המוזה העשירית הייתה כאב ראש לכנסיה הקתולית
לא רק אישה
אלא גם יודעת קרוא וכתוב
לא רק חכמה
אלא גם משוררת בחסד
שירתה הלירית על אהבה
הייתה לצנינים בעיני הכמרים
והנזירים החרמנים
לכן החליטו לא לשמר את כתביה
וזנחו את שיריה להירקב ולהתפורר
בגנזכים ובארכיונים הטחובים והעבשים
של הספרים האסורים
כך קיוו שתיעלם מבימת השירה וההיסטוריה
אך הנה כפי שניבאה בעצמה
''תהיה מי שתזכור אותנו''
שכן האהבה היא נצחית וחזקה יותר
וכמובן קודמת לכל כנסיה מסדר או אימפריה
והאהבה זו אשר בשמה כתבה
זוכרת אותה מצוין
כאילו היה זה אך אתמול.
נא להמתין...