איך שאני מאוהבת בך,
את אף פעם לא תביני.
אף פעם לא באמת תאמיני.
אף פעם. אבל באמת אף פעם
לא ממש תדעיני!

מה שיש כאן זו החמצה עצובה ביותר!
לא יודעת מי כאן מחמיצה יותר.
את - שלא פותחת עיניים לראות מציאות
או אני, שמקפידה לחזור שוב ושוב על אותה הטעות.
את, שאישה שאוהבת אותך נמצאת לידך עכשיו
ומנסה להגיד לך את זה בכל הצורות, לשווא.
או אני, שכרגיל מקשיבה לבכייך ומשעינה את ראשך על כתפי
ורואה במגע התמים והחברי הזה, איזה פיצוי חלופי.
את, שנותנת לגבר שלך להכות אותך בלי הרף.
שחוזרת בסופו של יום אל משחק הצייד והטרף.
או אני, שיודעת שהקרב אבוד מראש
אבל עומדת מול הקיר ומטיחה בו את הראש.
את, שמעדיפה לחיות כמו סמרטוט רצפה לצידו
ואחרי שהוא מחטיף לך, את עוד חובשת את ידו.
או אני שלא מסוגלת להגיד לך את האמת בפרצוף,
ומשקרת לך שקר על חיים זבי חלב ודבש וצוף.

אני רק יודעת מותק שאני חולה עלייך.
את הסיבה לקומי בבוקר, לחיוכי הראשון
וגם האחרון.
ואולי את אפילו הסיבה שאני עדיין עמוק בארון.