יהיה רע

אין למי להצביע. שמעתם את המשפט הזה בעבר? סביר להניח שכן. גלגלתם אותו במוחכם בבחירות שעברו? או אולי לפניהן? יכול להיות. הבחירה היא בין הרע לרע יותר, כולם אותו דבר, והכול חרא אחד גדול. נראה שלאנשים יותר אכפת מיום החופש שצפוי לנו ביום הבחירות – האם לטייל בטבע, לערוך קניות בקניון או באיזה בית קפה לשבת - מאשר ההצבעה עצמה. כי, בינינו, כמו שאומרים – ביבי, ציפי, ברק... מה זה משנה? מה בדיוק ההבדל ביניהם?

 

אני עוד זוכר את הימים שבהם לאנשים הייתה תשוקה, הייתה מטרה והייתה מחוייבות. מתי זה היה? אה, כן. כשברק עלה לשלטון. הייתה אז תחושה של שינוי אמיתי, של הנה בא ראש הממשלה שיגאל אותנו משנות ביבי הרעות. או, כמו שהוא עצמו היטיב לנסח זאת בנאום הניצחון שלו: "שחר של יום חדש". המונים נהרו לחגיגות בכיכר, וביבי החליט שהוא "פורש". ותראו - מקרה קסם. כמו הפניקס המיתולוגי, פורח לו עוף החול, והו-הא מי זה בא, ראש הממשלה הבא (אגב, גם ברק החליט לפרוש אחרי שכשל בבחירות 2001, וגם הוא חזר).

 

אין לי אשליות. עומדת להיות לנו ממשלת זוועות. ימנית, דתית ורוב הסיכויים שגם פשיסטית. ביי ביי שפיות, שלום מוות. לא משנה כמה אני מנסה להזכיר לאנשים את שנות ביבי, למנות את הבלגנים שקרו אז, הם נשארים בשלהם - צריך "גבר גבר" שיגאל את המדינה. ולי בא למות.

 

וזה לא שמפלגת העבודה מציעה אופציה טובה יותר: אהוד ברק? נו, באמת. הוא ומפלגתו הגוועת בקושי מנווטים בינם לבין עצמם, אז לנווט את הממשלה?

 

אז כן, נשארנו עם ציפי לבני. ואף על פי שאני כן עומד להצביע לה (ותיכף אפרט למה), אני לא רואה בה אופציה טובה ושפויה. אולי היא עצמה בסדר (נגיד), אבל מפלגתה עמומה מדי, מורכבת מיוצאי ליכוד מזה ועבודה מזה, וכבר עכשיו יש בה סכסוכים פנימיים. שלא לדבר על הברוכים שהם הכניסו אותנו אליהם בשנים האחרונות.

 

אז למה אני מצביע להם? פשוט, כדי לחסום את ביבי. אין מה לעשות. אני יודע ואין לי אשליות שזה לא ממש יעזור, אבל לפחות יהיה מולו גוש אופוזיציוני גדול מספיק, שיעשה לו הרבה בעיות וכאבי ראש (גם כאן הספק עולה בי כקבס אחרי חומוס מקולקל, אבל ניחא).

 

אז למה לא להצביע למרצ, או לחד"ש? הלוא אלה מפלגות שחרטו על דגלן צדק חברתי. הסיבה לכך היא פשוטה: עם כל הכבוד, קולן הדק לא נשמע ולא נראה, ובכל מקרה – הן יישבו באופוזיציה. לא מקום שממנו ניתן לעשות הרבה. עמוק בלב אני מקווה שמתישהו הן תתאחדנה עם המפלגה הגדולה ביותר שתהיה באופוזיציה, ואיכשהו יפילו את ממשלת ביבי – ליברמן – ש"ס.

 

ממשלה שכזו אמנם תיתן כסף רב לחרדים, ותעשה עוד כמה דברים נוראיים על הגב שלנו, אבל יש גם נקודת אור בכל העניין: אני לא צופה שממשלה שכזו תחזיק הרבה זמן. בניגוד לממשלה הנוכחית, שנהנית מרוב קואליציוני גדול יחסית, ספק אם הקואליציה החדשה תהיה חזקה מספיק (תסתכלו על הסקרים). מה שכן, אני מקווה שהיא תהיה צרה ותיתקל במחסומים רבים ולוחמניים.

 

מה שהכי מרתיח אותי במערכת הבחירות הזו הוא הטרנד החדש. אם בפעם שעברה המפלגה האופנתית הייתה הגמלאים, שהייתה מדוחכת, הפעם הטרנד הוא בדמותו של פשיסט מטורף, שהחשדות לפלילים שמועלים נגדו ונגד חברים במשפחתו נתקלים בקריצה ישראלית טיפוסית ובטענה ש"רודפים אותו". אני מתכוון, כמובן, לאביגדור ליברמן.

 

כשאני מתעמת עם אותם מצביעים פוטנציאליים של ליברמן (רבים מהם צעירים) ,ושואל למה לעזאזל הם מצביעים לליברמן, התשובה היא, בהרבה פעמים: "כי רק הוא יטפל בהם" (הערבים, כמובן). וכאשר אני שואל אותם: "מה דעותיו של ליברמן על כלכלה? חינוך? חברה?" אני נתקל בקיר אטום. כי הם לא יודעים. בשבילם הוא זה ש"יטפל" בערבים ויראה להם מה זה. עצוב. עצוב מאוד.

עקב תקלה טכנית לא ניתן להציג את המשך הכתבה. עמכם הסליחה.