות שקיבל ממפקדו הנערץ.
"וזה עוד לא הכל!", אמר יוני וחיוך רחב על פניו, "אפילו הבאתי לימונדה ואת הביסקוויטים המיוחדים של רימי הכלב!"

בעוד יוני עורך את השולחן ואלון טועם ומתפעל מהמטעמים, נשמע רחש מלמעלה והשניים שמחו על כי שאר החברים כנראה מגיעים.

כעבור כמה שניות נראו על המדרגות תמרה הטרנסג'נדרית, המומחית לתחפושות והסוואה, ובחורה נוספת. בחורה זרה.

אלון הביט בתמרה כלא מאמין. היא הכניסה אדם זר אל המועדון החשמלי! ואישה, בנוסף לכל!


"תמרה, מה קורה אתך?!", צעק אלון וקולו הגברי הדהד ברחבי המועדון רחב הידיים, "את מביאה אנשים זרים אל המועדון הסודי? את פשוט יצאת מדעתך!"

"תירגעי כפרה", פלטה לעברו תמרה בקולה המתחנחן, "מיד אספר לך הכל!"

"יוני", אמר אלון, "עד שאני אחליט מה בדעתי לעשות עם הפולשת החדשה, יש להסתיר ממנה את הנעשה במקום."
יוני ניגש מיד לבצע את אשר הורה לו אלון המפקד. הוא כפת את הבחורה באזיקים מרופדים מעור וכיסה את פניה במסכת עור מקצועית, כדי שלא תראה ולא תשמע את השיחה בין אלון ותמרה.

"עכשיו תסבירי את עצמך ומיד!", אמר אלון וחשף את שיניו הצחורות.
"אז ככה", החלה תמרה הטרנסג'נדרית להסביר תוך שהיא מסדרת מעט את המיקום של שדיה המלאכותיים, "הייתי עכשיו עם זכריה האוחצ'י המזעזע במסיבה של שירזי, ובשירותים של הבנות החלו כמה כונפות מכוערות להציק לי ולהקניט אותי. 'את בכלל לא בחורה!', הן צעקו עלי, ואני התעצבתי מאוד ודמעות החלו זולגות במורד פני, איפורי נמרח ומתקלקל". תמרה עצרה לרגע את סיפורה ונשמה נשימה עמוקה, המראות המעציבים חוזרים אליה ומערערים את שלוותה.

"נו, נו, ומתי פגשת את ה....בחורה?", האיץ בה אלון.
"אז זהו", המשיכה תמרה, "בעוד אני מתבוססת בדמעותיי יצאה לפתע יעל, זאת הבחורה שיוני קושר שם בצד, מתוך אחד התאים והכתה בבנות האחרות מכות נמרצות! היא הגנה על כבודי, ואני כל כך התפעלתי שמיד סיפרתי לה על החבורה הסודית שלנו ועל המועדון החשמלי והיא רוצה להצטרף!"

"תמרה", אמר אלון במבט רציני וכעוס, "את לא יכולה לסכן ככה את קיומנו הסודי! זה לא בסדר. ובכלל, בחורה? בחורה??? אין מקום לבחורה בחבורת ההומואים הצעירים!"
"אה, זה בסדר חמודון", אמרה תמרה וליטפה בחיבה את פרצופו החלק של אלון, "היא לסביה".

"היא מה?!", השתנק אלון וכמעט שנחנק מחתיכת הפסטרמה שהייתה בדיוק בפיו.
"נו, לסבית", חייכה תמרה חיוך גדולה, "ואני חושבת שהיא קצת מאוהבת בי!"
"והיא יודעת שאת בכלל בחור בשם ירון תמרי?!", שאל אלון בפליאה.
"לא, ואני אשמח אם לא תגלו לה, לפחות בשלב הראשון, כי אני לא רוצה לאכזב אותה בשלב כה ראשוני של יחסינו."

"למה בכלל שנרצה בחורה לסבית בחבורה?", צעק יוני מהצד השני של המועדון, בעודו מסיר את נעליה של יעל הכפותה ומלביש לה מגפי עור שפיציים עם טבעת קשירה, אותם קשר בחבלי עור לקיר המזרחי.

"היא בוצ'ה קטלנית!", צרחה תמרה, "עוד לא הבנתם את זה? היא יכולה להפיל עשרה בריונים הומופובים בזמן שאתה שניכם עוד מתמזמזים!"
"תמרה!", השתיק אותה אלון, "איך את מדברת? מזל שזכריה האוחצ'ה לא שומע אותך. התימני הקטן היה מתעלף כאן ועכשיו!".

אלון חכך בדעתו כמה שניות ולעס צנים מרוח בחמאה.
"בסדר", אמר לבסוף, "אני מוכן לקבל אותה לתקופת ניסיון. אבל אם היא מפשלת, אנחנו זורקים אותה בבני ברק! יוני, תשחרר אותה".

יוני, שבדיוק התחיל לעטוף את פלג גופה העליון של יעל ברתמת עור מעוגלת, פסק ממלאכתו והחל לשחרר את הבחורה הכפותה. כעבור כמה דקות, ישבה כבר יעל הלסבית מולם ויוני כיבד אותה במעמול מצופה אבקת סוכר.

"תמרה סיפרה לי כל כך הרבה על החבורה הסודית שלכם!", אמרה יעל הלסבית בהתלהבות כנה, "על הפעם שבה עצרתם משאית שהובילה דיסקים של אריאל זילבר ושרפתם את תכולתה, ועל הפעולה לפני שנתיים שבה סיכלתם ברגע האחרון את חטיפתו של יגאל רביד כמה דקות לפני שאמור היה להנחות את האירוויזיון, ואיך עצרתם בגופכם את סכנת הסגירה של הסאונה באלנבי, ע"י כך שהתחפשתם בכל יום לאנשים אחרים ונכנסתם לסאונה כדי להגדיל את הפופולאריות שלה!"

"יעל", אמר אלון במבט רציני, גופו המסוקס מטיל צל מאיים, "את חייבת להבין שאם את חלק מחבורת ההומואים הצעירים אז את חשופה גם לסכנות. בתהילה לא תזכי, כיוון שכל קיומנו הוא סודי ופעילותינו נעשית בחשאי, ובכל זאת תאלצי לסכן שוב ושוב את חייך ואת תומתך - האם את מוכנה להיכנס לעולם הזה של פחד וסכנה?"

"ללא היסוס!", הכריזה יעל והניפה את ידיה באוויר תוך שהיא חושפת את כתובת הקעקע על זרועה הימנית.

יוני הוציא מתיקו קרקרים מלוחים נוספים ואז שאל: "אלון, אם אנחנו מצרפים את יעל לחבורה, לא נצטרך לשנות את השם ל-'חבורת ההומואים והלסביות הצעירים והצעירות'?"
"רגע, רגע", קפצה תמרה, "אם כבר משנים, הגיע הזמן לשנות את השם ל-'חבורת ההומואים, לסביות וטרנסג'נדרים הצעירים והצעירות והגם צעירים וגם צעירות'!"
"אתם יודעים מה זכריה יבקש", אמר יוני, "הוא ירצה שנשנה את השם ל-
'חבורת ההומואים, לסביות, טרנסג'נדרים וביסקסואלים הצעירים, צעירות, הגם צעירים וגם צעירות והתימנים. או בקיצור, 'החבורה'."

"מספיק ודי!", הזדעק אלון, ורידיו בולטים על צווארו העבה, "אנחנו לא משנים את השם לשום דבר! חבורת ההומואים הצעירים היא החבורה הסודית האמיצה ביותר בעולם, זה השם וכך הוא יישאר!".

"אם כבר מדברים על זכריה", נזכר לפתע יוני, "אז איפה הוא? הוא לא היה אתכם במסיבה של שירזי?"

"כן, ואללה, אני לא יודעת איפה הוא", אמרה תמרה בפליאה, "התימני האוחצ'י הקטן תמיד יודע להעלם כשצריך אותו."

תמרה לא סיימה את המשפט, ורחש הדלת החשמלית נשמע מלמעלה.
"הנה, זכריה מגיע עכשיו", פסק אלון בידענות רבה.

הצעירים הביטו למעלה והוכו בתדהמה. תמרה הפילה לרצפה את הקרקר שעמדה להכניס לפיה.

על המדרגות אכן עמד זכריה האוחצ'ה. אבל כל גופו היה חבול, פניו היו אדומות ונפוחות, ונראה היה שהוא בקושי עומד על רגליו.

"זכריה!", זעקה תמרה, "מה קרה לך?!"
"הומופובים....", חרחר זכריה, "הומופובים כולם...."

זכריה התמוטט ונשכב בפיסוק רגליים רחב על המדרגות. הוא עדיין נשם, אבל בקושי. "אני מת'עלפת!", זעקה תמרה, "תעזרו לו!". אך החברים עדיין היו בהלם ויעל הלסבית הייתה הראשונה לקום לעזרתו.

נא להמתין... נא להמתין...