פרק ראשון: ירון ודני

ארוחת הצהריים היתה שקטה מהרגיל. מדי פעם הגניב אורי מבט לעבר אביו, ושתק. ירון, אבא של אורי, הביט מדי פעם בבנו. גם הוא שתק. רק קולות הלעיסה של השניים, וצפצופי מכוניות שהגיעו מן החוץ, הפריעו את השקט המעיק שרבץ במטבח.
''אז איך היה היום בגן?'' שבר אבא של אורי את השתיקה.
''בסדר,'' ענה אורי בקצרה.
''עשיתם משהו מעניין היום?''
אורי הביט לרגע באביו ואז ירה את השאלה, שירון קיווה שלעולם לא תגיע. ''תגיד אבא, מה זה אומו?''
ירון הביט בבנו מופתע. ''אתה מתכוון, הומו,'' תיקן אותו.
''כן זה בדיוק מה שאמרתי, אומו.''
''למה אתה שואל?'' ניסה ירון לשוות לקולו נימה רגועה.
''כי שאלת איך היה היום בגן.''
''נכון,'' השיב ירון וחשש כבד התגנב ללבו.
''אז זהו,'' ענה אורי.
''מה זהו?'' תמה ירון. ''מישהו צוחק עליך בגן? מישהו ניטפל אליך? הגננת הארורה הזאת,'' סינן ירון בכעס. הוא שלף את הטלפון הסלולרי מכיסו וחייג בעצבנות רבה. אורי הביט באביו, לא מבין על מה בדיוק הוא כועס. ''חגגנו היום בגן את יום המשפחה,'' המשיך אורי בשלו, אחרי שהחליט שכדאי להמשיך לדבר עם אבא במקום שאבא יכעס על הגננת.
''מה?'' שאל ירון מעט מופתע.
''יום המשפחה, אבא.''
''אה, חגגתם את יום המשפחה, יופי.'' בתנועה מהירה קיפל ירון את הטלפון הנייד והחזיר אותו לכיסו. ''יום המשפחה,'' חזר ירון על דבריו, ''נפלא.'' ושוב עלה בקרבו כעס בלתי מוסבר. ''איך מתקשר יום המשפחה לשאלה שלך?'' שאל אבא את אורי, כשהוא מחייך חיוך מאולץ חיוך שניסה לאותת לבנו: הכל בסדר, אני רגוע ובעיקר אני רוצה שתספר לי הכול. מילה במילה. במילא אני הולך לתבוע את הגננת ולעשות רעש גדול בעירייה. הדברים שלך ישמשו עדות בבית המשפט. אורי הביט באביו המחייך, וידע שאבא מאד מאד כועס. הוא ידע שכשאבא מחייך ורואים לו קצת מהשיניים האחוריות, משהו לא בסדר. גם אני כועס חשב אורי לעצמו. אבא שקרן. ''כל ילד סיפר משהו על המשפחה שלו,'' אמר אורי, שואף לקרבו כף מרק עמוסה בשקדים זהובים. ''יופי,'' ענה ירון, מנסה לכבוש את זעמו. ''ומה אתה סיפרת, חמוד?''
''אני סיפרתי ששמי אורי שחר. יש לי אבא בשם ירון שחר, ועוד אבא בשם דני דוד, וזו המשפחה שלי שגרה ברחוב רש''י שלושים ושמונה.'' אורי השתתק. הוא שיחק עם צלחת המרק שלו והמשיך. ''סיפרתי גם שיש לי אמא בשם נורית שחר קדרון, אחות בשם יעל וזו המשפחה שלי שגרה ברחוב היסמין תשע.''
''ואז....'' שאל ירון בקוצר רוח.
''זהו,'' ענה אורי קצרות.
''הגננת,'' אמר ירון, ''מה אמרה הגננת?''
''היא חייכה,'' ענה אורי.
''זהו? רק חייכה?'' היכה אבא של אורי על השולחן. הוא שלף את הטלפון הסלולרי מכיסו, בשנית.
''היא חייכה וליטפה לי את הראש.''
''נחמד מאד,'' הימהם ירון. ''גם כן דמות חינוכית.'' בתור פסיכולוג, דימה ירון את ליטוף ראשו של דני, כתנועת עריפה. ''זהו אני מתקשר.''
''...ואז הילדים שאלו אותי איך זה שיש לי משפחה עם שני אבאים,'' המשיך אורי בשלו. ירון עצר את מרוצת אצבעותיו על פני מקשי המכשיר. ''בגלל זה קרן ליטפה לי את הראש. לא ידעתי מה לענות.''
''במקום ללטף לך את הראש, ולמרוט לך שערות,'' אמר ירון ברוגז, ''היא היתה צריכה לעזור לך להסביר מדוע יש לך משפחה עם שני אבאים.'' ירון החזיר את הטלפון הנייד לכיסו ושקע לשתיקה כבדה.
''מה שאני לא מבין,'' אמר אורי בשקט והביט באביו, מהסס להמשיך בדבריו.
''מה אתה לא מבין?'' שאל ירון
''מה שאני לא מבין,'' חזר אורי על דבריו, ''זה למה שקרת לי, ואמרת שאתה פסיכולוג, כשאתה בעצם נהג מונית. זה רע להיות נהג אבא?'' ירון הביט בבנו בחוסר אונים, מנסה להבין על מה הבן שלו מדבר.
''זה לא רע להיות נהג,'' ענה ירון בלחישה. ''זה נפלא.''
''זה גם מה שאני אמרתי לילדים,'' ענה אורי מרוצה.
''כל נהג הוא אומו?'' שאל אורי את אביו הנדהם.
ירון הניף את ידיו בייאוש. ''אני לא מבין על מה אתה מדבר בן.''
''קרן אמרה שיש לי שני אבאים, כי אתה אומוסקסי או אומוסטקי. היא השתמשה במילה מאד קשה.''
''הומוסקסואל אולי?'' ניסה ירון לעזור לאורי.
''כן, זה בדיוק מה שקרן אמרה. אומוסקטי, וגפן שישבה על ידי אמרה שבכלל אומרים את זה אומוטקסי, ושיש לי אבא נהג.''
''נהג זה טוב, המהם אבא. נהג מונית זה טוב מאד.''
''זה גם מה שאמרתי לילדים בגן, וחלק אפילו כבר מקנאים בי שאתה אומוטקסי. שולי רוצה לבוא אלי אחר הצהריים. הוא רוצה סיבוב במונית שלך.'' ירון כבר לא יכול היה לאכול יותר. הוא הדף את הצלחת למרכז השולחן, ושקע בשתיקה ארוכה. אורי הביט באביו הכעוס. למה אבא משקר? הרהר. למה הוא תמיד אמר לי שהוא פסיכולוג, ולא נהג מונית. אבא שקרן זה אבא לא טוב, חשב אורי בליבו. הוא הדף את צלחתו, שוקע לתוך שתיקה ארוכה לא פחות מזו של אביו.
''נחכה לדני,'' אמר לבסוף אבא. ''נדבר על הכל בערב.''

אורי שכב על הספה בסלון, נינוח. ראשו היה מונח על ירכו של דני, רגליו היו פשוטות על ירכיו של אביו. כך בין שניהם הוא אהב להתנמנם. ברקע דיברו הגדולים על החדשות ועל המצב הקשה, ועם קולות אלו שזמזמו על משבר הערכים, הפשיעה הגואה, הפער החברתי המעמיק והפיגועים הוא היה מתנמנם לו בטוח ונינוח בין שני האבאים שהוא כל-כך אהב.
''תנמיך מעט את הטלוויזיה,'' שמע אורי את אביו פונה לדני. ''אנחנו חייבים לדבר לגבי......'' אורי לא שמע לגבי מה צריך לדבר אבל מבעד לעיניו העצומות הוא חש את אביו מצביע עליו, והבין שהם חייבים לדבר דברים שהגדולים תמיד מספרים אחד לשני, כשהם חושבים שהילד שלהם ישן. ''קרה משהו?'' שאל דני בקול עייף. ''רגע,'' לחש אביו. ''צריך לוודא שהוא ישן עמוק.'' אורי הרגיש את ידו הנעימה של דני מלטפת את ראשו ואת פניו. ''הילד ישן כמו טעטעל'ה. מתוק כזה.''
''הוא שאל אותי היום מה זה אומו,'' חיקה ירון את הצורה הילדותית בה הגה אורי את המילה הומו. הליטופים של דני פסקו לרגע. ''ו.....מה ענית?'' שאל דני.
''לא עניתי.''
''נפלא,'' רטן דני. ''השארת אותו עם השאלה ככה תלויה באוויר. מאד חינוכי ומאד בריא.''
''מה אתה עושה מזה עניין?'' תמה אבא של אורי. ''אם הוא יקבל תשובה מחר, יקרה לו משהו?''
''אתה הפסיכולוג בינינו,'' רטן דני.
''לא יקרה לו כלום,'' אישר ירון את תחושתו. ''חוץ מזה שהוא חזר מהגן עם תשובה מוכנה.''
''נו אז זה מצוין,'' חזר דני ללטף את ראשו של אורי, שהתאמץ לכבוש את ערנותו.
''גם כן גן. כל-כך המלצת עליו. אמרת שזה גן פתוח, פלורליסטי, סובלני. אני עוד אבוא חשבון עם הגננת המפוקפקת הזאת.'' הליטופים של דני פסקו פעם נוספת. זה מה שאורי לא אהב אצל דני. הוא אף פעם לא היה מסוגל ללטף לו את הראש ולדבר באותו הזמן. ''למה? מה הגננת אמרה?'' שאל דני בקול מודאג.
''היא לא ממש אמרה,'' ענה ירון. ''היא בעיקר מרטה לו את השערות. אורי בטוח שאני אומוטקסי.''
''אומוטקסי?'' שמע אורי את קולו המופתע של דני.
''כן, נהג מונית. לדעתי הוא כועס עלי בגלל זה. הוא חושב שבכוונה לא אמרתי לו שאני אומוטקסי, זאת אומרת נהג מונית.'' דני צחק, כל-כך צחק, שאורי הרגיש את ראשו קופץ מעלה מטה. היתה זו בטנו של דני שהקפיצה אותו. ''אתה תעיר את הילד,'' שמע אורי את קולו הכעוס של אביו. ''חייבים לפתור את הבעיה הזו.''
''מה אתה רוצה ממני,'' אמר דני משועשע. ''אתה אבא שלו.''
''אבל אתה איש חינוך, ויש לך קשר מדהים איתו. יותר טוב אפילו משלי.''
''אבל אתה אבא שלו,'' חזר דני על דבריו.
''ומה אתה שלו?'' שמע אורי את קולו של אביו. אורי ידע לפי הרעדות שעברו בכפות רגליו, כיצד פניו של אבא נראות עכשיו. הוא שמח שעיניו עצומות. הפנים של אבא שעושות לו רעדות בכפות הרגליים היו בדרך כלל מרעידות לו גם את הלב. השתיקה בחדר היתה כל-כך חזקה שאורי רצה לאטום את אוזניו. הוא לא אהב רעש של שתיקות. זה כאב לו מעומק האוזניים ועד לקצות האצבעות. הטלוויזיה שידרה על המצב, והשתיקה העמיקה. דני הפסיק ללטף את ראשו פעם נוספת. אורי שמח. הוא ידע שדני עומד לדבר. ''אני מצטער,'' אמר דני. ''באמת, באמת מצטער.'' מבעד לסדק צר בעפעפיו ראה אורי את ידו המושטת של דני, מלטפת את פניו הלא מגולחות של אביו. ''אתה סולח לי?'' שאל דני. תסלח לו, תסלח לו דחק אורי באביו העקשן עמוק בליבו. מבעד לחרכים הקטנים של עיניו ראה אורי את ידו המושטת של אביו מלטפת את פניו היפות של דני. אורי נשם לרווחה. איזה מזל שאבא הסכים הפעם לסלוח. אורי ידע שתוך דקות מעטות אבא יעביר אותו למיטה, ושני האבאים שלו ייעלמו בחדר השינה ויסגרו מאחריהם את הדלת. ''גם לי קשה,'' שמע אורי את דני. ''את אורי אני מאמץ עכשיו. לוקח אותו, את הנשמה המתוקה הזו, כבן, עד הסוף. אבל מה יהיה עם יעל? המתבגרת שלך מאכילה אותי מרורים. מה אני אמור לעשות כשהיא מסננת מאחורי הגב שלי: מתרומם, מתחנגל, בוחש ב....''
''בסדר בסדר,'' היסה ירון את דני. ''אני גם מצטער. באמת. אני יודע שיעל פוגעת בך מאד. זה בטיפול.'' אבא הרים את אורי על ידיו בעדינות, והעביר אותו למיטתו. הדלת בחדר השינה של אבא ודני נסגרה. זה היה הסימן עבור אורי, שהוא יכול להירגע. הכל בסדר. אורי שכב ער במיטתו, מהרהר בכל הדברים ששמע מאבא ומדני במהלך הערב. הוא עדיין לא הבין מדוע אבא משקר לו ולא מודה שהוא אומוטקסי. אולי יעל תוכל לעזור לי, מלמל אורי לעצמו רגע לפני שנרדם. זהו. יעלי, תעזור לי.

פרק שני: יעל ושלג

אורי נקש קלות על דלתה של יעל. ''מה אתה רוצה? אני כאילו כל-כך עסוקה עכשיו.''
''אני לא נרדם.'' אורי שמע אוףףףףף ארוך מעבר לדלת הסגורה.
''לא חשוב. אני אלטף לי את הלחי כמו שדני מלטף לי אותה לפני השינה.''
דלת חדרה של יעל נפתחה באחת. ''מה תעשה כדי להירדם?'' שאלה אחותו של אורי בתדהמה.
''אני אלטף לי את הלחי ככה,'' הדגים אורי על עצמו. הוא ליטף עם גב כף ידו את לחיו בעדינות. ''זה מרדים אותי.''
''אני לא מבינה,'' מילמלה יעל, כשהיא נשענת על משקוף הדלת. ''דני מרדים אותך?''
''כן,'' הינהן אורי בחדווה.
''כל לילה, שאתה שם?'' הקשתה יעל.
''כן. כל לילה, שאני שם.''
''למה אבא לא מרדים אותך?'' אורי משך בכתפיו, מצהיר בכך שאין לו מושג מדוע אביו אינו מרדים אותו. יעל חזרה לחדרה. ''אולי בגלל שהוא אומוטקסי ושקרן,'' שמעה יעל את אורי לוחש מפתח החדר. יעל הביטה באחיה הקטן והאהוב, ששפעת שערו הכתום עברה את כתפיו, משווה לו חזות של גור נמרים קטן וחביב. ''אבא הוא הומו, אורי,'' אבל הוא לא שקרן. ''הרבה דברים רעים אני יכולה להגיד על אבא, בעיקר שהוא הומו, אבל שקרן? זה הדבר האחרון. הוא האדם הכי ישר בעולם.'' יעל התיישבה על מיטתה.

''אבל הוא שיקר לי,'' עמד אורי על דעתו.
''לא יכול להיות,'' ענתה לו יעל בפסקנות.
''אז למה הוא אמר לי תמיד שהוא פסיכולוג, כאשר הוא בעצם אומוטקסי.''
''אומו מה?'' חייכה יעל ספק בתמיהה, ספק במבוכה.
''אומוטקסי, את יודעת נהג מונית.'' למרות אהבתה הגדולה לאורי, ולמרות שבאמת היא לא רצתה לפגוע בו, פרץ צחוק רועם ומתגלגל, פרץ צחוק בלתי נשלט השתלט על יעל. ''אומוטקסי, זה טוב, אני נופלת.'' יעל השתטחה על מיטתה מניעה את רגליה באוויר. ''ומה דני, שאלה יעל,'' גונחת מעצמת הצחוק. ''הוא הנוסע של אבא, שמרכיב אותו על הטמבון?''
''למה את צוחקת מאבא,'' שאל אורי בפשטות. הוא התקדם לעבר מיטתה של יעל, נעמד לצידה.
''למה? ככה.'' ענתה יעל בבוטות. ''אני שונאת את נהג המונית ואת הנוסע שלו. בגלל זה. שני אגזו....לא
חשוב,'' השתנקה יעל. אורי הביט באחותו, רואה כיצד צחוקה הפרוע מתחלף מהר מאד בדמעות גדולות, שהתגלגלו לאיטן לאורך לחייה. ''אה, אז גם את כועסת על אבא,'' התיישב אורי לצידה של יעל, דוחק בגופו הקטן את יעל לעבר הקיר. ''גם לך הוא שיקר נכון?''
''לא אורי, אבא לא שיקר לי,'' מחתה יעל דמעה גדולה, שנתקעה על קצה אפה. ''אבא מעולם לא שיקר, לא לי, לא לאמא וגם לא לך. אני כועסת עליו בגלל שהוא הומו, ובגלל שהוא עזב את אמא, אבל לא בגלל שהוא אומוטקסי. אבא הוא פסיכולוג, אורי. כל-כך פסיכולוג שאפשר להשתגע. הוא לא נהג מונית.''
''הוא לא?'' שאל אורי בהשתאות.
''לא חמוד. אתה מתבלבל פה ברמות.'' יעל הביטה באחיה, בגור הנמרים הקטן, שהיה לבוש בבגד לילה קיצי, שעשרות נמרים רבצו עליו - חמודים וחייכנים. פניו המשתאות של אורי, והדמעה שרצה לאורך לחיו, גרמו ליעל לפשוט את ידיה לעבר אחיה ולחבקו. ''אתה אוהב את אבא ואת דני?'' שאלה יעל, משחקת בשערותיו האדומות של גור הנמרים האהוב. ''מאד,'' לחש אורי.
''טוב לך איתם, חמוד?''
''מאד, מאד, מאד,'' ענה אורי ודמעות נוספות, כבדות טפטפו מעיניו.
''למה אתה בוכה?''
אורי משך בכתפיו. ''לא יודע,'' ענה.
''אל תבכה,'' ניחמה אותו יעל. ''דני ואבא תמיד יהיו שני האבאים האהובים שלך.''
''את מבטיחה?'' שאל אורי בעיניים דומעות.
''כן. מבטיחה,'' ענתה יעל מביטה בבואתה שנשקפה מהמראה עדויית המלאכים שהיתה תלויה מעל למיטתה. היא לא הבינה על סמך מה היא התחייבה בנחרצות כזו לאחיה. הרי אמא אמרה שתוך שנה שנתיים הבית ברחוב רש''י שלושים ושמונה יתפרק, כי הומואים לא מסוגלים לתחזק קשרים לאורך זמן.
''עכשיו גם לי יש רעיון, פשוט כל-כך לעניין,'' הכריזה יעל בפסקנות. אורי הביט ביעל בציפייה. ''שכב ושים את הראש שלך על הרגל שלי.'' יעל החלה ללטף את פניו של אורי בעדינות. חיוך קטן נמתח על שפתיו של אורי. ''אם היית חתול, כבר היית מגרגר,'' גיחכה יעל. אורי ויעל נעטפו בשתיקת ערב למספר רגעים, מקשיבים לקולות העיר הגדולה, שחדרו אליהם מבחוץ. ''רוצה סיפור?''
''כן, כן,'' התלהב אורי. ''סיפור. מת לסיפור.''
יעל עצמה את עיניה למספר רגעים ואז החלה לספר. ''הסיפור היום הוא על שלג ושבעת הגמדות.'' אורי התגלגל מצחוק. ''איזה שטויות את מדברת. את מתכוונת לספר לי על שלגיה ושבעת הגמדים.''
''לא, מתוק. על שלג ושבעת הגמדות.''
''אבל אי אפשר. שלגיה היא בת והגמדים הם בנים. ככה זה היה תמיד. אי אפשר פתאום לשנות דברים,'' אמר אורי ברצינות.
''והיום בלי שום סיבה נהפוך אותם למה שאנחנו רוצים,'' ענתה לו יעל.
''ואנחנו רוצים?'' שאל אורי בחוסר אמון.
''מאד רוצים. כאילו הכי רוצים שאפשר?!'' השיבה יעל ברצינות. אורי הבין שאחותו רצינית בעניין השינויים שגזרה על שלגיה והגמדים והוא הסכים. יכול להיות נחמד לשמוע על שלגיה כבן ועל הגמדים כבנות, חשב אורי. יעל פתחה בסיפורה.
''שלג היה נסיך יפה תואר. שערו השחור גלש עד לכתפיו ועיניו הכחולות זהרו על רקע עורו הלבן כשלג. שלג היה אהוב מאד על אביו, המלך שלגון. אביו של שלג, המלך שלגון, היה עסוק מאד בניהול ענייני הממלכה, וכמעט שלא התפנה לגדל את בנו. אבל חברו הטוב ובן זוגו של שלגון המלך קסטה הראשון, טיפל בשלג וגידל אותו באהבה רבה.''
''מה זאת אומרת שקסטה הראשון היה בן זוגו של שלגון?'' שאל אורי את יעל בקול מנומנם.
''זה אומר שהם היו....איך אני אסביר לך את זה,'' חשבה יעל בקול. ''חכה,'' החליטה לבסוף. ''נמשיך את הסיפור ותבין בהמשך. יום אחד רכב קסטה הראשון על סוסו, כאשר לפתע הוא נפל מהסוס, ראשו נחבט באבן והוא מת.''
''מה?'' קפץ אורי לישיבה. ''את הורגת את קסטה הראשון?''
''ברור.''
''אז מי יישאר עם שלג? מי יגדל אותו?''
''אבל זה בדיוק העניין נודניק. הרי האימא הטובה של שלגיה מתה נכון? ואביה התחתן עם אם חורגת, רעה.''
''לא נראה לי כל הסיפור הזה,'' הרהר אורי בקול.
''למה?'' שאלה יעל.
''אם קסטה הראשון ימות, גם המלך וגם שלג יהיו כל-כך עצובים, וכל-כך מסכנים, שלא כדאי לעשות מזה סיפור.''
''נראה לך?'' שאלה יעל בחיוך.
''כן, נראה לי,'' ענה אורי ברצינות. ''מה שקרה באמת עם שלג זה, שאחרי שקסטה הראשון נפל מהסוס, המלך שלגון רץ אליו בדאגה, וניסה לעזור לו לקום.''
''אבל מה עם שלג ושבעת הגמדות?'' שאלה יעל באכזבה.
''שלג בכה המון, ושבעת הגמדות באו לנחם אותו ולהגיד לו שלא ידאג,'' ענה אורי.
''ומה עם אבא חורג לשלג? כזה שמקנא בו, נותן לו תפוח מורעל ומנסה להרוג אותו?'' ניסתה יעל לשנות את דעתו של אורי. ''זה כל העניין,'' נעמד אורי על המיטה, כשעיניו בורקות. ''את צריכה להבין שאצל שלג לא היה תפוח מורעל. אין דבר כזה אבא מרעיל. זה פשוט לא יכול להיות.''
''אז הספור בכלל לא מעניין,'' אמרה יעל מאוכזבת. ''מה הטעם בסיפור על שלג ושבעת הגמדות אם אין אבא חורג רע, שמנסה להרעיל את שלג עם תפוח אדום ויפה?''
אורי החל לקפוץ על המיטה. העייפות שאפפה אותו רגע לפני כן, עברה לו לגמרי. היא היה נרגש. אורי הרגיש שיש לו את התשובה שנתקעה לגודל תסכולו ככה ממש בין השיניים. ''כי....'' אמר אורי. ''כי....כי..... ברגע ששלגון עזר לקסטה הראשון לקום מהנפילה שלו הכל הסתדר וחזר להיות כמו קודם. קסטה הראשון המשיך לגדל את שלג, ושלגון המשיך לנהל את ענייני הממלכה וזהו.''
''אוף אתה מה זה מעצבן,'' כעסה יעל. ''אם קסטה נפל מהסוס, אז הוא מת.''
''לא נכון,'' התריס אורי. ''קסטה לא מת, ולא ימות לעולם. הנשיקה של שלגון הצילה אותו ממוות.''
''הנשיקה של שלגון?'' שאלה יעל מופתעת.
''כן, כן,'' ענה אורי בהתרגשות. ''איך את חושבת ששלגון הצליח להקים את קסטה הראשון על הרגליים?''
''נו באמת איך?'' שאלה יעל בסקרנות.
''הוא נתן לו נשיקת אוהבים,'' ענה אורי והרגיש שזהו זה, הנה סוף סוף השתחררה לו התשובה האמיתית מבין השיניים, שתפסו אותה כל-כך חזק. אורי נשכב על המיטה עייף אך נרגש.
''ממממ....'' מלמלה יעל. ''נשיקת אוהבים.''
''זו לא סתם נשיקת אוהבים,'' התערב אורי במחשבותיה של אחותו. ''זו נשיקה עם כוחות הגנה לתמיד. שלגון בנשיקה שלו לקסטה העביר לו כח מגטרוני, וכך הפך את קסטה הראשון לחזק ומאושר.''
''וואו,'' אמרה יעל. ''נשיקה מגטרונית. זו נשמעת נשיקה מיוחדת מאד. בטח היא היתה ארוכה. שלגון וקסטה התנשקו המון זמן, בטוח,'' אמרה יעל מביטה באחיה במבט חודר.
אורי שתק. ''אני לא יודע,'' הוא ענה לאט לאט, ''אבל אני חושב שכן. את חושבת ששני אבאים יכולים לתת אחד לשני נשיקה ארוכה ארוכה כזו, כמו שפעם ראינו אצל אבא ואמא?''
''לא יודעת,'' אמרה יעל. ''אתה תגיד לי. בטח ראית את אבא ודני מתנשקים על השפתיים נשיקה מאד ארוכה.''
''לא, לא ראיתי,'' ענה אורי בפשטות. ''כמה פעמים ראיתי אותם מנשקים אחד את השני על הלחי נשיקות
קטנות.''
''ועל השפתיים?'' שאלה יעל בנימה חוקרת.
''לא. פעם אחת, כשדני חזר מהעבודה אני חושב שאבא רצה מאד לנשק אותו על השפתיים, אבל דני אמר שאסור לפני הילד.'' יעל ליטפה את ראשו של אורי ואת לחיו.
''נראה לי שאתה מבין מצוין מה זו נשיקת אוהבים בין שני אבאים. אותה נשיקה ארוכה שראינו בין אבא לאמא, אז, פעם, מזמן נאנחה יעל- היתה גם בין שלגון לקסטה הראשון.''
''את חושבת שגם אבא ודני מתנשקים ככה? נשיקות מגטרוניות של אוהבים?''
''אני בטוחה,'' נאנחה יעל פעם נוספת. ''בגלל זה הם הומואים, או הומוסקסואלים.'' אורי שילב את ידיו מאחורי ראשו, מגביה אותו מעט, מישיר את מבטו לעבר אחותו. ''אז אומוסטקיםף'' ניסה אורי להגיד את המילה המסובכת. ''אתה יכול להגיד אומוטקסים,'' חייכה יעל.
''אז אומוטקסים זה בעצם שני אבאים, שנותנים אחד לשני נשיקת אוהבים ארוכה על השפתיים עם כח מגטרוני?''
''בערך,'' ענתה יעל. ''יש נשיקות אוהבים שהם עם מעט כח מגטרוני. יש כאלה עם כח מגטרוני בינוני, ויש כאלה שהן עם כח מגטרוני עצום נשיקה ארוכה ארוכה עם חיבוק חם וחזק ששני האבאים לוחשים אחד לשני כמה הם אוהבים אחד את