חתונה זה אחלה, בהנחה שהיא לא מתקיימת באיזו חירבה עותומאנית משוחזרת בדרך עפר עקלקלה בואכה נס-ציונה. בהנחה שהמוזיקה לא דופקת מדי בראש. שהאוכל סביר. שהעיתוי שלה נוח מבחינת תזרים המזומנים בבנק, ובעיקר כשמדובר בחברים קרובים ולא בבת של מנהלת החשבונות במשרד (איך בכלל קוראים לה?)
לפיכך, אין לי כוונה להשבית את השמחה – גם לגייז מגיע להתחתן. מגיע נקודה. עניין של שוויון זכויות ואין זה משנה כלל האם מוסד הנישואין, בדגם המוכר לנו מהבית, פשט כבר מזמן את הרגל. עד שלא ייכון בישראל שוויון זכויות מלא, לרבות הזכות של זוג בנים או בנות להינשא בכל דרך שמתחשק להם, כמו כל זוג סטרייטי מצוי, אין לנוח ולשקוט. המאבק צריך להיות עיקש, נחוש ורצוי שכמה שיותר בני-קהילה ירתמו לו.
ברוח זו יש לברך על היוזמה של עיריית תל-אביב להכיר ברמה העירונית בנישואי גייז תושבי העיר. מעשה שיש בצידו אמירה ציונית. כבר לא מחכים לטובות מאף אחד, אלא בוראים יש מאין מציאות חדשה.
עד כאן שולם החוב במלואו למטקבקים ועכשיו לעניין. אין להתעלם מהעובדה כי בצד היוזמה העירונית הברוכה, עניין הנישואים הגאים נתקל במין אדישות מה בתוככי הקהילה. אפשר לייחס לכך שלל הסברים מלומדים, ברוח סינדרום האדישות שפשה מסביב. לא הולכים להצביע (כי ממילא זה לא יעזור), מתנחמים בלחם ושעשועים או סתם סותמים את האף למול תחלואי הסביבה והעוולות החברתיות כי במדינה שבה כל שנתיים יש מלחמה למי יש כוח לעוד אחת. הגייז אינם חריגים לעניין זה. בתוך עמנו אנו יושבים.
ואולי עם כל הכבוד למאבק לשוויון הזכויות, רבים בקהילה מגלים אדישות לעניין הנשואים דווקא, משום הסלידה למוסד שעל כל גלגוליו הפך נתעב גם בקרב חלק גדול מהסטרייטים. זה לא משנה מה הסגנון או הנוסח, הצהרת האהבים הפומבית הזאת הגולשת לרוב לאמירות פומפוזיות ומופרכות על אהבת נצח טהורה ושלל התחייבויות מופרכות לא פחות, נתפסת כמיותרת, לא אמיתית, קשה להזדהות.
בל נשכח שבעבור חלק לא מבוטל מבני הקהילה, זוגיות בכלל היא עניין שנוי במחלוקת. זוהי עוד בחירת חיים, המתאימה (אולי) לחלק לא מבוטל באוכלוסיה אך בטח אינה מהווה פסגה של הקיום האנושי, בדומה להבאת ילדים לעולם. המחמירים אף יוסיפו כי דווקא לגייז יש את הצידוק המוסרי לבעוט במוסדות השמרניים של הבורגנות הסטרייטית וכי עליהם לשאוף לפיתוח צורות קיום אלטרנטיביות ההולמות את ייחודם.
משחק מתמשך באבא-אמא עשוי להיות סיוט נורא בעבור לא מעט גברים ונשים חכמים, יפים ובריאים בנפשם החיים חיים מלאים, עשירים ומספקים לבדם, מתוך מודעות גמורה ובדעה צלולה. לדידם אין כל רלוונטיות ל"בדידות" במובנה השיפוטי. רבים מקוראי שורות אלה מכירים אנשים "מדוכאים" ו"בודדים" החיים בתוך מערכות זוגיות ממוסדות יותר או פחות.
חשוב לזכור כי לדיון האקדמי הזה יש פנים כעורות מאוד באתרי ההכרויות בבארים או על שפת הים. מי שמצהיר בפומבי כי אין לו עניין בחיפוש אחר קשרי אהבה, קיום משק בית משותף עם בן זוג, או שאיפה למגורים משותפים, ייחשד מיד כמכחישן. חסר מודעות עצמית. אפילו הומופוב. כאילו העולם נחלק למחפש מין אובססייבים שוחרי נעורי הנצח למול בעלי המודעות והעומק ששולטים ביצריהם החייתים לטובת קיום נשגב יותר בזרועות פלוני. "האמת" אפילו לא נמצאת באמצע. היא לא נמצאת בשום מקום.
ההצלחה במאבק להכרה בנישואים גאים במהרה בימנו, עוברת קודם לכל בהכרה בתוככי הקהילה כי הנושא לכשעצמו טעון ונתון במחלוקת. זה לא צריך לרפות חלילה את ידיהם של ראשי הקהילה במאבקם הצודק, רק לעורר שאלות חדשות באשר לאופי המאבק ולאופן שבו הוא ממותג בקרב בני הקהילה.
נא להמתין...