סיפורו של משולש ורוד

מעולם לא היתה לנו במגזין כתבה על ספר ילדים. אולי זה בגלל שעד כה כנראה לא היה ספר ילדים עברי שיש מה לכתוב עליו במגזין הומו-לסבי-טרנס. אבל עכשיו כבר יש ספר כזה

במסגרת העבודה שלי, אני נמצא זמן רב עם ילדים בגיל הגן. לפני כמה ימים הראה לי אחד הילדים ספר שמשך את תשומת לבי. שם הספר: סיפורו של משולש ורוד מאת אסתי שקדי. עיינתי בספר ברפרוף, ולאחר שעיינתי בו חזרתי וקראתי אותה בשקיקה, התבוננתי בתמונות המאוירות והגעתי למסקנה שזהו ספר הילדים הראשון שמתמודד עם השוני בזהות המינית. נכון, ישנם הרבה ספרי ילדים שעוסקים בקבלת השונה והאחר, ולכאורה ספר זה אינו שונה מהם. אך אם מתבוננים היטב בפרטים, אפשר לזהות רמזים ברורים למדי שספר זה אינו מספר לילדים על מישהו שונה 'סתם', אלא על מישהו שונה מבחינה מינית.

הסיפור נפתח בהצגת המקום והדמויות עולם קסום בו גרים מרובעים ועיגולים צבעוניים. הכותבת מדגישה כאן שהעיגולים הם "אימהות" והמרובעים הם "אבאים". באיור נראה רחוב טיפוסי בעולם הקסום ובו זוגות של צורות מטיילים יחד. במשפחה אחת בה אב מרובע אדום, אימא עגולה לבנה ושלושה ילדים (בן ושתי בנות) נולד משולש ורוד. ההורים המודאגים והבוכים הולכים את הרופאה. הרופאה לא יודעת מה לעשות עם היצור המוזר והורוד ואומרת להורים שעד הגן הכל יעבור. בהמשך, המשולש הורוד מגיע עם הוריו לגן הילדים הנקרא "גן המסגרות". המשולש הורוד מנסה להשתלב בגן בכל דרך אפשרית: הוא מחייך, עומד בכל כללי הגן, מוותר לאחרים; אך כל מה שהוא עושה לא עוזר. אף עיגול או מרובע לא מוכנים לשתף אותו במשחקים, איש אינו רוצה לשחק עם "אחר", והמשולש הורוד נשאר תמיד לבד. להורים של המשולש הורוד היה רעיון: הם קנו לו חליפה מרובעת אדומה שיוכל ללבוש כשהוא בין זרים. אבל החליפה לחצה על המשולש, ובכלל לא משנה מה ילבש, הוא תמיד יישאר משולש. יום אחד מגיע לגן ילד חדש משולש כחול. המשולש הורוד היה מאושר ושני המשולשים אהבו זה את זה בלי להסביר "אני זה אני", כי משולש הוא בעצם רגיש וחכם כמו כולם. בתחילה הצורות האחרות נרתעו והופתעו, אך לבסוף גם הן הבינו שלא חייבים להיות דומים, כי בכל אחד יש מה לאהוב. המשולשים גדלו ויצרו יחד משפחה בצורות וצבעים מיוחדים ושונים. וגם המשולשים הבינו שזה אפשרי לחיות ולאהוב בכל דרך. כי עם קצת אהבה יש מקום לכולם. הסוף.

כמו בסיפורים סוף טוב הכל טוב. המשולש הורוד היה בלתי מקובל על ידי הוריו ודחוי בידי ילדי הגן, אך לבסוף מצא את האושר עם מישהו כמוהו. זהו סיפור קלאסי המתאר את גלגוליו של האחר בחברה. אולם, כדי לקלוט שהשוני של האחר נובע משוני בזהות המינית יש ללקט את הרמזים שהסתירה הסופרת:

כבר בתחילת הסיפור קיימת ההדגשה הברורה כי לצורות יש מין מוגדר: מרובע הוא זכר ועיגול - נקבה. היצור השונה שנולד הוא משולש ורוד. הייתכן שהצורה והצבע נבחרו במקרה או שזהו רמז נוסף לבאות? למשולש שנולד מדברים בלשון זכר, אך מכיוון שהוא אינו מרובע או עיגול קשה לקבוע בוודאות לאיזה מגדר הוא שייך. הרופאה שלא יודעת כיצד לרפא את המשולש מרגיעה את ההורים במשפט: "עד הגן הכל יסתדר". משפט זה מוכר לנו כשהורים מודאגים מגיעים לרופא עם נטייתם המינית של בנם/ביתם והרופא אומר שעם הזמן ועד החטיבה/ תיכון/ צבא הכל יעבור.

בגן הילדים הנקרא "גן המסגרות" (בו כולם חיים לפי מסגרת קבועה, ללא שוני?) אין המשולש מצליח להתחבר לצורות. הצורות ראו שהמשולש שונה מהם, כמו שילדים יכולים לחוש באדם קצת אחר מהם בתכונותיו. באיור ניתן לראות את כל הצורות משחקות ומטיילות יחד בגן בזוגות מרובע עם עיגול, ורק המשולש שלנו נשאר בודד בצד. אבא ואימא מנסים לעזור (לבן שלהם או בעצם לעצמם?) וקונים לו חליפה מרובעת ללבוש כשהוא בין זרים (ארון?). אך החליפה לוחצת, כמו שחליפות, או מסיכות, או ארונות, או כל העמדת פנים אחרת גורמת להרגיש. ובכל מקרה, מדגישה הסופרת, שאין זה משנה מה הוא ילבש - אי אפשר לשנות את המשולש. כלומר, אי אפשר להסתתר ולהדחיק את הרגשות האמיתיים - הם יהיו שם תמיד.

הישועה של המשולש לא מגיעה ממרובע סובלני או מעיגולית חברותית אלא רק ממישהו שונה כמוהו. הסופרת כותבת שהמשולשים אהבו זה את זה בלי להסביר, בעוד שאר הצורות מאוירות כשהן עומדות סביב המשולשים ועל פניהן הרגשת הפתעה, רתיעה ואפילו גועל למראה המשולשים המחובקים. אין הסיפור נגמר כאן. הסופרת ממשיכה לספר שהמשולשים הקימו משפחה (חד מינית) לתפארת עם צורות שונות וצבעוניות וחיו באושר ובאהבה.

בסיומם של כל ספרי הילדים העוסקים באחר, המתח נשבר כשהחברה או מישהו ממנה מקבל את האחר והוא משתלב בה. הסופרת בחרה כאן בסוף לא קונבנציונלי שבו האחר מוצא את האושר רק עם אחר כמותו. ובהשוואה לעולם שלנו: הומו או לסבית יכולים להקים משפחה ולחיות באהבה אמיתי רק עם מישהו כמותם. נוסיף לזה את ההדגשה של המגדר הברור של היצורים בעולם ואת האחר שנבחר להיות מיוצג על ידי המשולש הורוד, והרי לנו ספר העוסק בשוני עקב זהות מינית.

כשקראתי את הסיפור לילדי הגן הם הבינו היטב שזה לא בסדר שהצורות לא שיחקו עם המשולש. הם הזדהו עם הרגשת הבדידות ושמחו כשהמשולש מצא חבר. אך דבר אחד לא הסתדר להם: המשולשים הורוד והכחול הקימו משפחה יחד, אז מי מהם האבא ומי האימא? כשהצעתי ששני המשולשים הם אבא או אימא, הילדים לא קיבלו את הרעיון. ברור שילדים בגיל הגן אינם מבינים את רעיון השוני בזהות המינית, אך אני מאמין שהרעיון של קבלת השונה, ולא משנה במה הוא שונה, צריך להיטמע כבר בגיל צעיר.

לסיכום ספר נהדר, כתוב בחריזה ומאויר בצבעים עליזים. מומלץ לילדים בגילאי הגן וראשית בית הספר, ול"ילדים" שכבר גדלו קצת ומרגישים כמו משולשים ורודים.


אסתי שקדי: סיפורו של משולש ורוד
הוצאת דני ספרים

נא להמתין... נא להמתין...