שירה

הסתובבתי בשדרה חשוכה שהתפצלה לסמטאות בכל כמה מטרים, הייתה זו שעת יום אך השמש כבר הייתה במקום שבו הבניינים האפורים יכולים להרשות לעצמם להסתיר אותה. חבורה של עוברי-אורח עברה לידי, תוך כדי מבטים קרים וזועפים ושקט מצמרר. לאחר כמה מטרים הסתובבתי לשמע צחוק רועש מאחוריי. אותה חבורת צעירים שעברה לידי החליטה לצחוק מאיזו הלצה. חייכתי לי חיוך קר ועצוב והמשכתי לי בדרכי. אני מרגישה כאב בקרסוליים, אני חייבת להתרגל לנעלי העקב האלו. כבר ארבעה חודשים אני מסתירה את גופי, שלא ידעו, שלא יגלו.

שירה מתקשרת אליי, היא אומרת שאנחנו חייבות להיפגש לקפה. ''איפה מתאים לך?'' היא שואלת.
''ניפגש באלנבי במקום הקבוע שלנו ונחליט''. עניתי.

שירה היא בחורה מדהימה, הן מבחינת יופייה המשגע והן מבחינת האישיות המגוונת שלה. היא כבר שנתיים מסתובבת עם בגדי נשים ושני בלוני סיליקון בתוך החזייה. ''תאמיני לי, אני יום אחד אכניס את בלוני הסיליקון האלה לתוך העור שלי, רק להרוויח קצת כסף, זה הכול!''.
תמיד הייתי מגיבה בשאלה: ''ומאיפה תיקחי את העור שאין לך?''
היא הייתה מחייכת, קורצת ועונה: ''מהתחת, שם לא חסר לי עור ושומן''.

נפגשנו באלנבי בפינה שלנו והלכנו לקפה בסביבה.
בזמן שנשמע ברקע רעש הכפיות הנוגחות בכוסות הקפה, תוך כדי ערבוב הקפה עם הסוכר, היא מספרת לי על איזה בחור שהכירה והוא אינו יודע שמתחת לתחתוניה מסתתרת האמת. היא לא יודעת מה לעשות. ''הוא מקסים כל כך, הצורה שבה דיבר אליי, העדינות שלו, הוא אמר לי שהוא בדיוק סיים תואר ראשון, אני מאוהבת מעל הראש ורק נפגשנו פעמיים!''
''אל תתאהבי מהר מדי'', עניתי. ''בסופו של דבר הוא יצטרך לדעת מי את באמת ומה עבר עליך בחיים''.
''אני יודעת'' הגיבה בעצבות, ''בסופו של דבר הוא יצטרך לדעת, אבל אולי קודם אתן לו להתאהב בי''.
הסתכלתי עליה בחיוך צבוע ועצוב. ''מה יקרה כשהוא ירצה לקחת אותך למיטה?'' שאלתי.
''אז זה אומר שהוא אוהב אותי מספיק''.
היא כנראה שוכחת מהר מאוד מה זה גברים, אפילו שהיא כלואה בתוך גוף של אחד. ''שתהיי לי בריאה, שירה, רק שלא תיפגעי מהעניין''.
''את יודעת שאני חזקה''. היא ענתה לי, ''אני אתמודד, כבר הייתי במצבים גרועים מזה''.

שקיעת ערב תל אביבי חם הציפה את השמיים בצבעי כתום-סגול-ואדום ואני מהלכת לי עם שירה באזור הטיילת המשקיפה אל חופי תל אביב. שתינו שותקות וחולמות בהקיץ, בוהות באופק שמולנו, מתמלאות גאווה. אנחנו לא לבד, אנחנו שתינו נשים חזקות ובטוחות בעצמן. לבד אנחנו מרגישות מבוישות ומפוחדות, אך כאשר אנו יחד, אין אדם העומד בפנינו באף מורם יותר משלנו. אווירה חלומית הציפה אותנו, הבטתי לכיוון פניה של שירה, תוך כדי הליכה - היא חייכה חיוך נסתר, כאילו הרגישה מה שאני הרגשתי - וההרגשה, חיממה את נפשה. ''שירה'' לחשתי. ''מה מותק?''
''אנחנו צריכות לפתוח איזה עסק ביחד, משהו חדש, שיהיה רק שלנו. אולי איזה פאב. מה את אומרת?''
היא הביטה בי בפליאה: ''מה לך ולפאבים?! את שונאת אותם!''
עניתי לה תוך כדי חלום: ''אולי בגלל זה כדאי שנפתח פאב שכן אתחבר אליו''.
''פאב של גייז?''
''לא'', עניתי. ''אולי לשם שינוי נפתח פאב של סטרייטים, ומן הסתם גיי-פרנדלי''.
''נשמע מעניין'' היא הגיבה, ''ומה עם הכסף?''
''הלוואה, נחזיר אותה צ'יק צ'ק אם נצליח''.
''ואם לא נצליח?'' החלה להיות ספקנית,
''אז זה סיכון שניקח בחשבון ונדאג שהוא כן יצליח''.
שירה קצת התלבטה, אך החליטה לבסוף ''אחלה רעיון, אני אלך איתך עד שתצא הנשמה, ואת יודעת שקשה להוציא לי את הנשמה''.

בלילה הסלולרי שלי צלצל. שמעתי אותו תוך כדי חלום. לא התעוררתי, הייתי שקועה בחלומי. החלום היה כולו בצבעי סגול כתום אדום, כצבעי השקיעה שהציפה באותו יום את שמי תל אביב.

התעוררתי וראיתי עשר שיחות שלא נענו בסלולרי, כולן הגיחו מהסלולרי של שירה. התקשרתי אליה ואין מענה. ''שירה, התקשרת אלי אתמול בלילה, מה העניין? תחזרי אלי כשתוכלי''.

***

יצאתי מהבניין שבו גרה שירה עם דמעה שמורחת את צלליות האיפור שעל עיניי.

כשהגעתי לדירתי, הכול היה חשוך, התמונה שלי ושל שירה הייתה מונחת רפויה על השולחן.

שירה איננה, וכעת אני חלשה.

אולי אני נשברת

מי יודע?

שירה שלי

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    נא להמתין... נא להמתין...