הרצפה לא עקומה

בימים אלה מככב אתר ההיכרויות אטרףדייטינג בהקשרים לא ממש מרנינים. תחילה הייתה זו פרשת הצעיר השודד, ולפני ימים אחדים התוודענו לפרשת הקטין שנוצל לכאורה מינית על ידי קבוצה של גברים.

חלק ממשתמשי האתר שגם כך לא קוצרים בו "הישגים" מרשימים, ימצאו בכך עדות לכך שאמנם, יש בו פגם. לא רק מקדש לשוק הבשר , אלא אף בית חם לסוטים, לא עלינו.

אבל האמת היא פשוטה: אטרף אינו משחק מחשב וירטואלי. הוא המציאות עצמה. במלוא תפארתה או כיעורה. מדובר באמצעי טכנולוגי. נקודה. הוא אינו משנה את כללי המשחק או משטח אותם. זוהי רק השתקפות של המצב. אם תרצו, חלון ראווה מסנוור. אלימות, גסות וטיפשות יש למכביר בכל פינה ורודה בעיר: במועדון, על שפת הים או בקרב שוחרי כנסים אקדמיים.

מי שדבקים באמות מוסר בסיסיות, מי שמקבלים עליהם כללי נימוס פשוטים, לא יאבדו אותם באטרף. לפיכך, מי שמוצאים, למצער, סיפוק במין עם ילדים ובניצולם, יאתרו את מבוקשם עם או בלי האתר. בדומה לאלימות נגד נשים, גם התופעה המחרידה של ניצול קטינים לצרכים כאלה ואחרים לא התחילה עם המצאת האינטרנט.

את הכעס והתסכול יש להוציא במאבק לקידום החינוך ולא דרך השתלחות בהתפתחות הטכנולוגיה. את זה כבר עושים בהצטיינות החרדים. במקום לעורר דיון, הם מוציאים את הטלוויזיה, הרדיו והאינטרנט מהבית. במקום להתמודד עם המציאות, מבודדים את הילדים מהעולם וממיטים עליהם בערות ופיגור.

לא רוצים להיות אפלים
קל מאוד לעקוב ולפקח אחר תנועת המשתמשים באינטרנט. לו רצו, היו יכולים בעלי האתר לאמת כל שביב מידע ולסמן תחמנים מצויים המסלפים תדיר את שורת הגיל בכרטיס האישי.

השאלות הן למה זה טוב? ומה ההשלכות החמורות שיכולות להיות להתערבות כה בוטה בחופש הפרט. 

מצד אחד, דמוקרטיה אינה הפקרות מוחלטת. מנגד, גם כך, "צנעת הפרט" היא לא יותר מאשר אחיזת עיניים במתקדמות שבמדינות המערב. עינו הפקוחה של "האח הגדול" משיגה אותנו באשר נלך. תכני השיחות באטרף זמינים לחוקרי המשטרה בכל עת, ובעלי האתר מחויבים, לפי חוק, לשתף עימם פעולה.

ועדיין, פיקוח והתערבות בתכני הרשת היא בינתיים מנת חלקם של אזרחי החלק האפל של העולם.
אם אנחנו מקבלים את העיקרון הפשוט כי זכותו של אדם להיוותר בארון, עלינו לקבל גם את זכותו המלאה לתחמן את גילו או לרפד את הכרטיס האישי שלו בקביעות דמיוניות, שכל קשר בינן לבין המציאות מקרי בהחלט. זה אולי טיפשי, מגוחך ולעיתים אף מעצבן. אבל מי בכלל ראוי לקבוע מה ייחשב לאמת?

כמובן שיש להתריע מפורשות בכניסה לאתר כי הוא מכיל תכנים פורנוגראפיים, המתאימים למשתמשים בני 18 ומעלה. אבל בזה מסתכמת חובתם של בעלי האתר.

תעודות זהות כדי לצפות בפורנו?
להזכירכם, חלק מקוראי שורות אלה (ואני ביניהם) צפו בסרט הפורנו הראשון בחייהם כשהיו קטינים לחלוטין. האם נדרשנו להציג אז תעודות זהות בפני החבר מהכיתה שהבריח את הסרטים היישר מחדר השינה של הוריו? שמא היה עליהם לנעול את המגירות? גם לו היו עושים כן, הסקרנות הנערית הטבעית, שעולה על כל דמיון, הייתה פותרת בקלות את העניין.

ודבר אחרון: ניצול ילדים ואונס הם עבירות פליליות. חשוב להדגיש כי כרגע מדובר רק בחשדות. אך אם יתאמתו, יש למצות עם הנאשמים את הדין. עם זאת, לפרשה הזו אין דבר וחצי דבר עם מה שיש המתעקשים לכנות "אורחות החיים של הקהילה". לפחות ככל שהדברים נוגעים לאותה נטייה הומופובית מוכרת להטיל דופי בציבור שלם ולטעון שכל הווייתו היא התמכרות למין, צריכת סמים או שתיית אלכוהול מופרזת. התופעות מטרידות לכשעצמן, אך במה שונים בעניין זה להט"בים מסטרייטים?

מכאן שגם אין מקום לדרישה לבדק בית פנימי בתוככי הקהילה דווקא. יש כבר מפלגות שעושות את זה טוב מאיתנו. הן גם מסיקות את המסקנות ההבליות, ואחר כך טורחות לשתף בהן את הציבור.