המלחמה של כולנו

הערת המערכת: בזמן פרסום הכתבה חל צו איסור פרסום על שמותיהן של בנות הזוג שהופיעו בכתבה המקורית בקיצור ט' ו-א'. לאחר שהאיסור הוסר בצו בימ"ש, ניתן לפרסם את השמות המלאים - טל ואביטל ירוס-חקק.

***

יש רגעים כאלו, בהם מאי ואני שרועות על הספה בערבוביה נעימה של רגליים וציצים, מחכות שיסתיימו כבר הפרומואים ויתחיל איזה "בנות גילמור" או משהו כזה, או שאנחנו רובצות במיטה בשישי בבוקר, לפנינו יום ארוך של קניות-סידורים-ניקיון-בישולים, אבל הכי בא לנו עכשיו לשכב ככה ולא לעשות כלום, פשוט ליהנות מלא לקום בשש בבוקר לעבודה. ברגעים כאלו אנחנו נזכרות, בין כל הקיטורים של היומיום, כמה מזל יש לנו בעצם.

לא, רגע, חכו, אני לא הולכת לנפנף שוב בכמה אנחנו מאושרות ביחד וכל הדבק הזה. לא, אני מדברת על משהו הרבה יותר גדול, על המזל שיש לכולנו בעצם. כשכתבתי כאן, לא מזמן, על המחשבות של מאי ושלי על ילדים, כתבתי על חלום גדול שמשותף לרבים מאתנו. היום זה ממש לא מקורי, ובטח שלא מהפכני לתכנן משפחה עם שתי אימהות או שני אבות, או אפילו כל מיני קומבינות יותר מסובכות. היום מותר לנו לחלום, לתכנן, ולהגשים את המשפחה שמתאימה לנו. אז נכון, עדיין אין לנו אפשרות חוקית להינשא, ועדיין אין לנו אפשרות טכנית להיכנס להריון אחת מהשניה וכל עוד יש אנשים בארונות, כנראה שיש עוד הרבה עבודה לפנינו, אבל אם נסתכל רגע לאחור, נגלה שהרבה מאוד כבר השגנו. סליחה, הרשו לי לתקן את עצמי השיגו בשבילנו.

השבוע הלכתי לפגוש את אלו שהשיגו בשבילנו. אלו שבעיקר בזכותן, חלום המשפחה החד-מינית הפך למציאות ברת-השגה.
אני אקרא להן ט' וא' (רק בגלל שבית המשפט הטיל חיסיון על שמותיהן) ואתן לא תופתעו. הרי, מה ואיפה לא נכתב עליהן? ובכל זאת, לטובת מי שצעירה מכדי להכיר, לטובת מי שזוכרת רק במטושטש, וגם לטובתי שלי, הרשו לי לספר (שוב) את סיפורן.

ט' וא' הן זוג לסביות בתחילת שנות הארבעים לחייהן. הן ביחד כ- 13 שנים והן אמהות ל- 3 ילדים. הן המשפחה הלסבית הראשונה בארץ.
נורא התרגשתי כשהגעתי אליהן הביתה. מעבר לחרדת הקודש שיש לי כלפי אנשים שבוחרים שלא לשבת ולקטר שלא נותנים להם, אלא קמים ונלחמים עד שיקבלו את כל מה שמגיע להם, פשוט התרגשתי לשבת בבית של משפחה לסבית ולהשליך את כל מה שאני רואה ושומעת, על העתיד שמאי ואני מפנטזות לעצמנו.

ישבתי מול א' בסלון (ט' היתה בחו"ל), לידי החתולה המשפחתית, והילדים נכנסים ויוצאים, עוסקים בשלהם (הקטן נורא נהנה להראות לי את הטריק החדש שלמד), אבל כמו כוכבי תקשורת מנוסים, הם מוכנים להתייצב ולענות על שאלות.

כשא' וט' הכירו, הן כבר היו מוכנות, כל אחת בנפרד, לאימהות, לכן הן לא חיכו זמן רב ותוך פחות משנה להיכרותן, ט' כבר פנתה לבנק הזרע לקבלת תרומה. היום זה לא נשמע כזה ביג דיל, אבל אז, ב- 1990, כשנה בלבד לאחר שהותר גם לרווקות להיעזר בשירותי בנק הזרע, כל רווקה שביקשה לעשות כן נאלצה לעבור בדיקה פסיכיאטרית, שתיקבע את זכאותה להיות לאם. מיותר לציין שאם בבדיקה היה עולה כי הרווקה היא לסבית, לא היה לה סיכוי. באופן מקרי לחלוטין, ט' לא נדרשה לעבור את הבדיקה, וכך, שנה וחצי בלבד לאחר היכרותן, נולד בנן הבכור הילד הראשון למשפחה לסבית בישראל!

ב- 93', כשא' הגיעה לבנק הזרע, היא דווקא כן נאלצה לעבור דרך הפסיכיאטר, אך במקרה שלה, כשהוא גילה שהיא רופאת שיניים הוא כל כך התרשם, שלא טרח בכלל לבדוק מעבר לזה. אבל השתיים לא חשבו שהעובדה שלהן שיחק המזל, היא סיבה לשבת בבית ולסרוג גרביים לתינוק שבדרך. ב- 96' הגישו ט' וא' בג"צ נגד קיום ועדה פסיכיאטרית לרווקות שמעוניינות בטיפולי הפריה, ועדה שמפלה אותן לעומת נשים נשואות. הן זכו. בראיונות לתקשורת בעקבות הזכייה החשובה, הבהירו השתיים שהן עתרו לא רק לטובת לסביות, אלא גם עבור זוגות סטרייטים (כהן וגרושה, זוגות מדתות שונות) שהרבנות לא מאפשרת להם להינשא.

ב-97' הגישו השתיים לבית המשפט המחוזי, בקשה להכיר רשמית בהורותן. הן ביקשו לאמץ זו את ילדי השניה, ולרשום את שמותיהן כ"הורה שני" בתעודת הזהות. בנוסף ביקשו הכרה בהן כאפוטרופוס זו על ילדי השניה. בית המשפט, בהמלצת היועץ המשפטי לממשלה, קבע כי השתיים אכן יקבלו אפוטרופסות, אך בקשתן לאימוץ ולרישום בתעודת הזהות נדחתה.

בעוד האפוטרופסות עצמה הינה הישג אדיר, המהווה תקדים מרחיק לכת, זה עדיין לא זה.
א' כאפוטרופוס על ילדיה של ט' יכולה לפעול בשמם, כל עוד הם קטינים. היא יכולה לקחת אותם לרופא ולרשום אותם לבית הספר, אבל לאחר שהילדים עוברים את גיל 18, אין כל קשר חוקי בינם לבין האם שגידלה אותם, (אך לא ילדה אותם). חשוב מכך, מצב זה הוא הפיך. אם יום אחד תיפול רוח שמרנית יותר על בית המשפט, הוא יוכל פשוט לבטל את קביעתו, ולשלול את זכויותיהם הבסיסיות של האימהות.

כיום עותרות ט' וא' לבית המשפט העליון, בבקשת ערעור על פסיקת בית המשפט המחוזי. הן תובעות את הזכות לאמץ זו את ילדיה של זו. הן דורשות עבורן ועבור ילדיהן את הזכות הבסיסית לדעת שהקשר המובן מאליו של אימא-ילד, לא יינתק מכוח חוק שרירותי. הן רוצות להיות בטוחות, שגם במקרה של פטירת אחת מהן, ילדיהן המשותפים עדיין ישארו בחזקת בת הזוג הנותרת, דבר שכיום איש לא יכול להבטיח להן.

זה לא צעד פשוט, לערער לבית המשפט העליון, אך כאשר בנות הזוג, בעזרת עורכי הדין שלהן צבי ריש ועירא הדר עדן, החליטו ללכת על זה, הם עשו זאת מתוך ההנחה, כי בעוד בית המשפט המחוזי נוקט בגישה משפטית "יבשה" (כלומר, הולך לפי הספר, ולא נוהג להרים את העיניים ולהסתכל קצת קדימה, אל החברה שמשתנה, וכבר לא תואמת את ההגדרות המיושנות), הרי שבית המשפט העליון נוקט בגישה הומאנית, רחבת אופקים, התואמת במידה רבה יותר את דעת הקהל בישראל של כאן ועכשיו. בית המשפט העליון ידוע, למעשה, כגוף היחידי שבכוחו לבצע "מהפכות" חברתיות בישראל. לכן, יש לעתירתן של בנות הזוג סיכוי אמיתי.

אבל הדרך לבית המשפט העליון, עוברת בין השאר, בבנק. מה חשבתן, שכל העסק הזה של יצירת תקדים משפטי, הוא זול? עד עכשיו הוציאו בנות הזוג מכיסן כ- 40,000 ¤ וזה רחוק מלהיות הסוף.
בערך מחצית מהסכום הן כבר קיבלו חזרה מתרומות של חברי הקהילה, שהבינו שט' וא' אמנם נלחמות על זכותן לאמץ את ילדיהן שלהן, אבל בכך, למעשה, פותחות את הדלת עבור כולנו: עבור זוגות לסביות כמותן, עבור זוגות הומואים שאחד מהם מאמץ או "יוצר" ילד ביחד עם פרטנרית, ובן-זוגו יוכל לזכות באבהות על הילד המשותף שלהם, ומעבר לכל ניצחון במאבק הזה ייקדם את כולנו, גם אלו מבינינו שלא מתכננים להקים משפחה בצעד ענק במאבק הכללי למען שוויון הזכויות.

כולנו הרי יודעים שבחברה הישראלית המשפחה עומדת במרכז, ולכן ניצחון בחזית הזאת, שבעקבותיו יוכלו להיווצר מאות ואלפי משפחות גאות חדשות, ולקבל הכרה חוקית וממסדית יביא, באופן טבעי, במהלך השנים, לקבלה רחבה הרבה יותר של הקהילה (על גווניה השונים) בקרב החברה הישראלית.

אותי, באופן אישי, מאוד מרגשת האפשרות לקחת חלק (ולו קטן ביותר) במאבק החשוב הזה, במאבק שמרחיק לכת הרבה מעבר לרישום הילד העתידי שמאי תלד גם בתעודת הזהות שלי, אלא גם יפתח את הפתח לזוגות הומואים ולסביות להינשא כחוק, ולקבל את מלוא זכויותיהם בהתאם. מאבק שיאפשר להרבה יותר ארונות להיפתח, להרבה יותר דגלי גאווה להתנפנף בחלונות, להרבה פחות ניכור מצד החברה, להרבה יותר הכרה.

עכשיו יש גם לכן אפשרות לתת יד למאבק הזה.
ביום חמישי הקרוב, ערב שבועות, ה- 16 למאי, תיערך מסיבה שכל הכנסותיה (בניכוי הוצאות התפעול) יועברו לעמותת "אישה לאישה", המרכזת את גיוס הכספים למאבקן של ט' וא', ובעצם למאבק של כולנו. אז בואו נעזוב לערב אחד את הויכוחים המייגעים של "שירזי נגד קל"ף" ונתאחד לטובת האינטרס המשותף של כולנו, בחזית מגובשת, במטרה להשיג ניצחון משמעותי במלחמה על הזכויות הבסיסיות ביותר שלנו.

המסיבה תתקיים במועדון אלגרו - רח' הרצל 154 ת"א, החל מ- 23:00. וחוץ מלרקוד, לשתות ולעשות עיניים, תוכלו גם לקבל ייעוץ חינם בכל הנושאים שקשורים לאימוץ.

אז בואו נתעלה לערב אחד, מעל כל מה שמפלג בינינו, ונתרום למאבק שמאחד אותנו, נסתכל לאחור ונעריך את מי שפתחו עבורנו כל כך הרבה דלתות עד עכשיו, ונשקיף אל העתיד לראות את כל הדלתות שעוד יכולות להיפתח, אם רק נרכז כוחות ונדחוף אותן ביחד.