ניקיון

כל הלילה פרקו עננים גדולים את מטענם ברעש גדול, בקצב אחיד ומשתנה, פרקו את מטענם על שדות רוויים גם כך, טובעים לעייפה. קוצים שכחו כבר מזמן זקירות יבשה מה היא, שחכו צייה ושתו לשכרה. כל הלילה גשמי זלעפות הכו על פני רעפים מפח והרוח סייעה בידם לנתב חפצים חפצי ניידות. כל הלילה כולו היה העולם כמסבאה שמחה ועולזת.

בהנץ החמה שכחה תרועת הפסטיבל והאוויר נמלא בריחות של תחייה מחודשת. האבק נשטף מן האספלט והותיר ברק לאורכו. השבילים נצצו כפעמוני רוח. פרפרים חנו לרגעים מספר על שיחי ההרדוף הרטובים, רוחצים כנפיהם לפני שיצאו למסע המפרך. ציפור אחת פצחה בלחן ההודיה, ממרקת נוצות זהובות.

סנדרה הסיטה הצידה את ווילון חדר השינה. אדי פיה נותרו על גבי השמשה, אבל זה לא הפריע לה לראות את הנוף הנקי שהשתקף בחוץ. תובנה חדה, נקייה וברורה כקרני השמש, עלתה אצלה פנימה בראותה את כל יפי הבריאה הזה.
היום זהו היום!
כשם שהלילה סער ורגז בין גיצי הברקים ומטחי הרעמים המתגלגלים, כך נתנה היא לסערות ליבה כל הלילה להפוך בה ולרטש אותה מבפנים. כמו הרוח שטלטלה חפצים ממקום למקום, כך הטלטלה היא עצמה מצד לצד במיטתה ובקושי רב הצליחה לעצום עין, ולגנוב שינה ולו הקלה ביותר.
אבל ממש כמו שפסק הגשם לאחר שמירק וצחצח את כל אביזרי הטבע והותיר עולם נקי ובריא, כך פינו החרדות שבליבה את מקומן להחלטה הברורה והאמיצה. היא תיגש אליהם ותבקש משניהם שיפנו לה רגע את כל תשומת ליבם. ולאחר שיועילו הוריה לחדול משאלותיהם המטרידות ולשתוק ולתת לה את כל הבמה, היא תנשום נשימה עמוקה אחת, תעצום את שתי עיניה לשנייה ותעקוב אחר פעימות ליבה המואצות. ואז היא תפקח אותן ותביט באימה ובאביה והיא תאמר להם משפט אחד קצר שבו מקופלת כל תמצית הווייתה.
אחר כך הסערה תהלום אצלם.
הם וודאי יחוו גשמי זלעפות ורעמים וברקים ותנודות רוח מצד לצד. אבל היא מתנחמת. זו תהיה סערה טובה וגשמיה-גשמי ברכה.
והיא, סנדרה, תהיה כבר במקום אחר לגמרי. מקום של צחות וניקיון, מקום של אומץ ושל אמת ושל אושר שאין כדוגמתו.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    נא להמתין... נא להמתין...