הרים וים

אני הייתי הים. היא הייתה אומרת לי, טובעת בעיניי.
עצמה הייתה מגדירה כהפך הגמור.
היא הייתה עומדת, איתנה וחזקה אל מול הרוחות, וצופה בי בולעת אותה.
את יכולה הכל הייתה אומרת, אם תרצי.
את יכולה להזיז הרים. את יכולה להזיז כל דבר.
אני גדלתי על עצים, והיא עקבה בדרכו של הירח. אני הרגשתי אותה בברכיי, יודעת שתגיע בקרוב.
הכל את יכולה הייתה אומרת לי, מאמינה בי כאחוזת דיבוק.
ויום אחד אנחנו נעלם, ורק את תישארי. יום אחד אני אעלם.
אבל עד אז, הייתה אומרת, יקירתי, חברתי, אנחנו שתינו תקווה אחת
שתלויה אחת בשנייה.
כי את יכולה להזיז אותי, אם תרצי.
אני להזיז הרים.
ואת יכולת לחצות ימים.
וביחד אני ואת היינו שתינו כשני הפכים גמורים.

תגיות

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    נא להמתין... נא להמתין...