כדרכי בקודש, מעשה של יום-יום, יצאתי גם הבוקר עם זריחה לרוץ במרחבי-יה עם כלבתי האהובה, לבוש במכנסיים קצרים בלבד ונעליים.
''ברררר'' אמרה הכלבה והצטנפה לה, מרימה אליי מבט מתחנן שמא ארחם על נשמתה ואשאיר אותה להמשיך ולהתכרבל על שמיכתה בחדר החמים והמוגן.
אותות הגיל מתחילים לתת בה סימנים.
''יאללה בטטה'' אמרתי לה, ''בסוף עוד תגדלי כרס של בעלת-בית ותהיי פדלאה. שנסי מותנייך כארי והפעילי את שרירייך.''
אבל משב רוח קר שהגיח לפתע ללא כל אזהרה ממערב, איים לסתור את דבריי ולצנן באחת את התלהבותי. תוצאתו המיידית הייתה שאוזנה הכרויה לרווחה להקשיב, של כלבתי, התקפלה ברוח ודבריי בוזבזו לריק לתוך ישימון האוויר ומין הסתם לא הגיעו ליעדם.
עורי הצטמרר, שערות גופי סמרו, רעד חלף בגווי.
איזה עונג...
מזג האוויר השתנה ומעטה הקיץ הכבד, הדביק, המעיק, פינה מקום לקרירות המתהווה.
הדבר הראשון שהתחשק לי לעשות הוא לבעוט מעליי את הנעליים, לקרוע את המכנסיים ולהתפרץ אל עבר החורף הנפלא במלוא טבעי האמיתי, ליילל לו את שמחתי, לצרוח את תאוותי, לרקוד את רגשותיי, להקדיש לו את תומתי.
לו יכולתי הייתי מזיין את החורף. עד כדי כך אני אוהב אותו.
אבל פחדן עלוב נפש שכמותי לא עשיתי זאת. במיוחד כשנעמי, הסבתא שגרה ממש ממול בצד ימין לא הורידה את מבטה ממני. לרגע קט עוד הבהב בי רצון להעניק לה חסד נשכח אבל פסלתי אותו על הסף. נעמי תיאלץ להתרפק על זיכרונותיה ולהתנחם בנפנוף ידי לשלום.
משב רוח קר נוסף הבריח את נעמי פנימה אל ביתה, וכלבתי ואני פצחנו בשירת הריצה אל הפארק, שם ערכנו תחרויות מי ישיג את מי, תחרויות בהן ניצחתי בכל פעם מהכיוון האחר של הניצחון.
''חבל'' אמרתי לכלבה. ''לו היה יורד עכשיו גשם, המצב היה אידיאלי ממש.''
היא התבוננה בי ברחמים גלויים. פעם, למשמע הדברים הייתה נוהגת לכשכש בזנבה בהתלהבות. היום נותרתי בודד בקשקוש זנבי שלי.
עוד מעט אצטרך ללמוד בעל פה את מילות השיר: היו זמנים...
מזל שהבטיחו סופה של ממש עם גשמים וברד וברקים ורעמים למחר.
חייכתי אל הציפייה.
התחושה של טיפות גשם קרות הצונחות על גופי העירום, הלוהט ממאמץ, המהביל בתשוקה קשה לתיאור, זו אורגזמה של ממש במלוא מובן המילה. אורגזמה רוחנית, פנימית, של התפרקות מוחלטת של אנרגיות בכל אברי הגוף.
אני מתחרפן (חיחיחיחי...) מחדש בכל פעם שזה קורה, צורח כמו מטורף, רוקד כמעט באקסטזה, רץ כאחוז תזזית לכיוונים בלתי ברורים.
אני מניח שאני יכול לשמש כברומטר לכל השכונה, או כמכשיר אינדיקציה לבוא הגשמים: ''הנה המשוגע צורח'' אומרים מין הסתם השכנים שלי, ''הגשם הגיע.''
עכשיו רק תחילת העונה והקור אינו חודר דיו, אבל צריך להתאמן, לחוות, להתרגל לקראת הכפור הנאצל הממתין מעבר לפינה.
אנחנו שבים הביתה. הכלבה מתנפלת מיד על קערת המים שלה ורצה לשמיכתה.
אני בועט את הנעליים מעליי, מסיר את המכנסיים ונכנס למיטה, נצמד במלוא עורי הקר לאורון הלוהט, מבליע את צווחותיו ואת רעדו בנשיקות ובחיבוקים ושנינו יוצאים למסע אל ארץ הפלאים שמעבר לענני הסופה הכבדים ביותר.