קצת התאכזבתי מעמנואל וגם דאגתי לו. ניסיתי להזכיר לעצמי שעמנואל הוא ''ילד גדול,'' ושהוא לא חייב לי בעצם שום דבר. המחוגים בשעון זחלו, השעות נקפו ועמנואל לא חזר. תפסתי תנומה קלה ובמצב של נים לא נים, נדדו מחשבותיי אל עמנואל, שכאילו שוכב עכשיו עירום לצדי במיטה ומחכה שארגש אותו. אני מלטף בידיי ברכות את גופו החלומי, מעסה את כתפיו, מנשק את פטמותיו הזקורות, מציץ לעבר אברו, ורואה אותו מתקשה ומתנפח בהדרגה ועמנואל תחת ידיי רק עוצם את עיניו וגונח חרישית. התחלתי בחלום ללטף לעמנואל את הביצים, כשלפתע נשמעו כמה נקישות על הדלת. התעוררתי קצת מבוהל מחלום שהייתי מוכן להמשיך, ושמחתי שעמנואל חזר סוף סוף. פתחתי את הדלת ולמרבה הפתעתי
ואכזבתי, היה זה יוהאן שהתנצל בנימוס על כך שהעיר אותי משנתי. הזמנתי את יוהאן להיכנס, שטפתי את פניי והכנתי לשנינו קפה. יוהאן שאל אותי אם אני מרגיש טוב, כנראה שחש במבוכה ובבלבול
שלי, כשפתחתי את הדלת. ''נראה היה שציפית למישהו אחר,'' אמר לי יוהאן.
''האמת שכן,'' עניתי. ''אתה באת בהפתעה ואני חשבתי שזה עמנואל שחזר. הוא קצת נעלם לי והאמת שאני די מודאג לגביו.''הראיתי ליוהאן את הפתק שהשאיר לי עמנואל על הכרית.
יוהאן כיחכח בגרונו ושאל: ''בן כמה עמנואל?''
''בן שמונה עשרה,'' עניתי.
''ומהיכן אתם מכירים,'' המשיך ושאל יוהאן.
''מחוף הנודיסטים,'' עניתי.
''אני במקומך לא הייתי דואג לו יותר מידי, הוא יחזור,'' אמר יוהאן וגמע מהקפה שלפניו. ''לא הפסקתי לחשוב על הזיון שהיה לנו במעלית,'' אמר יוהאן. ''מאוד ניהנתי.''
''כן, היה סקס נהדר,'' אמרתי וליטפתי את פניו.
''היית פעם בוונדל פארק?'' שאל יוהאן.
''לא, עדיין לא. אבל שמעתי שזה פארק ענק, מקסים ומרגיע במיוחד.''
''מתחשק לך ללכת לטייל שם קצת?'' שאל יוהאן.
''אולי מחר...אני באמת מאוד דואג לעמנואל,'' עניתי.
''אל תהיה מצחיק,אתה לא הגעת עד אמסטרדם כדי לשבת ולחכות לילד, שאתה בקושי מכיר במלון,נכון?''
חשבתי לרגע ואמרתי: ''כן אתה צודק, זה יהיה טיפשי מצידי לשבת ולחכות לו כאן כל הערב. מי יודע מתי הוא יחזור? אני אתלבש ונלך לצעוד קצת בוונדל פארק,'' אמרתי ליוהאן. זרקתי על עצמי חולצה ומכנסיים, יצאנו מהחדר ונכנסנו אל המעלית, מחייכים אחד אל השני. הגענו אל הוונדל פארק ב''טראם'' (רכבת חשמלית), מס' 20. היה זה אחר צהריים סגרירי וקריר, הרחובות היו מכוסים בשמיכה של עלים
צהובים שנשרו מהעצים ופנסי הרחוב החלו נדלקים אט אט. הוונדל פארק היה רחב מימדים ודי שקט, בשעות אלה של שקיעה. מדשאות אינסופיות והרבה שבילי אופניים קיבלו את פנינו. פה ושם חלפו על פנינו מחליקים על גלגיליות וכמה זוגות צעירים התעלסו על הדשא, מתעלמים מכל הסובב אותם. אחרי הליכה של כעשרים דקות אל תוך הפארק, הגענו אל האגם המרכזי שמסביבו התרכזו הרבה צעירים חלקם לבושים וחלקם עירומים. שיערתי שהם נמצאים תחת השפעה של חומרים כלשהם. לפתע שמענו צעקות מכיוון אחת מחבורות הצעירים שהיו שם. הם קיללו זה את זה בהולנדית והחליפו מהלומות ואחד מהם אף שבר בקבוק ואיים על חבריו. יוהאן הזהיר אותי לא להתקרב ולא להתערב. ''יש כאן יחידת משטרה מיוחדת שתפקידה לשמור על הפארק,'' אמר לי יוהאן. אותם שוטרים, לא ממש נראו באופק באותו הרגע, הרוחות בין הנערים התלהטו והמחזה היה די מבהיל. אחד הנערים ספג מכות די קשות ואף נפצע משברי הזכוכית. כשראו הנערים המכים שהנער נחבל קשות ושהוא מדמם, ברחו מהמקום והתנדפו לכל עבר. רצתי אל עבר הנער הפצוע, כדי להגיש לו עזרה ראשונה וכשהגעתי מספיק קרוב אליו, כך שאוכל לראות את דמותו בחשיכה, נאלמתי דום ונשימתי נעתקה! לחרדתי גיליתי שהנער הפגוע, היה עמנואל!!! עמנואל שכב עירום על הדשא, מדמם מאפו, סימנים כחולים סביב עיניו וסבל מכמה שריטות עמוקות באזור הבטן והחזה וממכות יבשות. ליטפתי את ראשו ואמרתי מבוהל ''עמנואל, מה קרה? איך הגעת לכאן?''
עמנואל הרים את ראשו, פתח את עיניו השמיימיות, הביט אליי ואמר: ''אורי? מה אתה עושה כאן?''
''בחור שהכרתי במלון לקח אותי לטיול בוונדל פארק, לשאוף קצת אוויר, הסתובבנו במדשאות הגענו לאגם ופתאום שמענו את הצעקות שלכם.''
''אורי, אני באמת לא רוצה לדבר על מה שקרה כאן, בינתיים,'' אמר לי עמנואל בלחש.''
''אני מכבד את בקשתך עמנואל, למרות שאתה מאוד מדאיג אותי.'' עזרתי לעמנואל לקום, משתדל מאוד שלא להכאיב לו. הרמתי מגבת גדולה שהייתה זרוקה שם על הדשא וקשרתי אותה סביב מותניו. כל אותה עת עמד יוהאן מן הצד והתבונן בנו. ''אהה תכיר, זהו יוהאן, בחור שהכרתי במלון,'' אמרתי לעמנואל.
''נעים מאוד,'' אמר עמנואל בקול רפה ולחץ את ידו של יוהאן.
''נעים מאוד,'' אמר יוהאן. ''נראה לי שאני אשאיר אתכם לבד עכשיו ואולי ניפגש מחר בבוקר, בחדר האוכל של המלון,'' אמר יוהאן. עמנואל ואני הינהנו בראשינו בהסכמה, ויוהאן נעלם לו מאחורי כמה שיחים. חיבקתי את עמנואל בחום,נשקתי לשפתיו הבשרניות , ליטפתי את ידו ברכות ואמרתי לו: ''אנחנו מוכרחים לחזור עכשיו אל המלון ילד, אתה חייב לנוח!''
עמנואל ליטף את ראשי ברכות ואמר לי: ''אורי, אתה חייב לשכוח ממה שראית כאן היום בערב.'' אמרתי לעמנואל שאני אשתדל לשכוח את זה אבל שזה בכלל לא יהיה לי פשוט. הגענו למלון, מילאתי לעמנואל אמבטיה עם מים חמים, ממש כמו שהוא אוהב, סיבנתי אותו בעדינות, נזהר שלא לגעת בפצעיו ושלא
להכאיב לו. עמנואל היה כל כך עייף שכמעט נרדם בתוך האמבטיה. הוא רק שכב שם ומלמל כל מיני משפטים לא ברורים בגרמנית. הסתכלתי עליו בערגה ובתוך תוכי הרגשתי שככל שהוא מסתורי
יותר, ככה הוא מושך אותי יותר ואולי אני אף מתאהב בו? רוקנתי את האמבטיה ממים, ניגבתי את עמנואל בעדינות ונשאתי אותו על שתי ידיי, אל המיטה, מניח אותו על גבו כשכל גופו המדהים-
נתון לעיני בלבד, לכל הלילה. במשך כמה שעות שכבתי לידו, מתבונן בגופו החם ובזקפות שהיו לו מידי פעם כשחלם. הרגשתי שאני מפתח רגשות מאוד חזקים ליצור היפה הזה ששוכב כאן לידי. לא ידעתי
להסביר לעצמי, מה יש בו בעמנואל שכל כך מרגש אותי, מלבד היותו חתיך, באופן ששיכר אותי לחלוטין. חיכיתי בהתרגשות לנסיעה הקרובה שלנו לברלין. ובעודי מביט בו בהשתאות, נרדמתי בארבע
לפנות בוקר, כשידי מונחת על מפשעתו.