ניסיתי לנער את אסף וליטפתי את פניו, אך הוא לא הגיב. צעקתי לעבר המסדרון ואחרי שתי דקות, שנראו לי כנצח, נכנס לשירותים יניב, מהכיתה המקבילה. ביקשתי ממנו לרוץמהר לחדר המורים ולהזמין אמבולנס בדחיפות. בינתיים רחצתי את פניו של אסף במעט מים וניקיתי חלק מהדם על פניו. הרגשתי מאוד חסר אונים לראות את אסף במצב כזה ועד שהגיע האמבולנס, לא הפסקתי ללטף אותו ולדבר אליו בניסיון להעיר אותו. הפרמדיקים הגיעו די מהר, להפתעתי, ואני יצאתי אל המסדרון לפזר את ההמולה שהיתה שם. אחרי דקות מעטות השכיבו הפרמדיקים את אסף על אלונקה, ונשאו אותו במסדרונות בית הספר עד לחצר ומשם אל תוך האמבולנס. ''מה יש לו, ממה הוא סובל?'' שאלתי אותם מפוחד.
''לא ברור,'' ענה לי אחד הפרמדיקים,. ''מה שכן ברור זה שהוא ספג מכות די קשות.''
''לאן אתם לוקחים אותו?'' שאלתי.
''לבית החולים מאיר בכפר סבא,'' ענה לי הפרמדיק.
ניסיתי להתעשת, לחזור למחשבה צלולה, ולהבין מי יכול היה להכות את אסף בצורה כל כך אכזרית? נכנסתי לחדרה של הגברת אופק, מנהלת בית הספר ובהתייעצות איתה ועם הסגן שלה, הוחלט שאנסה לאת את הוריו של אסף, לספר להם מה קרה ולפגוש אותם בבית החולים, כמה שיותר מהר. תפסתי את אביו של אסף באמצע העבודה. הוא נותר הלום. ''נוכל להיפגש בעוד כחצי שעה בחדר המיון ב''מאיר?'' שאלתי אותו.
''כככן...בודאי, אני אגיע לשם,'' אמר לי אביו, מתקשה לעכל את
הידיעה המרה. חצי שעה מאוחר יותר נפגשתי עם אביו של אסף בחדר המיון ב''מאיר.'' שם נאמר לנו שאסף הועבר לחדר הטראומה. הזדרזנו להגיע אל חדר הטראומה. שם שוחח איתנו ד''ר ברקוביץ, שהודיע לנו שהממצא העיקרי עד עכשיו,לפני שנערכו כל הבדיקות הוא שככל הנראה אסף קיבל מכה חזקה מאוד בראשו, ולכן הוא נמצא במעין תרדמת זמנית.
''קיים סיכוי שאסף יתעורר מאותה תרדמת?'' שאלתי מייד.
''הסיכויים אינם ברורים בשלב זה,'' ענה לי ד''ר ברקוביץ בפנים חתומות. אבא של אסף היה המום לחלוטין וביקש לשבת. ההמתנה לתוצאות הבדיקות של אסף היתה מורטת עצבים. לפתע הופיע במסדרון חייל לבוש מדים שנראה כאילו היה זה אסף שמותח אותנו והתחפש
לחייל במדים. העתק של אסף, בקנה מידה אחד על אחד. ''שלום אני יואב,'' אמר החייל. אני אחיו התאום של אסף. התקשיתי לעכל את הדמיון המדהים ביניהם. רק אחר כך התברר לי שהם תאומים זהים לחלוטין, ושיואב לומד בפנימייה הצבאית. יואב היה יפיוף מדהים לא פחות מאחיו, בעצם בדיוק כמוהו. התקשיתי,על אף המצב, שלא לבחון אותו במבטים חטופים, ולהתרשם מפניו האלוהיות, מגופו החסון ומהבליטה שנחה לה שם, באמצע מכנסי הצבא שלו. היה נדמה לי שיואב קולט את המבטים שלי, למרות שמאוד השתדלתי שלא ישים
לב אליהם. יואב ניסה להרגיע את אביו שהיה די נסער ואני התפללתי כל הזמן שד''ר ברקוביץ ייצא אלינו עם בשורות טובות. לקראת ערב ירדנו, יואב ואני, אל הקפטריה כדי לקנות משהו לאכול. בדרך אמר לי יואב: ''אסף מומחה בלהסתבך
בכל מיני דברים טפשיים.''
''למה אתה מתכוון?'' שאלתי.
''המורה אורי,'' אמר לי יואב. ''אתה כנראה ממש לא מכיר את אסף, אבל הוא הרבה פחות תמים מאיך שהוא נראה.''
''ובכל זאת למה אתה מתכוון?'' שאלתי.
''אסף התחיל להסתבך עם טיפוסים מפוקפקים, עוד לפני שמלאו לו שש עשרה,'' אמר יואב. מאז שנכנס לחטיבת הביניים, היו לו בעיות עם זהותו המינית. הוא תמיד היה בטוח שהוא הומו ונגרר להסתובב עם כל מיני חבר'ה מאוד מפוקפקים בתל אביב. כל מיני חסרי בית וזונות ממין זכר, ואני לא בטוח שהוא לא הפך להיות אחד מהם,'' סיפר לי יואב. מאוד נדהמתי לשמוע את הספור הזה של יואב, והבעתי פליאה והלם. ''ההורים שלכם מודעים למה שסיפרת לי עכשיו?'' שאלתי את יואב.
''מודעים ולא מודעים. הם די מנסים לחמוק מן האמת המרה וטומנים את ראשם בחול.'' נזכרתי באותו סקס נפלא שהיה לי עם אסף בשירותים בבית הספר, והתחלתי להבין מנין הוא רכש את המיומנות הזאת בסקס
''ואתה, ניסית לדבר איתו על הנושא?'' שאלתי.
''תראה, המורה אורי.''
''אתה יכול לקרוא לי אורי, יואב,'' קטעתי את דבריו.
''תראה אורי. גם אני מאז שאני זוכר את עצמי, נמשכתי רק לבנים. אף פעם לא חשבתי על בחורה ולא עניינו אותי בחורות. גם אני הומו, אבל אף פעם לא הסתובבתי במקומות בהם אסף מסתובב בתל אביב, ולא התחברתי עם חבורות רחוב. אני מאוד שונה ממנו בקטע הזה.''
''היה לך פעם בן זוג?'' שאלתי. ''תתפלא אורי, אבל זה ספור מאוד מאוד מוזר. היה לי בן זוג במשך שנתיים שהייתי מטורף עליו.''
''מישהו מבוגר ממך?'' שאלתי.
''לא,'' ענה יואב. מישהו בדיוק בגילי, שנראה בדיוק כמוני והיינו מאוהבים אחד בשני עד
טירוף.
''אתה לא מתכוון לאסף?'' שאלתי.
''בדיוק לזה אני מתכוון,'' אמר יואב. סיפרתי לך את כל הסיפור הזה כי משום
מה הרגשתי שאני יכול לבטוח בך,'' הוסיף יואב.
''אתה בהחלט יכול לבטוח בי,'' אמרתי. ''למרות שהספור שאתה מספר בהחלט יוצא דופן.
''ומה איתך אורי, גם אתה אוהב בנים?'' הפתיע אותי יואב בשאלה נוקבת.
''יש לך טביעת עין חדה מאוד, יואב'' אמרתי.
''קשה היה שלא להרגיש במבטים שלך, כשחיכינו במסדרון
ליד חדר הטראומה,'' אמר יואב.
''אכן, קשה מאוד לא להסתכל
על יפיוף הורס כמוך, יואב,'' אמרתי.
''אז גם לאחי אסף שלחת כאלה מבטים?'' שאל יואב.
''נדמה לי שאתם נראים בדיוק אותו הדברלא?'' שאלתי.
''כן, סביר להניח שגם אליו שלחת מבטים רעבים כאלה,'' ענה לי יואב. מרוב ששקענו בשיחה, לא שמנו לב איך הזמן רץ ומיהרנו לקפיטריה לקנות כמה סנדוויצ'ים ושתייה קרה. רצנו חזרה לחדר הטראומה, שם פגשנו את אבא של יואב ואסף, שסיפר לנו בקול רועד ,כמעט בוכה, שד''ר ברקוביץ יצא אליו לפני כמה דקות ובישר לו שהמצב כנראה חמור יותר ממה שהוא חשב בהתחלה. אסף קיבל מכה חזקה מאוד בראש, ויכול להיות שיעברו כמה שבועות, עד שיתעורר, אם בכלל! יואב חיבק את אביו ושניהם בכו, איש על כתפי רעהו. אני ניסיתי לנחם אותם, למרות שהייתי מאוד נסער בעצמי ואמרתי להם: ''אני בטוח שזה הרבה
פחות חמור ממה שזה נראה עכשיו. ניתן לכמה ימים לעבור ונראה.''
''תודה, אמר לי אבא של אסף. אתה איש טוב.'' הוא טפח לי על הכתף. השעה היתה מאוחרת. נסעתי הביתה אך בראשי התרוצצו להן המון מחשבות בקשר לשני התאומים המופלאים האלה. עדיין נמשכתי בהיסטריה לאסף, כאבתי מאוד את מצבו ודאגתי לו מאוד, אך לא יכולתי להתעלם מאחיו יואב, שהיה מדהים לא פחות ממנו. התפעלתי מאוד מהאומץ
שהיה לו לספר, ככה סתם לאדם זר את הספור המורכב והמסובך של אסף ושלו. ניסיתי לדמיין את שניהם בסיטואציה של סקס, וזה נראה לי הדבר הכי יפה עלי אדמות. התעוררתי
מהחלום כשמכונית מאחוריי צפרה לי בעצבנות בצומת הכפר הירוק. נכנסתי הביתה, ונתתי לאשתי חיבוק חזק ואמיץ. היא מצידה, לא ממש הבינה ''מה נפל עליי,''לפתע פתאום. אחרי ארוחת הערב התקלחתי וניסיתי להירדם במשך שעות ארוכות, אך שני התאומים המדהימים הללו, הדירו שינה מעיני כמעט עד אור השחר.