המוסר הכפול של מרצ

ואז הגיע הקול הקורא של הלהט"בים פעילי מר"צ. מסמך שחצני ומתנשא ה"מלמד" אותנו, הברברים, תאבי הדם, הכוחנות והאלימות, פרק בחמלה אנושית וזכויות אדם.

זה לא הכעס על היומרה הצדקנית לקרוא לקהילה כולה להזדהות עם הדברים. מילא, כבר התרגלנו. חבורת מרצ-חד"ש מנסה לא מכבר להשתלט כאן על השיח באמצעות טוקבקים אלימים, מנשרים מוסרניים והפצה של תרחישי אימה על הסכנה הגלומה לקהילה מהיבחרם של מועמדים אלה או אחרים לראשות העיר, לכנסת, להנהלת ארגוני הקהילה.

זה גם לא העלבון לאינטליגנציה. שהרי אי אפשר להיעלב ממי שלוקים בסינדרום כרוני של הכחשת המציאות. זה כמו להיעלב מילד קטן.

8 שנים מופגזות ערי הדרום וחבורת "המוסר" לא פרסמה מעולם גינוי למתקפה הרצחנית, גם לא דרישה ממדינות אירופה לחדול מהזרמת הכספים לישות הנאצית המתהווה, שזכויות אדם ממנה והלאה ואשר הורגת ופוגעת בבני עמה. גם לא קראנו שמי מחותמי המכתב בחר להעתיק את מגוריו לשדרות לאות הזדהות עם התושבים החפים מפשע, שזכותם הבסיסית לחיות מופרת קרוב לעשור. במקום כל אלה קיבלנו מסר הזוי הקורא להפסקת ההרג בשני הצדדים. רק מוח מעוות יכול לייצר הקבלה בין פעולות ההגנה העצמית שנוקטת ישראל למתקפת הטרור שלוחת הרסן על אזרחיה.

הזניית המאבק הגאה
גם לפני התגברות מתקפת הטילים, נמנעה חבורת ה"מוסר" מלקרוא להתערבות דחופה של ממשלת ישראל בשל פגיעה מתמשכת בזכויות האדם של תושביה בדרום. הזכות הבסיסית לחינוך כמו ברמת אביב, למיגון הבתים, למערכת בריאות נאותה. קדחת. זכויות האדם הן כנראה עניין של גיאוגרפיה. מה שרואים מצפון תל אביב לא רואים משם.

כך שדאגה להפרה ופגיעה בזכויות אדם בטח ובטח שאין כאן. מה כן יש? שוב ניסיון עקר להתקרב ולהתחבב על אנשי "הקדמה והנאורות" בחוגי השמאל של אירופה. אותה אירופה שההיסטוריה ה"מפוארת" שלה, בעבר הקרוב והרחוק, היא מודל מופלא לחיקוי בכל מה שקשור לשמירה על זכויות האדם. מי יודע, במחיר הטלת הרפש בממשלת ישראל ובצבאה אולי עוד תצמח הזמנה להרצאה בתשלום נדיב, או אפילו מלגת מחקר.

פייר, זו גם לא האכזבה מהרוע הנודף מתוכן המסמך. רוע במובנו הפשוט, בהעדר מידה של חמלה לסבל בני עמם של חותמי המכתב. זכויות האוכלוסייה האזרחית "החפה מפשע" בעזה, שבחרה במובהק חמאס, מטרידה את חבורת "המוסר" יותר מסבלם של מאות אלפי ילדים ישראלים שנושאים איתם צלקת לעד.

אז למה בכל זאת ראוי המנשר של פעילי מרצ לתגובה? בעיקר בשל הדאגה מהשימוש הציני והמניפולטיבי במאבק הגאה לצרכים פוליטיים. הפעם נשבר, בלא ספק, שיא חדש של הזניית המאבק.

נטייה מינית אינה אג'נדה פוליטית, וכל ניסיון לייחס לה כזו הוא מעוות ומופרך מיסודו. ברוח זו תבעה, בצדק, ח"כ שלי יחימוביץ' לחבר בין ח"כ דב חנין הפעיל למען הקהילה ובין אותו חנין בעל העמדות הפוסט-ציוניות. זה לא משנה עד כמה מרצ תומכת בבני הקהילה. היא תומכת. אז מה? אין בכך כדי להכשיר את הלבבות בקרב רבים מבני הקהילה שסולדים מעמדותיה המקצינות.

אולי יש לברך במידת מה על פרסומו של המנשר שפוגג אחת ולתמיד את מעטה העמימות מאחורי התארגנות השמאל החדשה. מרצ אכן הולכת ומתחד"שת. רק חבל שלילד לא קוראים כבר בשמו.