אל הפרק הקודם >>
הנסיעה במונית היתה, כמו תמיד, זמן טוב להרהורי חרטה.
אפילו תל אביב נראית טוב כשאתה יושב במושב האחורי של מונית, שתוי קלות (עצרנו לקנות בירה), והאורות של הפאבים משאירים שבילים שקופים וצבעוניים כשאתה חולף מולם. מול האורות האלה אתה יכול לבחור איך להרגיש - הכי סבבה בעולם, הכי גבר, הכי כלי.
היי, תראו אותי. תפסתי את החבר שלי מנשק מישהו אחר וזה הדבר האחרון שמעניין אותי. אני לא שם זין. אני הולך למסיבה. אני הולך לשתות, ולעשן, ולהזדיין, ואז להתחיל סיבוב שני, רק בגלל שאני כזה אחלה בנאדם, מצחיק, אחד שהצרות עושות לו נעים באוזן.
ואפשר גם להיות הכי עצוב בעולם, אתה מביט מהחלון וברדיו "המקום הכי נמוך בתל אביב". יותר נמוך מזה כבר קשה לרדת, אתה מחייך לעצמך ופותח חלון כי המזגן חונק, הבגדים לא נוחים, ואתה מת לשאכטה של אוויר, ועכשיו.
טוב, אני מניח שזה היה מאותם ערבים שבהם אין מקום מועדף להיות בו, ואני חושב שזה מה שהפחיד אותי. כבר היו לי לילות כאלה, די הרבה. אבל השהות עם שכטר הפכה את הלילות הקשים לקלים יותר, ואת הלילות הטובים למשהו שאף פעם לא היה לי.
ואף פעם לא יהיה, אולי. עכשיו אתה לבד, אסי, לגמרי לבד. החומה עדיין שם, המסך יורד שוב, השדים מתעוררים.
לילה טוב.
* * *
"כלי נשק? חפצים חדים? סמים קלים?" הבחורה בכניסה שהביטה בכרטיס שלנו עד עכשיו, הרימה את העיניים לעברי "סמים קשים, אולי?"
"למה, את רוצה קצת?" שאל מישהו מאחורי, ואופירה צחקה לידי בעצבנות. איזה מקום מוזר, חשבתי לעצמי. באמת הרצליה, באמת וילה פרטית. דקדנטית? לא יותר מהמקלחת של סבתא שלי. מסיבה? נראה יותר כמו כנס מפוטרי היי-טק ונשותיהם.
"יו, אני מה זה מתרגשת." צחקקה אופירה, והבחורה בכניסה חייכה אליה.
"רק אל תיתנו לאף אחד לנשוך אתכם." היא אמרה ונתנה לאופירה לעבור. ניסיתי להיכנס והבחורה חסמה לי את הדרך עם הרגל.
"ואתה... שאף אחד לא ייגע לך בצוואר. תשמור לי את הביס הראשון."
כך אמרה הגברת, ושילחה אותי לתוך הבית בטפיחה מהירה על הישבן שלי.
"אלוהים אדירים, מה זה? לדרקולה יש יום הולדת? לאיפה הגענו?"
אופירה הביטה בהזמנה שלנו, והראתה לי אותה.
"יופי, מסיבה בסגנון גותי. לא מסיבה גותית, אלא בסגנון גותי. נורא מגניב. אל תגידי לי, הם בטח מחזיקים פה רק דיאט קולה -"
"אסף, אני מיד מביאה לך משהו לשתות." אופירה קיפצה בתזזיתיות בין לובשי השחורים. זו הבעיה עם אנשי הצווארון הלבן. הם לא יודעים ליהנות. תסתכל מסביב, חשבתי והוצאתי מהכיס את הג'וינט החביב שחובתו כמסמר הערב מולאה די בהצלחה אחרי כמה שאכטות עמוקות, ישר לריאות ומשם לתחת שלי דרך עמוד השדרה, ובחזרה לראש. עכשיו אפשר להביט על העניינים אחרת, חשבתי, ואופירה חזרה עם משהו כתום בכוס.
"קיבינימט, זה רדיואקטיבי?" שאלתי ושתיתי.
"לא יודעת, יש לזה טעם של בנזין." אמרה אופירה והניחה בצד את הכוס. "אלוהים אדירים, זה חזק."
"אנחנו אוהבים את הסוטול שלנו חזק." נשמע קול מאחורינו, ושנינו הסתובבנו לגלות זוג צעיר עומד לידינו. הבחור לבש חולצה שחורה מכופתרת, התחלה של חזה לא חלק לגמרי מציצה מעל הכפתור. ג'ל בשיער, עיניים כחולות, אתלטי. מאלה שאפשר לקוות שהם בקטע, לפחות עד שרואים את החברה שלהם מתמרחת עליהם, ואז מסתפקים בעבודת יד בבית כמה שעות אחר כך.
לבחורה היה שיער חלק שחור, שמלה אדומה, ופה שנצמד מדי פעם לקו הלסת של הבחור שלידה. המארחת של דרקולה, אתם חושבים? לא, סתם תל אביבית טיפוסית.
"זה לא סוטול, זו חומצה. יש לך מסטיק חמודה?" שאלה אופירה וניתרה בעליזות כשהבחורה הושיטה לה קופסת פלסטיק עם הכדורים הלבנים החריפים האלה. נו, אלה שרות גונזלס מפרסמת.
"רק קלוריה אחת." אמרה לי הבחורה וחייכה. "רוצה אחד?"
"לא תודה, אני משתדל לשמור אמונים לאלכוהול." עניתי וכהוכחה הורדתי את השאריות הכתומות בשלוק אחד, ארוך. וואו, זה היה חזק.
"לשמור אמונים." אמרה הבחורה והביטה בהוא לידה. "לשמור אמונים." היא אמרה שוב, ושניהם צחקו. אופירה ואני החלפנו מבטים לא מבינים.
"זה בסדר, תמיד יש פעם ראשונה. אנחנו הולכים לג'קוזי. אתם באים?" שאלה כלת האופל והתחילה לגרור את הבחור התקן לכיוון דלת ליד הבר.
"מצטער, אני אלרגי לבועות." צעקתי אחריה, והיא רק הפנתה את הראש וחייכה שוב.
"אני אולי מסטול לגמרי, יקירתי, אבל משהו מסריח בממלכת דנמרק." הודעתי לאופירה ברגע שהזוג המוזר עזב. "ואם תשאלי אותי, גם הרצפה פה עקומה."
"כן, כולם כאן באמת חביבים בצורה מוזרה. כשהלכתי להביא לנו שתייה, מישהי שאלה אותי אם אני אוהבת שוקולד, וכשאמרתי כן, היא שאלה באיזה טעם, וכשאמרתי מריר, היא אמרה שלבית השחי שלה יש טעם של שוקולד מריר, ושאלה אותי אם בא לי לטעום. זה לא קצת מוזר?"
"קצת מוזר? קצת מוזר?" אני כבר התנדנדתי כולי, ההיגיון ההפוך של אופירה משגע אותי יותר מתמיד "אופירה, אני לא חושב שאנחנו בקנזס."
"בטח שלא." אמר מישהו שעבר לידינו "אתם במסיבת חילופי זוגות."
הגילוי האחרון לא הפתיע אותי במיוחד. לא בגלל שכבר יצא לי להיות במסיבה כזו, לא בגלל שזה נראה לי הגיוני שאנשים נורמליים ילבשו את מיטב בגדיהם ויכינו משפטי מחץ שווים לתחת בשביל להפליץ אותם מול אנשים אחרים שהם מעולם לא פגשו. פשוט בגלל שזו היתה דרכו העדינה של היקום לומר לי משהו. מה בדיוק? אין לי מושג.
"בוא ננסה להפיק את המיטב מזה." אמרה אופירה לבסוף אחרי שנרגענו מההלם. ישבנו על ספה בפינה של הסלון הגדול. האנשים החברותיים מסביבנו כבר לא נראו כל כך משעשעים. למעשה, זה היה די מפחיד.
"אני בעד לחתוך." ביד החזקתי את המשקה השלישי שלי. "אם לא הייתי כל כך שתוי, הייתי קם ויוצא מפה עכשיו. לעזאזל, מי שאמר שאלכוהול וסמים לא פותרים כלום, אף פעם לא היה בסרט כזה."
"אני לא מתכוונת לסחוב אותך, תשכח מזה. מספיק השפלות לערב אחד. ואם אני אמצא את האדיוט שנתן לי את ההזמנה הזו, אני אתן לו לשתות מאה כאלה." היא הצביעה על המשקה שלי "ואז אהדק לו את הזין לביצים עם שדכן." הוסיפה. היא קמה. "מהסוג עם הסיכות הגדולות."
"למען האמת, אני חושבת שזה בדיוק מה שאני אלך לעשות." היא פנתה ללכת ואז הסתובבה שוב.
"אתה אל תלך לשום מקום, ברור? אני תכף חוזרת."
כמה פעמים שמעתי את המשפט הזה בעבר? גם אם רציתי, לא הייתי יכול ללכת שני צעדים ישר. אז כשבסוף קמתי, אחרי שהגעתי ביני לבין עצמי להסכמה שאופירה כנראה נחטפה על ידי מפלצת מין מורעבת, הלכתי באלכסון לכיוון הבר, ונפלתי ישר דרך הדלת שמאחוריו אל חדר צדדי. מישהו אמר מחילת ארנב?
בג'קוזי השתכשכו להם הזוג המוזר. טוב, לא ממש השתכשכו, הם היו עסוקים במעשים מגונים שכללו קוביות קרח מדלי שעמד לידם ושימוש לא מוסרי בפלחי מנגו.
התקרבתי בצעדים כושלים לכיוון הג'קוזי, ונפלתי על ברכיי על שטיח הגומי.
הבחורה הביטה בי, מחייכת.
"תראה, חומד, זה ההוא שאלרגי לבועות."
הבחור, עכשיו בחזה רטוב ושיער נקי מג'ל, הסתובב אלי, מחייך בממזריות.
"אני לא חושב שאני צריך להיות כאן." היה כל מה שהצלחתי להגיד. השילוב של המים החמים והסחרור בראש שלי גרם לגוש גדול ורע להתחיל לטפס במעלה הגרון שלי.
הבחור תפס אותי פתאום בעורף ולחץ אותי לכיוון שולי הג'קוזי ביד לחה וחזקה.
"בוא נראה מה אתה מסתיר שם מתחת לחולצה. נראה לי שהיא אוהבת את זה."
"נראה לי שאני עומד למות," אמרתי בקושי וניסיתי להשתחרר מהלפיתה שלו.
"בוא, בוא, אני אתן לך סיבה לחיות." אמרה הבחורה והתקרבה אליה, שני שדיים מרצדים מול הפרצוף שלי כמו שני ירחים.
"אבל אני בכלל אוהב בנים!" ניסיתי למחות.
"זה בסדר, גם אני." היא לחשה לי לאוזן ודחפה לשם לשון. הבחור עדיין ניסה להוריד ממני את החולצה, לוחץ אותי יותר ויותר למעקה. לחץ בחזה, לחץ במכנסיים, לחץ.
"תשחרר, מותק, בוא תן לנו את זה!"
אז השתחררתי ונתתי להם את זה.
אופירה אמרה אחר כך שזה היה מאוד חצוף מצידי להקיא לתוך הג'קוזי. אני דווקא חשבתי שזה היה לטובה, כי המארגנים כל כך נבהלו, הם ארגנו לנו הסעה ישר לתל אביב, ואני קיבלתי הזדמנות להתעורר כמעט בלי הנג-אובר, ועל בטן ריקה להתחיל איתה את השבוע.
נא להמתין...