הביקיני של הודיני

אני לא אוהבת לעשות משמרות לילה. מעבר לזה שבגלל משמרת לילה אני לא ישנה כמו שצריך לא ביום שלפני ולא ביום שאחרי, בלילה מתקשרים כל הפסיכים, כל המשועממים, כל התקלות הכי מוזרות, ובדרך כלל אין לי את מי לשאול דברים שאני לא יודעת כי במשמרות לילה תוקעים רק את הצעירים ומקסימום מישהו ותיק אחד. וכמובן שאין מה לדבר בכלל על להתקשר למישהו יותר בכיר - כי כולם ישנים. יש בכל זאת שני דברים טובים במשמרות לילה - האחד זה שמשלמים לי יותר לשעה והשני שבבוקר שלפני המשמרת אני לא צריכה לעשות שום דבר. אני מתעוררת בעשר, מכינה לי קפה ראשון וסיגריה ראשונה, מתקלחת באיזי, ואז מציצה החוצה לראות אם יש מזג אוויר שמתאים לים. הדירה שלי אולי קטנה וישנה, אבל עשר דקות הליכה, ואני על החוף הכי שווה בתל אביב. אני לובשת את הביקיני שלי - הביקיני של הודיני, מתעטפת באיזה בד שברגע שאני אגיע לחוף יהפוך להיות מגבת, עולה על סנדלי העקב הלבנים, מרכיבה את משקפי השמש הענקיים שלי, שיודעים להשאיר מסביב את כל המטרידנים שלא מעניינים אותי, לוקחת את הכובע הלבן הגדול, שתמיד מזכיר לי את כל הנשים החסודות ב''ספינת האהבה'', תוקעת את האייפוד ובקבוק מים לתיק, ויוצאת. 

אני לא יודעת למה דווקא החוף הזה כל כך שווה, אבל אני התאהבתי בו מהפעם הראשונה. בלי ילדים מעצבנים, בלי זקנים מעצבנים, כמעט בלי ערסים מעצבנים, ועם המון מקום פנוי. אני מורידה מעליי את המעטפת שקשרתי מעל הביקיני של הודיני ופורשת אותה על החול. מניחה בפינה אחת את התיק, בפינה אחרת את הכובע, מוודאת שהקוקו שלי לא נהרס בהליכה הקצרה מהבית לחוף, ושולפת מהתיק את קרם ההגנה. למרות שאני רוצה להשתזף, אני בכל זאת נמרחת קצת. חוץ מההגנה זאת הזדמנות לעבור על כל הגוף ולוודא ששום שערה סוררת לא נשארה בשום מקום. אני מרוצה מעצמי ומז'אנה הקוסמטיקאית שלי - לא מצאתי אפילו אחת כזאת. אני מתמרחת גם מתחת לביקיני של הודיני, ליתר ביטחון, ועכשיו אני יכולה להישכב בשקט עם המוזיקה שלי, לתת לשמש לעשות את שלה, ולחכות שמשהו יקרה. 

כי משהו תמיד קורה. וכשאני לפני משמרת לילה, זה אפילו נחמד לי לפעמים. עוזר להעביר את הזמן עד הערב. זה אף פעם לא לוקח יותר מדי זמן. הפעם אני מספיקה לשמוע בדיוק שלושה שירים לפני שאני רואה אותו בזווית העין, מבינה שהוא גם רואה אותי, ורואה שהוא מתחיל ללכת לכיוון שלי, בטח מנצל את ההליכה הזאת לחשוב על משפט הפתיחה המדהים שיפיל אותי לזרועותיו. אני עוקבת אחריו דרך משקפי השמש. דווקא חמוד. לא נמוך, לא גבוה. שזוף, אבל לא יותר מדי. שרירי, אבל לא יותר מדי. שיער שחור, קצר. בלי זיפים מעצבנים על הפנים. קצת שיער על החזה, אבל זה דווקא לא אכפת לי. מעניין בן כמה הוא. בטח לא יותר מ-30. ומה הוא עושה פה בחוף בשעה כזאת? 

''אז מה, אין עבודה היום?'' זה משפט הפתיחה הכי טוב שהוא הצליח לחשוב עליו. אני מחייכת אליו חיוך לבן דרך הליפסטיק האדום בוהק שלי, ומורידה קצת את משקפי השמש. ''מי אמר לך שזאת לא העבודה שלי?'' אני שואלת בחזרה, והוא צוחק אבל לא מתבלבל. ''וואלה. אז אני חייב להגיד לך שאת עושה עבודה מצוינת. שלחו אותי להגיד לך שמגיעה לך הפסקה''. מקורי, אין ספק. אני מקפלת את הברכיים ומתרוממת לעמדת ישיבה כדי להסתכל עליו טוב יותר ולתת לו הזדמנות להסתכל טוב יותר על החלקים שמעניינים אותו בזווית יותר הגיונית ולא מעוכים כשאני שוכבת. ''כבר הפסקה?'' אני ממשיכה את המשחק ''עוד לא הספקתי להשתזף בכלל''. הוא שוב בוחן אותי דרך המשקפיים שלו ''דווקא השיזוף הזה נראה ממש סבבה.'' בטח שהוא נראה סבבה. אני עובדת עליו קשה. אם הוא היה יודע כמה קשה למצוא מקום שאפשר להשתזף בו טופלס בלי הטרדות. 

''אפשר לשבת?'' הוא שואל ומצביע על החול לידי. אני מסמנת לו שישב והוא מפרש לא נכון את הושטת היד ולוחץ לי אותה, ''דדי,'' הוא אומר, ''ואת?'' 
''אורנה.'' אני שוב משתפת פעולה, מושכת את היד, והוא מתיישב לידי. אני מחזירה את משקפי השמש למקום ''ולמה אתה פה ולא בעבודה?'' 
''אולי זאת גם העבודה שלי?'' הוא מנסה שוב להצחיק, ''לא, סתם, הייתי אמור להיות במילואים עד סוף השבוע ושחררו אותי מוקדם אז החלטתי שאני אהיה בחופש.'' אה, אז הוא גם פטריוט. עושה מילואים. 
''נחמד,'' אני אומרת, ''אני סתם מעבירה את הזמן כי אני עובדת רק בערב.'' 
''אהה! ידעתי שזאת לא באמת העבודה שלך.'' הוא מחייך חיוך של דביל. ''אבל חם נורא, את לא יכולה להישאר פה כל היום.'' 
''אני דווקא אוהבת כשחם לי.'' אני מסדרת בנונשלנטיות את הכתפייה של הביקיני של הודיני ושמה לב איך הוא עוקב אחרי במבט, ''ויש לי מים קרים, אז אני מסודרת.'' 
''מים קרים? זהו? לא בא לך משהו יותר מושקע?'' פייי, הוא ממש לא מבזבז זמן הדדי הזה. 
''מה למשל?'' אני שואלת בתמימות. 
''אני מכיר מקום שעושה אייס קפה מעולה, ממש לא רחוק מכאן, אם בא לך.'' בא לי, בא לי. גם אני מנצלת את כל השיחה המטופשת הזו כדי לבחון אותו יותר מקרוב, ומוצא חן בעיניי מה שאני רואה. אני רק לא מבינה למה צריך לבזבז זמן על אייס קפה, אם לשנינו ברור מה באמת הולך לקרות כאן. 
''דווקא יכול להיות נחמד,'' אני עונה באדישות, ''אתה מזמין?'' 
רואים עליו שהוא לא באמת מאמין שזה עבד. ''בטח, בטח.'' הוא ממהר לענות, ''בטח שאני מזמין. רוצה ללכת עכשיו?'' אני מציצה בשעון. כן, כדאי שנלך עכשיו. לא נשארו לי עוד המון שעות עד המשמרת. ''יאללה, למה לא.'' אני עונה, מתמתחת ומתרוממת מהמחצלת המאולתרת שלי. ''יש לך בעיה עם לרכב על אופנוע?'' הוא זורק לאוויר שאלה שגורמת לי לעצור לרגע. אופנוע? לאייס קפה פה קרוב? כשאני רק עם הביקיני של הודיני ומעטפת? ''מה, לא הולכים ברגל?'' אני שואלת. ''חבל, האופנוע שלי פה, ויש לי קסדה גם בשבילך. זה ממש נסיעה של כמה דקות, יותר נחמד.'' שיהיה. אני מנערת את המחצלת וקושרת אותה סביבי מחדש. לוקחת את התיק ואת הכובע ונכנסת מחדש לסנדלים. ''טוב. אופנוע. בוא נלך.'' עד שאנחנו מגיעים לחוף אני מספיקה לשמוע שהוא בן 29 (ידעתי!), עובד בהייטק (לא ידעתי, אבל שמחתי לשמוע. חננות של הייטק הם הכי טובים,) עשה מילואים ליד איזו אנטנה בנגב, והספיק לראות בשבועיים שהוא היה שם 5 פעמים את גבעת חלפון. טוב לראות שהמדינה יודעת לנצל כראוי את המילואימניקים שלה. איזה מזל שאני לא צריכה לעשות מילואים. 
אנחנו מגיעים לאופנוע והוא שולף מהארגז קסדה ירוקה ומושיט לי, ''שימי אותה ואני אסדר לך את הרצועות.'' 
''נשמע קינקי,'' אני קורצת לו, לוקחת את הקסדה ומתחילה לחשוב על עוד רצועות שהוא יוכל בקרוב לסדר לי. הוא מושיט את שתי הידיים, מהדק את הרצועות של הקסדה וכאילו במקרה חצי מלטף אותי תוך כדי. המגע שלו נעים. אני מתחילה להרגיש שדברים קורים בתוך הביקיני של הודיני ומקווה שאני אחזיק מעמד. הוא מסדר גם את הקסדה שלו, עולה על האופנוע ומתניע אותו, ''תעלי מאחוריי.'' הוא קורא לעברי. אני מנסה, אבל המשימה דורשת ממני תמרונים אקרובטיים שאני לא מצליחה לבצע עם סנדלי העקב שלי. ''הנה, תישעני עליי.'' הוא לוקח את היד שלי ומניח אותה על הכתף שלו. אני נשענת עליו ומניפה את עצמי אל האופנוע. ''את יכולה להחזיק אותי אם זה מפחיד לך.'' הוא אומר, ולמרות שרכבתי כבר על מספיק אופנועים בחיי, אני מייד נצמדת אליו ומחבקת את המותניים שלו. ואוו. באמת שרירי. עכשיו כבר לגמרי דברים קורים לי בתוך הביקיני ואני תוהה מה קורה אצלו כרגע. 
זאת באמת נסיעה של כמה דקות, אבל כשהוא עוצר אני לא רואה שום בית קפה אלא רק בית פרטי. הוא מכבה את המנוע, מוריד את הקסדה ומסתובב אליי ''הגענו, את יכולה לרדת.'' אני גם מורידה את הקסדה. 
''הגענו לאן בדיוק?'' 
''אה, כן, זה הבית שלי. אני עושה אייס קפה בן זונה.'' אני מתאפקת לא לצחוק. הצליח לעבוד עליי המניאק. יש לו מזל שהוא נראה טוב. 
''חסר לך שלא.'' אני שוב קורצת לו, מקווה שהוא מבין כבר שלא האייס קפה זה מה שמעניין אותי. ''אבל אני לא בטוחה שאני אשאיר לך טיפ.'' 
''ואם השירות יהיה ממש טוב?'' הוא מרים לי להנחתה. 
''אז נחשוב כבר על משהו.'' אני חצי צועקת כשאני מצליחה איכשהו לקפוץ מהאופנוע בלי לשבור שום חלק חיוני. אנחנו עולים לדירה שלו. בדיוק כמו שהייתי מצפה מדירה של רווק הייטק בן 29 - הכל איקאה. ''שבי, תרגישי בבית, אני כבר מכין לנו קפה אני רק חייב להחליף חולצה כי התמלאתי בחול, סבבה?'' 
''סבבה.'' 
''את גם רוצה להחליף בגדים?'' הוא מציע באבירות. ''לא לא, זה הביקיני של הודיני, אני מעדיפה להישאר איתו.'' אני עונה ומורידה את משקפי השמש לראות איך הוא מגיב. הוא לא הבין. בטח חושב שהודיני זה שם של מותג אופנה. לא נורא. אני מנסה למצוא מראה כדי לבדוק אם האיפור והשיער שרדו את הנסיעה. גבר טיפוסי - המראה היחידה שלו היא באמבטיה, והיא רק בגובה הפנים. גם לא נורא. אני מפזרת את השיער וחוזרת לסלון. ''הופה, השתדרגנו.'' הוא מנסה להחמיא לי. הוא החליף חולצה בינתיים לטי שירט ישנה עם ציור של צפרדע מוציאה לשון. אני חושבת כמה חננה בנאדם יכול להיות, אבל רק מחייכת אליו, ''יותר נעים לי ככה.'' ומתיישבת על הספה הקטנה מבין השתיים שעומדות בסלון, כדי לוודא שהוא ישב קרוב אליי. הוא נכנס למטבח ואני שומעת רעש של כוסות ומקרר נפתח. 
''אז מה אורנה, מאיפה את במקור?'' הוא אומר בקול רם, מנסה ליצור את הסמול טוק שאני הכי שונאת, אבל עם השנים כבר יש לי סיפור מוכן למקרים האלה. 
''מושב קטן ליד בית שמש, אין סיכוי ששמעת עליו.'' 
''תנסי אותי.'' הוא מגיב כמו כל הגברים בעולם. 
''תלמי דגן.'' אני עונה לו בשיא הרצינות, יודעת שהוא לא באמת יטרח לבדוק. 
''וואלה, לא מכיר. וכמה זמן את בתל אביב?'' 
''5 שנים.'' 
''מגניב, סטודנטית?'' 
''לא, הגעתי למסקנה שלימודים זה לא בשבילי.'' 
''הכי טוב תאמיני לי.'' אהה. ממש להאמין לו. בטוחה שהוא רץ לאוניברסיטה בשנייה שהוא השתחרר, אבל הנה בדיוק הוא יוצא מהמטבח עם שתי כוסות זכוכית גבוהות מלאות בקפה וקוביות קרח, מתיישב לידי ומושיט לי אחת מהן, ''הנה מאמי, בבקשה.'' הופה, הוא יודע להגיד מאמי, אולי עוד יש לו סיכוי בכל זאת. 
אני מושיטה יד אל הכוס, לוקחת לגימה, ומרשה לבד המעטפת שלי לנשור לי מהכתף ולחשוף שוב את הביקיני. ''את בטוחה שאת לא רוצה איזה חולצה לשים עלייך?'' הוא שואל ובוהה בחצי ציץ שהוא מצליח לראות. ''לא לא, אני סבבה. אכפת לך אבל אם אני אשאר רק עם הביקיני של הודיני? הבד הזה לא נוח.'' 
''ברור שלא אכפת לי, להיפך. מה שתרצי.'' הוא אומר באבירות. ''מה זה אומר הביקיני של הודיני?'' הוא נזכר לשאול. יופי. הוא שם לב. לפני שאני עונה ואני מורידה מעליי את המעטפת, ומסתובבת אחורה גם כדי לזרוק אותה לצד הספה וגם כדי שהוא יראה אותי מתמתחת ויוכל לבהות קצת גם בתחת שלי. ''זה השם שהמצאתי לו, כי זה הבגד ים שאני הכי אוהבת. אולי מתישהו אני אסביר לך את המשמעות.'' אני אומרת לו כשאני מסתובבת חזרה, לוקחת עוד שלוק מהקפה וממשיכה מייד. ''באמת קפה טוב.'' 
''אמרתי לך.'' הוא באמת נראה גאה בעצמו, ''כל החברים שלי תמיד רוצים שאני אכין להם.'' ''אז אולי גם אני אהיה חברה שלך ואז תוכל להכין לי מתי שאני ארצה.'' השעון מתקתק ואין לי המון זמן לבזבז אז אני מחליטה להתקדם על דעת עצמי. הוא מסמיק. 
''בטח, אני אשמח.'' 
''נו, אז אם אנחנו חברים אז אני יכולה לעשות את זה?'' אני שואלת אותו, מרימה את הרגליים, שמה אותן על הברכיים שלו, מפילה מהן את הסנדלים ומחכה לתגובה. 
''מממ... את יודעת שהרגליים שלך ממש סקסיות?'' הוא מסמיק עוד יותר, אבל מניח בעדינות את היד הפנויה שלו על הרגל השמאלית. ''רק הרגליים?'' אני שואלת בקול קצת יותר מתפנק, כאילו נעלבת. 
''לא לא, מה פתאום.'' הוא נבהל, ''את בכלל כולך ממש סקסית, בחיי.'' 
''באמת?'' אני מקפלת את הרגליים מעבר לברכיים שלו ודוחפת את עצמי יותר קרוב אליו עד שהפנים שלי ממש ליד שלו ''אתה לא סתם אומר?''. אני יודעת שהוא לא סתם אומר. את התגובה המיידית למה שהרגע עשיתי אני מרגישה במכנסיים שלו, שזזים קצת מתחת לרגליים שלי. 
''בחיי.'' הוא אומר, שולח יד ללטף אותי, מתקרב עוד יותר לעברי ומנשק אותי. 
אין מה לעשות. חננות הייטק הם הכי טובים. הוא מנשק מעולה. אני ממשיכה לנשק אותו, ותוך כדי מחזירה את הכוס קפה החצי מלאה שלי לשולחן, כדי לפנות גם את היד השנייה, שאיתה אני עכשיו מלטפת לו את הגב. הוא עושה אותו דבר. המגע שלו נעים לי. עדין, אבל שברור שמאחוריו יש יד עם כוח. הוא עובר ללטף לי את המותניים, והצד, ומתחיל לעלות למעלה, וממשיך לנשק. אני יודעת שתוך כמה דקות אני איחשף כולי בפניו ומקווה שיהיה בסדר. כמעט תמיד זה בסדר. המחשבה הזו נקטעת כשהוא מלטף לי את הציץ הימני והנשימה שלי נעצרת לרגע. זה נעים. כל כך נעים. אני שולחת את יד שמאל שלי כדי להרים את החולצה שלו, ואת יד ימין אל מאחורי הגב כדי לשחרר את הקשירה של הטופ. הוא משתף פעולה עם שתי היוזמות שלי - מעיף מעליו בזריזות את החולצה, תופס את הטופ שלי מקדימה ומעיף אותו הצידה ועכשיו הוא חופן לי את כל הציץ. ואת השני. אני נשכבת אחורה, לא מסוגלת להמשיך לשבת זקופה. מעיפה מבט למטה. אפילו עכשיו אני מתלהבת מהשיזוף המלא שיש לי. הנסיעה הזאת לאילת הצדיקה את עצמה. שונאת קווי שיזוף. השקעתי כל כך הרבה בחזה, ואני רוצה שלא יהיו עליו כתמים לבנים. הוא מתקרב אליי עוד יותר ועכשיו הפנים שלו מעל שלי, והוא שוב נצמד לנשיקה. 
''יש לך חזה מדהים.'' הוא אומר וממשיך ללטף אותו, ''את כולך מדהימה.'' ברור שאני מדהימה. אין הרבה בנות שהיו זורמות איתך לדירה כמוני. בכלל אין הרבה בנות כמוני. 
''אני אוהבת את איך שאתה נוגע בי.'' אני מצליחה להגיד בין צמרמורת עונג אחת לשנייה שעוברות בי בכל פעם שהוא מעסה לי את אחד השדיים, ''יש לך ידיים טובות.'' 
''יש לי עוד חלקים טובים מאמי.'' הוא מכסה את הפנים והצוואר שלי בנשיקות קטנות, וממשיך לנשק אותי כשהוא יורד לאט-לאט לכיוון החזה. מדהים אותי בכל פעם מחדש שגברים לא מצליחים להבדיל במגע בין סיליקון לשד רגיל. לא שאכפת לי כמובן. בטח לא עכשיו. 
הוא ממשיך לרדת ולנשק. עכשיו הוא כבר באזור הטבור שלי ואני יודעת שאם אני לא אעשה משהו הוא יגיע גם יותר למטה, ואני לא בטוחה שאנחנו כבר במקום הנכון. אני תופסת את הראש שלו בידיים ותוחבת לו אותו בין השדיים שלי. מקיפה את הראש שלו בידיים ומתחילה ללטף לו את הגב, הצד, החזה, וגם אני מתחילה להתקדם למטה. עדיף להגיע אליו למטה לפי שמגיעים אליי. אני מרגישה אותו קופא לשנייה, בטח שוב לא מאמין שזה באמת קורה לו, אבל אחרי השנייה הוא משתחרר וממשיך ללטף אותי, ואני מעבירה יד מעל אזור המפשעה של הבוקסר שלו, מרגישה היטב כל מה שקורה שם ושומעת אותו נאנח מהנאה. 
''ממממם איך שאני נוגע? אורנהלה, את מדהימה.'' אני שוב מרימה אותו מעליי, הודפת אותו אחורה, נשכבת מעליו כך שהשדיים שלי ניצבים מלאים מול העיניים שלו, מסתכלת לו ישר לתוך העיניים, ושולחת את הידיים להוריד ממנו את הבוקסר. אני מעבירה עליו שלוש אצבעות. גדול, עבה ועומד. בדיוק כמו שאמור להיות. אני ממשיכה להסתכל לו בעיניים וגולשת לאורך הגוף שלו. ואז אני מורידה את המבט אל הזין שלו, ומלקקת ליקוק מהיר. הוא נרתע אחורה בהפתעה ושוב נאנח, אבל עכשיו אני כבר לא נותנת לו הזדמנות לעשות שום דבר אחר ומכניסה כל מה שאני רואה לפה. חם. הוא ממש חם. ונעים. אני יודעת שהרבה נשים נגעלות מזה, אבל אני פשוט אוהבת את התחושה של הלשון שלי על זין עומד. הוא תמיד הרבה יותר חלק ממה שהוא נראה. אני זזה קדימה ואחורה, והגניחות שלו נהיות קצביות יותר ומהירות, יותר ויותר, עד השנייה שאני יודעת שאני חייבת להפסיק. את התחושה של הזין בפה אני אוהבת. את הטעם של מה שיוצא ממנו ממש לא. אני מוציאה אותו מהפה, ובאותה שנייה תופסת אותו ביד וממשיכה לשפשף. בדיוק שלוש שניות אחר כך זרם לבן מכסה הכל ודדי נשטף בצמרמורות מולי וממלמל. ''את מדהימה. את מדהימה.'' רק בשביל להיות מסוגלת לעשות דברים כאלה לגבר היה שווה הכל. 

הוא מתנשף. גם אני. אבל עכשיו מגיע החלק המעניין באמת. ''תרד גם לי.'' אני אומרת באותו קול מתפנק ממקודם. ''בטח מאמי, מה שתרצי. בשבילך אני אעשה הכל.'' אני שולחת את שתי הידיים לקשירה של החלק התחתון. 
''זוכר ששאלת קודם מה זה הביקיני של הודיני?'' 
''כן.'' 
''אתה יודע מי זה הודיני?'' 
''הוא היה איזה קוסם, לא?'' 
''כן. הוא היה קוסם שהטריק שלו היה שהוא ידע להעלים דברים.'' 
''אוקי, אז?'' 
''אז גם הביקיני שלי יודע להעלים דברים.'' אני מסיימת בדרמטיות, משחררת את הקשירה ומעיפה הצידה את התחתון. הוא בטח חיכה לראות יונה מתעופפת משם עם כל הדיבורים על קסמים, אבל הכל עדיין מקופל, הוא עדיין לא רואה שום דבר, רק קצת שיער ערווה שהוא בטח חושב שהוא יודע מה יש מתחתיו. 
''ועכשיו עשית קסם ואני רואה מה שנעלם?'' אני רואה שהוא חושב שאני קצת פסיכית, אבל זה לא מפריע לו לשלוח לשם יד וללטף, לעצור לרגע כדי לשמוע גם אותי גונחת, ואז להתחיל להתכופף לעבר הכוס הנעלם שלי. 
''לא, אתה עוד לא רואה.'' אני תופסת לו את היד, מנחה אותו אל בין הרגליים, ומניחה את היד שלו על הזין שלי, שמרגיש כאילו הוא כבר עומד שעות וכבר קצת מתחיל להכאיב בזווית הזאת. הוא לא מבין ברגע הראשון ואז, כמו אצל כולם, משתנה לו המבט בבת אחת והוא נראה מבוהל. 
''מה זה? אתה גבר?!'' הוא צועק ומחזיר בבהלה את היד. 
''אתה מכיר הרבה גברים שנראים כמוני?'' אני שואלת ומלטפת שד אחד שלי. 
''לא, ברור שלא.'' הוא לא יודע אם להתנצל או להיבהל, ''אבל מה זה?'' 
''אני אישה, אבל עם זין.'' אני אומרת כאילו זה הדבר הכי מובן מאליו בעולם. הוא בולע רוק ובוהה בי, ערומה, לידו, על הספה. לא יודע מה להגיד. אני רואה בעיניים שלו את כל המחשבות שמתרוצצות לו בראש. ''אין בעיה מאמי, אם אתה לא רוצה אני יכולה לשים שוב את התחתון ולא תראה שום דבר שאתה לא רוצה לראות.'' אני עכשיו מלטפת לו את הצד הפנימי של הרגל, ואחרי שהוא נרתע לשנייה אני מרגישה שהוא מתחיל שוב להירגע. 
''לא... אני... אה... אני מצטער... לא התכוונתי... האמת שזה דווקא ממש מעניין ומיוחד.'' כבר אמרתי שכל הגברים אותו דבר? כולם עושים את עצמם נבהלים ובעצם כולם רוצים רק דבר אחד. ''רק שאני... זאת אומרת... אף פעם אני לא...'' 
''אל תדאג, אני בטוחה שתהיה עדין.'' אני מלטפת לו את צידי הראש ואז נותנת בכל זאת דחיפה קטנה כלפי מטה. הוא עדיין בוהה בזין שלי, מבולבל. ''אז אני פשוט...?'' הוא ממלמל. ''תזרום חמוד, אל תחשוב כל כך הרבה.'' 
הוא מתכופף, המבט שלו בעיניים עדיין מבועת, אבל אז הוא מתחיל להעביר את הלשון שלו עליי ואני נמסה. ''אאוח.'' זה כל מה שאני יכולה להגיד והוא נעצר בבת אחת. 
''מה, לא טוב?'' הוא שואל מפוחד. 
''תמשיך!'' אני צועקת לו בעיניים עצומות, ''זה מעולה!''. אני פוקחת חצי עין ורואה שהוא מחייך. זהו. הוא שלי. הוא מתכופף שוב, מלקק מכל הכיוונים. אני חושבת שאני רואה כוכבים בעיניים. שעתיים של זין עומד מקופל בתוך הביקיני ועכשיו הלשון שלו הם שילוב קטלני. ''תכניס אותו,'' אני ממלמלת, ''את כולו.'' הוא מציית, ותוך כדי מגדיל ראש ושולח את שתי הידיים אל החזה שלי כדי לסחוט ממני עוד אנחה ארוכה במיוחד. אם זאת באמת הפעם הראשונה שלו - יש לו כישרון טבעי. אבל זאת כנראה באמת הפעם הראשונה שלו כי בניגוד אליי הוא לא מבין מתי אני הולכת לגמור, ולכן אני צריכה להדוף את הראש שלו אחורה בכוח בשנייה האחרונה. לרדת לקוקסינלית בפעם הראשונה זה דבר אחד, שהיא תגמור לך בפה זה משהו שאני חושבת שלרוב הגברים יהיה קשה להתמודד איתו בפעם הראשונה. 
אני רועדת כולי כשאני משפריצה, קצת על היד שלי וקצת על היד שלו, ולהפתעתי הדבר הבא שהוא עושה זה להרים את היד שלי וללקק ממנה את הטיפות הלבנות ואז להמשיך להחזיק אותה, ללטף אותה ביד השנייה ולעבור עליה בנשיקות קטנות אחרי כמה דקות אני מסוגלת שוב לדבר. ''דדי, החברים שלך לא מבינים כלום. יש דברים שאתה יודע לעשות הרבה יותר טוב מקפה.'' אני צוחקת, וגם הוא, ואני מרגישה שהמתח נשבר. הוא עדיין בוהה בי. מעביר את המבט שלו מלמטה למעלה. מנסה להבין. אני גואלת אותו מייסוריו. ''אז לפני חמש שנים כשעברתי לתל אביב נראיתי קצת אחרת...'' אני מסבירה, ''עבדתי שנתיים כמו כלבה במלצרות, וטלמרקטינג, ושליחויות ומה לא וחסכתי כסף כדי להיראות ככה, וכבר שלוש שנים שאני אישה עם זין.'' אני יודעת שבפעם הראשונה חשוב להם לחשוב עליי בתור אישה ולא בתור קוקסינלית, ולכן אני טורחת להשתמש במונח המזעזע ''אישה עם זין''. ''אבל רגע, אני לא מבין,'' הוא ממשיך לבהות ''היית אישה ועשית זין או שהיית גבר ועשית ציצי?'' 
''עשיתי ציצי, ואף, וסנטר, ולחיים, אם אנחנו כבר ממש מתקטננים.'' אני צוחקת. הוא מחייך במבוכה, ''פשוט את נראית כל כך אישה שלא הייתי חושב בכלל...'' 
''נו, מעולה, זה אומר שהצלחתי בחיים.'' אני מלטפת לו בקטנה את היד ושולחת את היד השנייה אל התיק ''סיגרייה?'' 
''אני כבר שנים לא מעשן, אבל נראה לי שבמקרה הזה אולי באמת כדאי.'' אני נותנת לו אחת ומציתה לשנינו. ''וואי... אף אחד לא יאמין לי.'' הוא אומר אחרי נשיפה או שתיים. 
''אף אחד לא צריך לדעת,'' אני מרגיעה אותו, ''אתה יכול סתם לספר שפגשת בחורה כוסית מדהימה בים והיא ירדה לך ואתה לה.'' שנינו פורצים בצחוק. ''ואחרי שגמרתם,'' אני ממשיכה ''היא השאירה לך את הטלפון שלה כי היא הייתה חייבת לרוץ לעבודה, ושאלה אם תרצה להישאר בקשר.'' 
''מה?'' הוא לא מבין אם אני ממשיכה את הסיפור או רצינית, אבל אני מרשה לעצמי לתלוש פתק מהעיתון שמונח לו על השולחן, לקחת עט שאני רואה בצד, ולרשום לו את הטלפון שלי. ''באמת שהיית מעולה, ואם ככה אתה מתחיל אני יכולה ללמד אותך עוד המון דברים.'' אני שמה את הפתק אצלו ביד, ומנשקת אותו שוב. 
''רגע, בעבודה שלך יודעים שאת ככה?'' הוא מתחיל את סבב השאלות הרגיל. 
''יש כאלה שכן, אבל הרוב לא.'' אני עונה תוך כדי זה שאני מחפשת את הביקיני שנזרק לכל עבר, ''לא רק הביקיני הזה יודע להעלים דברים,'' אני מחייכת אליו, ''אבל איתו זה הכי מסובך.'' 
''אני מתאר לעצמי.'' הוא בוהה בי כשאני מקפלת את הזין אחורה וקושרת את התחתון מעליו ''זה פשוט מדהים שלא רואים שום דבר.'' 
''נכון?'' אני משועשעת ממנו, ''לפניו תמיד פחדתי כשהלכתי עם בגדי ים אבל הוא ממש עושה את העבודה כמו שצריך.'' אני קושרת גם את החלק העליון ואוספת שוב את השיער לקוקו מגולגל. 
''ואיך זה שהקול שלך כל כך נשי?'' הוא ממשיך לעוד שאלה נפוצה. 
''יש לי תשובות להכל חמוד, אבל כדי לשמוע אותן תצטרך באמת להתקשר אליי, כי אני באמת חייבת לזוז.'' משקפיים, כובע, תיק, סנדלים. אני מוכנה. ''שאני אקפיץ אותך הביתה?'' הוא שואל, ואז קולט שהוא עדיין ערום, ''זתומרת, ייקח לי כמה דקות.'' 
''זה בסדר,'' אני אומרת לו, מתקרבת אליו ומנשקת אותו שוב, ואז סתם בשביל הכיף תופסת את היד שלו ומכניסה בין הרגליים שלי, ''הכול נעלם, וגם אני צריכה להיעלם.'' הוא מנשק אותי בחזרה, משאיר את היד שלו בין הרגליים שלי ועם היד השנייה מתחיל שוב למזמז לי את החזה. פאק הוא באמת טוב, אבל אנחנו לא יכולים להתחיל שוב. כבר מאוחר לי. ''ביי דדי.'' אני מזיזה את שתי הידיים שלו, מסתובבת, ויוצאת. רק כשאני מגיעה למטה אני קולטת שאפילו את הקפה לא סיימתי. והוא באמת היה קפה טוב.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    נא להמתין... נא להמתין...