יצאתי לחצר, והתקשרתי ליואב. ''מה קורה,יואב?'' שאלתי אותו.
''אורי, שכחתי להגיד לך. ממש אסור שאסף יידע על מה שקרה בינינו, במכונית שלך.''
''למה בעצם, אסור שהוא יידע?'' שאלתי את יואב.
''זה מאוד יפגע בו,'' אמר לי יואב. ''יש עוד דבר ששכחתי לספר לך, אני מתגייס בעוד שבועיים.''
''באמת''? שאלתי.
''כן,'' ענה לי יואב. ''זה חלק ממסלול גיוס מוקדם של הפנימייה הצבאית.'' נפרדנו לשלום ואני התחלתי להבין, שהמצב הוא כנראה יותר מורכב ממה שנראה רק לפני יומיים. נכנסתי הביתה ואשתי, שתמיד קוראת אותי כמו ספר פתוח, שאלה אותי: ''קרה משהו? אתה נראה מודאג.''
''לא משהו מיוחד,'' עניתי. ''שום דבר שלא ניתן לטפל בו.'' האמת, שביני לבין עצמי, לא כל כך ידעתי מה לעשות. מצד אחד, ממש לא רציתי לפגוע באסף. הוא נפגע מספיק בימים האחרונים. מצד שני היה לי מאוד קשה לוותר על יואב, אחרי הזיון השמימי שהיה לי איתו, רק לפני כמה שעות במכונית. הרגשתי מחובר מאוד לשניהם, בגלל שהיו כל כך דומים מצד אחד, ואולי גם כי היו כל כך שונים מצד שני. למחרת בבוקר נסעתי לבקר את אסף בבית החולים. במסדרון בדרך לחדרו, פגשתי את ד''ר ברקוביץ שאמר לי בחיוך,שחל שיפור ניכר במצבו של אסף. ההתאוששות שלו מדהימה ושככל הנראה הוא יוכל להשתחרר בתוך מספר
ימים. שמחתי מאוד על החדשות הטובות, אבל גם מהר מאוד הבנתי ששחרורו של אסף, עלול לסבך את המצב עוד יותר. נכנסתי לחדרו של אסף,שעדיין לא התעורר, אבל שכב על
המיטה, כשלגופו רק תחתונים זעירים וזקפת בוקר מפוארת, מסתתרת בהם. זאת היתה תמונה בלתי נשכחת, לראות מלאך שכמותו בתנוחה כזאת. ישבתי על הכסא, ליד מיטתו והתבוננתי בו, בשנתו. התקשיתי מאוד להתאפק שלא להוריד מעליו את התחתונים הזעירים הללו ולתת לכלי המפואר שלו, טיפול של בוקר טוב. אותו טיפול שלא הספקתי לתת לו,לפני
כמה ימים, כשהוא מצץ לי בתא השירותים בבית הספר. לפתע התחיל אסף להתעורר, התמתח, שפשף את עיניו וכשראה אותי אמר: ''בוקר טוב המורה אורי, מה אתה עושה
כאן?''
''באתי לבקר אותך חמוד, ושמחתי מאוד לשמוע שמצבך מאוד משתפר,'' עניתי.
''כן, הרופא אמר לי שבעוד כמה ימים, אוכל להשתחרר. אספיק להגיע לבחינת הבגרות
במתמטיקה? מה אתה חושב, המורה?''
''אני מאמין שתוכל להשלים את החומר מהר מאוד. אתה בחור מאוד מוכשר, אסף,'' אמרתי לו. הצעתי לו שכשיחזור לבית הספר, יישאר אחרי שעות הלימודים ואני אעזור לו להשלים את החומר, באופן פרטני.
''זה רעיון מצוין,'' אמר אסף.
''התגעגעתי אלייך, אורי,'' אמר לי אסף. ''קשה לי מאוד לשכוח, איזה כייף היה איתך, באותו יום בשירותים.''
''נראה לי שמאוד כדאי שתשתדל לשכוח את אותו היום,'' אמרתי לאסף. ''זה היה חד פעמי ומאוד כדאי שלא יקרה שוב. אני המורה שלך למתמטיקה, חשוב שתזכור את זה.''
''אבל אורי, היה לי טוב איתך,'' אמר אסף.
''זאת היתה טעות, בעיקר מצידי, כי אני המבוגר ולא נחזור עליה.'' אסף קם מהמיטה וחיבק אותי חיבוק אוהב ואמיץ, כשלגופו להזכיר, עדיין רק תחתונים זעירים שבקושי הצליחו
להכיל את החבילה המפוארת שלו.
''מותר, אסור, אני אוהב אותך, המורה אורי,'' אמר לי אסף, וחדר עם לשונו המתגלגלת אל תוך פי.
''לא כאן!!!'' אמרתי, והדפתי אותו מעליי בזהירות. ''אולי תכנס להתקלח, אסף?'' הצעתי. ''אחלה רעיון,'' אמר אסף והוריד מעליו בזריזות את התחתונים.''רוצה להצטרף אליי למקלחת?'' שאל אותי.
''אממ...זה היה יכול להיות רעיון נחמד, אם לא היינו עכשיו
בבית חולים, ואם אני לא הייתי המורה שלך,'' אמרתי מביט בערגה לכיוון החבילה המתנדנדת שלו. ''אז ביי בינתיים,'' אמר לי אסף ונשק לי במצח.
''ביי חמוד,'' עניתי ושיהיה לך המשך יום טוב. אסף הסתובב ונכנס למקלחת, ואז נגלה לעיני
הישבן הקטן והמדהים שלו, בהיר חלק צח וטהור וכאילו מזמין, מצהיר: ''בוא תתקרב ותיקח אותי. אני שלך.'' יצאתי מחדרו של אסף והסתובבתי במסדרונות בית החולים, מחורמן בטירוף. לא יכולתי להתאפק ונכנסתי לאחד מתאי השירותים בדרך. מיהרתי להפשיל את מכנסיי ולשבת על אחת האסלות.לא הספקתי לגעת בזין שלי שהזדקר בשיא תפארתו, יותר מכמה נגיעות, ושמונה סילונים של זרע חם ורותח ניתזו בעוצמה לכל עבר ומילאו את החולצה שלי בכתמים. סילון אחד נחת לי על הסנטר והאחרון צנח לי על הראש ולכלך את
שערותיי. הוי, הייתי כל כך חרמן והרגשתי שהביצים שלי עומדות להתפוצץ. התמונה של אסף העירום, לא הניחה לי לרגע. היה בו משהו בבחור הזה, כל כך אמיתי וכל כך טבעי
ששבה את לבי עוד הרבה יותר ממראהו המלאכי. ניגבתי את הזרע ואת כל הכתמים, שטפתי את ידיי והלכתי לכיוון המכונית. למזלי, תמיד שמרתי בתא המטען בגדים להחלפה, לכל מקרה. נסעתי לבית הספר והגעתי לשיעור האחרון לפני בחינת המגן במתמטיקה. התלמידים שמחו מאוד לשמוע על השיפור במצבו של אסף, והתארגנו לבקר אותו בשתי קבוצות אחרי הצהריים. בהפסקה, בעודי שותה קפה בחדר המורים, קיבלתי טלפון מיואב, מהפנימייה. הוא אמר לי שהוא מאוד מתגעגע אליי, ושהוא לא מצליח להפסיק לחשוב עליי. יואב סיפר לי שרק בלילה האחרון הוא אונן ארבע פעמים, כשהוא לא מפסיק לראות לנגד עיניו את הזיון המטריף שהיה לנו במכונית שלי. התחלתי להרגיש די כלוא בין שני התאומים הנפלאים האלה, ומאוד חששתי לפגוע בכל אחד מהם. גמלה בלבי ההחלטה לנסות להתרחק מהם, כמה שאפשר ולא לאפשר להם ''להפיל אותי'' לעוד סיטואציה מינית. ניסיתי להירדם בלילה, אך לא יכולתי להפסיק לחשוב על אסף ועל הישבנים הלבנבנים והחלקים שלו. על הגניחות הכל כך סקסיות של יואב, בעודו קודח בישבן שלי במכונית והביצים השופעות שלו שהתנגשו בשלי, עם כל חדירה לעומק. אשתי הייתה די מודאגת ולא הבינה מה קורה לי בזמן האחרון, שאני לא מצליח להירדם. היא ניסתה לחבק ללטף ולנשק אותי ולעורר אותי למצב של סקס. אני טענתי שאני מאוד עייף, ושיש לי בזמן האחרון המון לחץ בעבודה. אסף ויואב לא הרפו
ממחשבותיי והתהפכתי על משכבי שעה ארוכה, עד שהעייפות הכריעה אותי.